קשת בענן28
New member
נגמר לו? לא לציטוט
לא לציטוט.
היי חברים. יש לי התייעצות כי אני באמת אובדת עיצות ולא מבינה כבר שום דבר.
אני ובן זוגי אוטוטו שנה יחד, שנינו לקראת גיל ה-30. אנחנו גרים יחד ממש מההתחלה.
לפני חודש היתה לנו מריבה בה היינו על סף פרידה כי הרגשתי שאני לא מקבלת ממנו מה שאני אמורה לקבל בתור בת זוג, והחלטנו יחד שניתן לזה עוד צ'אנס ושכל אחד יעשה את המאמץ והשינוי שלו.
זה החזיק חודש. הוא באמת השתנה.
אבל פתאום... הכל חזר בחזרה.
הייתי השבוע מאושפזת 3 ימים בביה"ח והוא לא בא לבקר אותי. הוא עבד רצוף בימים האלה, אבל עדיין היו פרקי זמן שהוא יכול היה לבוא, והוא אמר שהוא עייף. הבלגתי על זה ואמרתי לעצמי "לא נורא, לא אעשה מזה סיפור, אני לא בסכנת חיים ברוך השם".
בשבוע האחרון, עוד טרם האשפוז, היה נראה לי שהוא כל הזמן מחפש מה לעשות מחוץ לבית, לעשות דברים מחוץ לבית, רק לא להיות בבית, וברוב המקרים זה לא כלל אותי.
היום, שוב הסיפור הזה קרה. שאלתי אותו בפעם הראשונה באופן גלוי למה הוא כל הזמן מחפש לברוח מהבית שהוא חי בו והוא ענה לי "משעמם לי. אני לא יכול לסבול להיות בבית הזה יותר. משעמם לי איתך".
יש לו מן קטע כזה שהוא לא מדבר על דברים ופותח דברים ומעלה בעיות אלא פשוט זורק לי פצצות גדולות ברגעי וויכוח ומחלוקת ונעלם, מנתק את השיחה, מסרב לדבר על מה שאמר ולא מוכן להסביר למה אמר את מה שאמר.
ניסיתי להבין. הוא לא הסביר. אז זרקתי עליו בחזרה את מה שאני מרגישה ואמרתי לו "אני מעדיפה שתגיד לי שאתה לא אוהב אותי יותר, שאולי נגמר לך ממני, וזה בסדר כי אני אבין, מאשר שתברח מפה כל הזמן".
אבל אז הוא הפך את הצלחת ואמר: "בסדר, תביני מה שאת רוצה, תדמייני שאני לא אוהב אותך, אם לא טוב לך תעשי מה שאת רוצה".
זהו. השיחה נגמרה.
הוא לא מוכן לשבת ולדבר על הדברים, אף פעם. פשוט אף פעם. הוא יכול לזרוק לי פצצת אטום ואז להתנהג כאילו שום דבר לא נאמר ואין על מה לדבר.
יש לי תחושה שפשוט נגמר לו והוא מפחד להישאר לבד, מפחד לאבד אותי, מפחד לאבד את התחושה הזו שיש כאן סוג של זוגיות כלשהי, והוא פשוט מסרב להגיד את זה בריש גליי.
מה אני אמורה לעשות?
אין עם מי לדבר, אין עם מי לפתוח.
מה הייתם עושים במקומי?
אשמח לקבל כל דעה.
תודה.
לא לציטוט.
לא לציטוט.
היי חברים. יש לי התייעצות כי אני באמת אובדת עיצות ולא מבינה כבר שום דבר.
אני ובן זוגי אוטוטו שנה יחד, שנינו לקראת גיל ה-30. אנחנו גרים יחד ממש מההתחלה.
לפני חודש היתה לנו מריבה בה היינו על סף פרידה כי הרגשתי שאני לא מקבלת ממנו מה שאני אמורה לקבל בתור בת זוג, והחלטנו יחד שניתן לזה עוד צ'אנס ושכל אחד יעשה את המאמץ והשינוי שלו.
זה החזיק חודש. הוא באמת השתנה.
אבל פתאום... הכל חזר בחזרה.
הייתי השבוע מאושפזת 3 ימים בביה"ח והוא לא בא לבקר אותי. הוא עבד רצוף בימים האלה, אבל עדיין היו פרקי זמן שהוא יכול היה לבוא, והוא אמר שהוא עייף. הבלגתי על זה ואמרתי לעצמי "לא נורא, לא אעשה מזה סיפור, אני לא בסכנת חיים ברוך השם".
בשבוע האחרון, עוד טרם האשפוז, היה נראה לי שהוא כל הזמן מחפש מה לעשות מחוץ לבית, לעשות דברים מחוץ לבית, רק לא להיות בבית, וברוב המקרים זה לא כלל אותי.
היום, שוב הסיפור הזה קרה. שאלתי אותו בפעם הראשונה באופן גלוי למה הוא כל הזמן מחפש לברוח מהבית שהוא חי בו והוא ענה לי "משעמם לי. אני לא יכול לסבול להיות בבית הזה יותר. משעמם לי איתך".
יש לו מן קטע כזה שהוא לא מדבר על דברים ופותח דברים ומעלה בעיות אלא פשוט זורק לי פצצות גדולות ברגעי וויכוח ומחלוקת ונעלם, מנתק את השיחה, מסרב לדבר על מה שאמר ולא מוכן להסביר למה אמר את מה שאמר.
ניסיתי להבין. הוא לא הסביר. אז זרקתי עליו בחזרה את מה שאני מרגישה ואמרתי לו "אני מעדיפה שתגיד לי שאתה לא אוהב אותי יותר, שאולי נגמר לך ממני, וזה בסדר כי אני אבין, מאשר שתברח מפה כל הזמן".
אבל אז הוא הפך את הצלחת ואמר: "בסדר, תביני מה שאת רוצה, תדמייני שאני לא אוהב אותך, אם לא טוב לך תעשי מה שאת רוצה".
זהו. השיחה נגמרה.
הוא לא מוכן לשבת ולדבר על הדברים, אף פעם. פשוט אף פעם. הוא יכול לזרוק לי פצצת אטום ואז להתנהג כאילו שום דבר לא נאמר ואין על מה לדבר.
יש לי תחושה שפשוט נגמר לו והוא מפחד להישאר לבד, מפחד לאבד אותי, מפחד לאבד את התחושה הזו שיש כאן סוג של זוגיות כלשהי, והוא פשוט מסרב להגיד את זה בריש גליי.
מה אני אמורה לעשות?
אין עם מי לדבר, אין עם מי לפתוח.
מה הייתם עושים במקומי?
אשמח לקבל כל דעה.
תודה.
לא לציטוט.