נגיעות...

[חגית35]

נגיעות...

לאחרונה גואה עד מאוד התופעה של הנגיעות מצד בני הקטן נכון שהוא לא מאיים עלי מינית בנגיעות אבל לא אוכל להתכחש שהנגיעות מכוונות דוקא ל... ציצי ולתחת (שלי...) היינו אצל הפסיכיאטרית השבוע שאמרה, שאף פעם לא ממש ניתו להבין עד כמה מתוך זה זה האוסידי ועד כמה זה טיק מורכב עם פאן קומפולסיבי (מוכר לנו הויכוח והתהיה האינסופית הזו נכון???) מה שכן, גיחכנו על זה ומבחינתנו המשכנו הלאה. כי אני לא ממש עושה מזה עניין. ז"א, יש לי גבולות שאני מציבה לו שאסור לו לעשות לי את זה בפרהסיה. והוא משתמש בזה אתי כשאנו בבית בעיקר. לא ממש יודעת לאן זה יימשך. אני רק יודעת- שזה דחך שאם לא אתן לו לפרוק אותו- אולי יגביר אצלו עוד יותר את החרדה. ואני יודעת בחושיי ובבטני ובשכלי - שכשהוא ממש זקוק לזה ונוגע או רק משעין ראש על חזי או נוגע כמה נגיעות מהירות בישבן שלי, זה עובר הלאה מבלי שאני עושה עניין ואולי בלעדי שהיה יכול לשחרר זאת היה עוד יותר ניזוק??? אני יודעת שזה לא חדש ועולה פה מידי פעם נושא הנגיעות. אין אצלינו טקסים אחרים ולא יריקות או הרחות. רק הנגיעות האלו ושוב- רק בי. (האמת שאני מאוד זמינה לו, ולא מאיימת כי אני אמא- אז למה לפחד לשים ראש על החזה של אמא???) אגב... עוד דבר שציינה הפסיכיאטרית, שלרובף כשהיא משלבת עוד תרופה לאוסידי/ חרדה- לרוב תדירות הנגיעות פוחתת עד נעלמת. טוב... סתם רציתי לשתף.

 

[ניקרקרקר]

תופעה מוכרת-נגיעות בי

הייתה קיימת אצל הילדה, נעלמה לכמעט שנה, חזרה לקצת ושוב נעלמה. באמת מעניין שבתקופה שהייתה התופעה קיימת, הילדה הייתה מריחה אובססיבית. שני הדברים הגיעו ביחד ונעלמו ביחד.

 

[הלנה]

הי חגית

טוב שזה לפחות מכוון אליך.... גם אצלנו היו נגיעות, אבל אף פעם לא לאנשים זרים והאמת שזה אחד ה"טקסים" שכן ניסיתי לשכנע אותו להמיר כי זהבהחלט יכול לגרום למצבים לא נעימים (אם נוגעים באנשים זרים או אפילו בחברים). אצל הבן שלי זה לא היה במקומות "אסורים", רק בכתף אבל מספר גדול של פעמים בכל פעם. בזמנו חנה ויסמן אמרה לנו שאם זה לא מפריע לא לעשות מזה עניין אבל אם כן לא לשתף פעולה.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

נגיעות "אסורות" של טוראטניק באמא:

באחד המפגשים של עמותת אסט"י (ז"ל), עסקנו בדיוק בנושא זה. היו מס' אמהות שסיפרו שזה קרה עם הבן שלהן. אאל"ט, בכל המקרים זה נפסק לחלוטין אחרי שהאמא "העמידה את הילד במקום", קרי: הודיעה לו חד-משמעית שהוא "חוצה קו אדום", ושהיא לא מוכנה לסבול את זה בשום פנים. אחת הבעיות בטוראט היא ש"סף הגירוי" של כל טיק עולה בהתמדה. כלומר: זמן-מה אחרי שמתחיל טיק מסויים, אותו טיק כבר לא נותן "מענה מספק" לגירוי שלנו, ואז צריך לטקטק יותר חזק / למשך יותר זמן / טיק מורכב יותר. הבעיה עם הטיק של ה"נגיעות האסורות" היא, שכאשר סף הגירוי יעלה (והוא יעלה !), כדי "לתת מענה לגירוי" הילד יהיה "חייב" לגעת בך בפומבי / להרים לך את החולצה ברחוב / לעשות את הטיק הזה על ילדות מהכיתה / וכו. ואז יהיה לך הבה יותר קשה לחדול אותו... לכן, יפה שעה אחת קודם, ותרגישי חופשיה להציב לו גבולות כבר עכשיו... ואגב, לא הייתי נותנת לו עוד תרופות כדי להפסיק את זה. הוא חייב ללמוד, שיש דברים שאסור לעשות, וללמוד כמה שיותר מהר לעצור את עצמו כשהוא מזהה טיק "אסור". (לי היה טיק "אסור" של לגעת בחפצים של אנשים אחרי שהם הזיזו אותם... בגיל 14 וחצי היתה לי פאדיחה איומה בגלל הטיק הזה, ומאז עצרתי את עצמי עד היום...)

 

[שביק]

צוללת, התשובה הכי טובה שקראתי

והכי נכונה על התמודדות נכונה בנושא הנגיעות. שאם לא כן עלול חו"ח להסתבך לכיוונים לא רצויים.

 

[חגית35]

כנראה שאת מאוד צודקת!

אני אחשוב על זה, יש בזה המון הגיון. אנסה. מעניין לראות לאן ינותב ה"דחף" כשאמנע ממנו. תודה!

 

[לחלוק באושר]

מזלי ../images/Emo140.gif

מזלי שלא ידעתי שזה תיק בני נגע בי וקצת באחיו מ''ס פעמים ופשוט חשבתי שזה סקרנות של כל ילד רגיל או געגועים לינקות, ואוליי באמת זה כך ? בדקתם? אני בכל אופן הגבתי בשלווה ובתקיפות ופשוט אמרתי לו שזה לא מקובל לא יפה ולא נעים, בכל אופן זה לא קורה בתדירות גבוהה אוליי בגלל שלא ידעתי שזה אובססיה ולכן לא פחדתי להגיב. תודה כל יום אני לומדת פה דברים חדשים .

 

[yasha31]

אצלינו זה גם קורה מפעם לפעם

כשפעם זה היה הרבה יותר חמור. גם נגיעות, גם הרמת החולצה שלי באמצע הרחוב, נשיקות אובססיביות והכי מטריד היה ענין הליקוקים. היה מלקק אותי בלי הפסקה. מרים לי את החולצה ברחוב ומלקק לי את הבטן. היום, טפו טפו טפו, זה כמעט לגמרי מאחורינו, כשמדי פעם הוא עדיין מגניב נגיעה אסורה פה ושם, אבל בשום אופן לא בתדירות של פעם. ממש נדיר.

 

[yasha31]

ואגב....

אני לא הייתי מעירה לו בכלל על העניין, עד שהיינו אצל חנה וייסמן יום אחד, והיא ראתה איך הוא מלקק אותי בלי הפסקה, ולידו היא שאלה אותי איך אני מסוגלת לסבול את זה ואמרה לו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שזה לא נעים לאמא ושהוא מתבקש להפסיק עם זה. לא זוכרת אם מאותו רגע התדירות ירדה, אבל אני הבנתי שאם היא לא מהססת להעיר לו - אז זה מותר. ומאז הערתי לו בעדינות אך בתקיפות כשזה קרה.

 

[ניקרקרקר]

אני יותר נלחצתי

בתקופה שהילדה, שבאופייה היא מנומסת להחריד, הייתה נוגעת בחפצים שאיננה שלה. היה ברור לי שזהו טיק או אוסידי, שזה לא עניין התנהגותי - כי זאת לא הייתה היא. יום אחד קנינו בקיוסק, הקופה נפתחה והיא נגעה במגרת הכסף של הקופה, נגיעה חטופה. זה כל כך לא מתאים לה - היא כל כך שומרת על נימוסים וגבולות. זאת הייתה תקופה שהיה לה דחף לנגוע בדברים שאיננה שלה, לנגוע לרגע. המוכר נתן צעקה, אני נלחצתי. כעבור כמה ימים זה נעלם. כרגע, ברוך השם, זה לא קיים.

 

[גובלינית]

../images/Emo27.gifושוב - גבולות, גבולות

וגבולות! הראיה היא - שהבן של הלנה לא נגע באנשים זרים - כי הוא יודע מה גבולות המותר. או הבת של "קרקרית" - שמספרת "המוכר נתן צעקה, אני נלחצתי. כעבור כמה ימים זה נעלם". זה לא הפלא ופלא - אלא הצבת גבולות כפי ש"צוללת" ניסחה בצורה כה בהירה!

 

[חגית35]

עכשיו הוא נוגע לאחיו בתחת !

ברגע שהתחלתי להגביל אותו אני מוצאת אותו עושה זאת לאחיו !!! במסווה של חיבוק הוא עושה לו את הנגיעה בו כי אני לא הרשיתי. מיותר לציין שאחיו מגיב בהרבה פחות סלחנות ממני.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

חגית, תהיי תקיפה מאוד.

ואל תוותרי לו. זה מהדברים שאסור לתת להם להתפתח. אם הוא לא ילמד כבר עכשיו להציב לעצמו גבולות, הוא עלול להסתבך מאוד בעתיד... מניסיון, כטוראטניק אתה צריך לפעמים "להילחם בעצמך" כדי להפנים שאסור לעשות דברים מסויימים. וככל שלומדים זאת מוקדם, ככה יותר קל לעצור את עצמנו. ושוב, זה לא משהו לתרופות. זה משהו חברתי, שחייבים להפנים.

 

[ניקרקרקר]

חגית, אני דווקא חושבת שהייתה לך

אינטואיציה מצויינת. באמת. רק את מכירה את הבן שלך הכי טוב והאינטואיציה שלך, כך כתבת (ואנו יודעים שאת יודעת להיות קשוחה כשצריך) היא לתת לו למצות את זה, כי זה צורך שלו ואין לבלום. אבל הדברים שנכתבו פה שכנעו אותך לפעול אחרת. אחרת מהרגשתך ודעתך. התנהגות הילד מוכיחה שצדקת כפי שרק אמא יכולה לצדוק. גובלינית וצוללת - אין ולא תהיה שורת כללים, גבולות וחוקים נוקשים. כל מקרה צריך להיבדק לגופו. בל נשכח שמדובר בטיק, או סוג של אוסידי - צורך נויירולוגי שיחלוף ויתחלף במהרה במשהו אחר, כך או אחרת. אני במקומך הייתי אומרת לקטן: "אני לא מסכימה לנגיעות באחיך ולא באף אחד אחר, מלבדי". לחזור לנקודת המוצא - לאינטואיציה הבריאה שלך, חגית.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

ניקרקר בואי נחשוב ביחד...

חבל שלא היית באותו מפגש של אסט"י. דנו שם בכלמיניי טיקים / טקסים / "דחפים" / או איך שלא תקראי לזה.

היתה שם מישהי שהבן שלה "הרגיש דחף" להרים לה את החולצה באמצע הרחוב.

היתה מישהי שהבן שלה "היה צריך" לגעת בכל השמשות של המכונית לפני שנוסעים (כן, גם בשמשות שבצד שמאל, שכדי לגעת בהן צריך לרדת לכביש).

היה שם מישהו ש"היה חייב" לתת מכה לכל מי שבטעות נגע בו (והוא ידע שאותם אנשים נגעו בו בטעות ! ולמרות זאת הוא היה "חייב לתת להם מכה בחזרה, כדי "לאזן").

הייתי שם אני, שכאמור, בדיוק כמו הבת שלך, הייתי "חייבת" לגעת בחפצים של אחרים. אצל כולם העסק הלך והחריף, עד שנגמר - או ע"י "טראומה" (כלומר: מישהו צעק עליהם / הרביץ להם יותר חזק / וכו'), או ע"י דרישה תקיפה מההורים להפסיק עם זה לאלתר. אגב, ניקי, חומר למחשבה... למה לדעתך הילדה שלך הפסיקה עם הטיק שלה מס' ימים אחרי שהמוכר צעק עליה? (רמז: לא בזכות מזון אורגני ואומגה-3). היא הפסיקה בגלל שאותו מוכר צעק עליה, והיא הבינה שחושבים שהיא גנבת. הבת שלך טוראטניקית מאוד קלה, אז אולי קשה לך להפנים, שכל טיק הולך ונהיה "קיצוני" יותר, כי "סף הגירוי" עולה בהתמדה. וככל שמתמיקים בטיק מסויים, ככה יותר קשה להיפטר ממנו בהמשך. אז יש טיקים שאמנם נראים מוזר, אבל לא גורמים שום נזק, וזכותו של כל אדם לטקטק כאוות נפשו. אבל טיקים מהסוג שתיארה חגית ומהסוגים שתיארתי למעלה, מסכנים את הטיראטניק ו/או את הסביבה. וכאן על ההורים להתערב, וללמד את הילד להבחין בין מותר לאסור, וללמוד לשלוט בעצמו. ואגב, ניקי, בכל טיק אפשר לשלוט, אבל יש לזה "מחיר"... זה קשה... אבל חייבים ללמוד להתאמץ כשמדובר בטיקים כאלו.

 

[ש ל י ק]

../images/Emo45.gifמסכימה איתך

וחגית חייבים,(למרות הקושי שלנו כהורים לכעוס על הילד ביודעין שזה קשור לטיק/או סי די) כי הסביבה לא תקבל ויותר מזה תדחה מעליה התנהגות שכזו ואז יקרה מצב יותר קשה של דחיה חברתית וסטיגמה על הילד.

 

[ש ל י ק]

ודבר נוסף

גם פסיכולוגים התנהגותיים מחזקים באמרם שיש לקטוע כל התנהגות שלא הולמת את הסביבה או שמפריעה לאיכות חייו של הלוקה כי אם לא נעצור את זה זה רק ילך ויתפוס מימדים גדולים יותר..... כמובן שגם הם ממליצים על המרת טיק מסויים בטיק אחר...

 

[חגית35]

זה די מבלבל- אני עוד במהלך התובנה

של זה אז איני יודעת לאן זה ייקח אותי מה שבטוח- שמעולם קודם לכן לא נגע באחרים חוץ ממני ויש משהו בבטן שאומר שאם זו רק אני אז לא נורא... וגם הוא ממש נרגע מזה - זו תחושה שאני יודעת בתוכי וקשה לי לתארה במלים פה, אני רואה שזה נוסך בו בטחון ורוגע ולכמה שניות הוא מניח את הראש על החזה שלי ודי, ממשיך הלאה. נשמע כמו איזה ג'אנקי שמסניף וממשיך הלאה ממש ככה! אבל אם המחיר יהיה שיתחיל לגעת באחרים אזי מה הרווחתי ? בכל מקרה השכל אומר שמה שייעצה צוללת יותר נכון מנכון ואין לי אלא להסכים שלא להכנע ל"סטיות" הטוראטיות/אוסידיות והבטן אומרת... שלא היה כה גרוע עד כה, מרקע תחילת ההתעסקות בזה זה גורם מתח והטרדה ואגב, היום כשלא הרשיתי לו הוא ממש בכה בדמעות שהוא חייב אבל חייב רק לרגע... נראה מאוד נעלב ופגוע

 

[השגיא]

לא, אני דווקא מסכימה עם כל מילה של

ניקי. חגית בחורה עם מודעות בריאה ואינטואיציה נהדרת. מדובר בילד בכתה ב'! נראה לי שכשיהיה צורך בגבול, (למשל, שהוא יעשה זאת בפומבי), היא תדע להגביל אותו. אני כמעט תמיד חושבת שהאמא יודעת. בוודאי כשמדובר בחגית.

 

[חגית35]

עכשיו לגמרי התבלבלתי

אבל אכן אני הולכת עם הבטן (כשההגיון ברקע, טוב, אצלי הוא לא עוזב אף פעם...) אני למדתי בהרבה מקרים לשחק את החירשת עיוורת - ז"א אני מרגישה כשהוא משעין את הראש עלי ככה כאילו במקרה או מתחכך לי בישבן אבל עושה כאילו לא שמתי לב או זזה כאילו לעשיית תנועה כלשהיא שמרחיקה אותו ממני מה שחוסך לו את הצורך להינזף וכאילו לא הרגשתי וככה הוא גם עושה את התנועה אבל חושב שלא שמתי לב אז כאילו לא נתתי לזה גושפנקא מאידך- מאחר שדברי איריס מאוד מדברים אלי מה גם שהם נאמרים מפי המקור! אזי כשזה מופגן ובולט ואין מה לשחק אותה לא רואה ולא שומעת- אזי אני מעירה שזה לא בסדר. אני חושבת שאנסה ללכת על הקו הדק הזה של גם וגם לא אחתוך לגמרי לכיוון של מותר או אסור אמצא איזה שביל אמצעי אני שונאת את המושג הזה שביל זהב... ממש שונאת אותו