נגיסי מחשבה
שלום לכולם, ראשית ובכדי לתת פרספקטיבה נכונה אני אתן תאור קצר של עצמי. אני בשנות העשרים המוקדמות לחיי (בשלב שצריך להחליט מה עושים עכשיו,לפני שיהיה מאוחר). אני שוכר דירה במרכז הארץ ,עם חברתי. עובד בעבודה ממוצעת עם שכר ממוצע כל יום כמו מיליוני אנשים ברחבי העולם אני קם לעבודה, נותן את הכמה שעות שלי. חוזר הבייתה ומנסה להשיל את תלאות היום. אולם המחשבות על האובר בבנק, השכלה אקדמאית, וכיצד אנהג בשארית חיי (קצת מלחיץ לא?) אינם מראות כל סימן להרפייה. ובכן השבוע החלטתי לקחת פסק זמן מנטלי מן המרוץ, ישבתי לי בנוחות על הספה והבטתי על שאר המשתתפים,ובעודי מתבונן בהם רצים לכל עבר במאין התקף אמוק. לדעתי הדבר היחיד שחסר הינו ריר ניגר מפיותהים בכדי שהתמונה תהה סצנה מושלמת בסרט אימה. אם זו באמת תחלית חיינו? להשכיל,להשיג עבודה נאותה, להקים משפחה,לגדל צאצאים, רק בכדי שאלה יגיעו לבגרות ויתעלמו לחלוטין מכל מה שיש לי לומר..... המחשבהה חרידה אותי עד לשד עצמותי,ומה האלטרנטיבה? לא ללמוד ,לקחת את הדברים ולהגר להודו לחצי שנה? (או יותר) ומה אז.....חזורים לכאן ו....?(לאחר ניקוז בכימיכלים ממחזור הדם) אני רואה אנשים מבוגרים ממני עובדים לצידי מרווחים כמוני מחזיקים משפחה ואני לא מבין איך. וייתרה מכך לחלקם לבטים זהיים לשלי...?? אז לקחתי פסק זמן וחשבתי.... נשכר לא יצאתי מהחוויה הזו,מתוסכל וודאי... הרי חייבת להיות אלטרנטיבה ,לא!? לפעמים אני פשוט מביט וחש כאילו אני צופה מהצד ,כאילו הכל דימיוני. ואילו אני,אני רק ממתין להתעורר.... מפרי עטו של איש הזוי,או שמא אדם שלקח שבוע והתבונן באמת על חייו. אשמח לשמוע מה אתם חושבים
שלום לכולם, ראשית ובכדי לתת פרספקטיבה נכונה אני אתן תאור קצר של עצמי. אני בשנות העשרים המוקדמות לחיי (בשלב שצריך להחליט מה עושים עכשיו,לפני שיהיה מאוחר). אני שוכר דירה במרכז הארץ ,עם חברתי. עובד בעבודה ממוצעת עם שכר ממוצע כל יום כמו מיליוני אנשים ברחבי העולם אני קם לעבודה, נותן את הכמה שעות שלי. חוזר הבייתה ומנסה להשיל את תלאות היום. אולם המחשבות על האובר בבנק, השכלה אקדמאית, וכיצד אנהג בשארית חיי (קצת מלחיץ לא?) אינם מראות כל סימן להרפייה. ובכן השבוע החלטתי לקחת פסק זמן מנטלי מן המרוץ, ישבתי לי בנוחות על הספה והבטתי על שאר המשתתפים,ובעודי מתבונן בהם רצים לכל עבר במאין התקף אמוק. לדעתי הדבר היחיד שחסר הינו ריר ניגר מפיותהים בכדי שהתמונה תהה סצנה מושלמת בסרט אימה. אם זו באמת תחלית חיינו? להשכיל,להשיג עבודה נאותה, להקים משפחה,לגדל צאצאים, רק בכדי שאלה יגיעו לבגרות ויתעלמו לחלוטין מכל מה שיש לי לומר..... המחשבהה חרידה אותי עד לשד עצמותי,ומה האלטרנטיבה? לא ללמוד ,לקחת את הדברים ולהגר להודו לחצי שנה? (או יותר) ומה אז.....חזורים לכאן ו....?(לאחר ניקוז בכימיכלים ממחזור הדם) אני רואה אנשים מבוגרים ממני עובדים לצידי מרווחים כמוני מחזיקים משפחה ואני לא מבין איך. וייתרה מכך לחלקם לבטים זהיים לשלי...?? אז לקחתי פסק זמן וחשבתי.... נשכר לא יצאתי מהחוויה הזו,מתוסכל וודאי... הרי חייבת להיות אלטרנטיבה ,לא!? לפעמים אני פשוט מביט וחש כאילו אני צופה מהצד ,כאילו הכל דימיוני. ואילו אני,אני רק ממתין להתעורר.... מפרי עטו של איש הזוי,או שמא אדם שלקח שבוע והתבונן באמת על חייו. אשמח לשמוע מה אתם חושבים