יכולתי לענות על זה במשך שעות
אבל אני לא יכול (כמו שהנשכן אומר: "אין לי זמן!"). אז הנה טקסט קצר של ברית הנוער הקומוניסטית הישראלית שעונה בדיוק לשאלות שהועלו פה, גם אם אני לא מסכים איתו במאה אחוז:
http://www.banki.cjb.net מתוך "מי מפחד מקומוניזם?" "
מה זה בכלל קומוניזם? הקומוניזם היא השקפת עולם שביסודה האמונה האופטימית ביכולתו של האדם ליצור עבור עצמו מציאות חיים המבוססת על חירות רוחנית וחומרית, על אחווה וכבוד הדדי עם שכניו ועל אחריות כלפי סביבתו הטבעית. השקפת עולם זו טוענת כי כל המשטרים הקיימים כיום, ובכלל זה המשטר הדמוקרטי הנהוג במדינות המערב, מבוססים על תפישה מנוגדת ופסימית של טבע האדם ועל כן מתכחשים לאפשרות ליצור מציאות חיים טובה יותר, ומעדיפים על פניה את הכוחניות ההופכת את האדם ממטרה בפני עצמו לכלי בידי אלו אשר בידיהם מצוי הכוח הפוליטי, החברתי, הצבאי והכלכלי. לאור זאת, גורס הקומוניזם כי תיקונים קלים כאלה ואחרים במשטרים הקיימים אין בהם די כדי לסלק מחיינו את הכוחניות ולהחליפה בתפישה של חירות. דרוש שינוי מהפכני - כלומר שינוי מן היסוד הן בתחום התודעה (האמונות, הרעיונות והערכים) והן בתחום ההוויה (המוסדות, החוקים, המשטר). שינוי מהפכני זה יתרחש בכל חברה בהתאם לתנאיה ונסיבותיה.
אולם האם אין תפישת העולם האופטימית של הקומוניזם עומדת בסתירה לטבע האדם שהוא אגואיסטי מיסודו? ראשית עלינו לזכור כי "טבע האדם" אינו עובדה המצויה אל נגד עינינו ואשר אנו יכולים להכיר את מאפייניה באופן אובייקטיבי. ישנן דעות שונות ביחס לכוחות המניעים בני אדם, ובודאי שאחד הכוחות הללו הוא רצונו של כל אדם לא רק להשרד אלא אף לשפר באופן תמידי ומקסימלי את תנאי חייו. אולם הדעה הגורסת כי רצון זה חייב לבוא על חשבון שיתוף פעולה עם בני אדם אחרים משום שהוא אדיש לרצונותיהם ונסיבותיהם של אחרים, מבוססת על פסימיות קיצונית מאוד לגבי טבעם של בני אדם אשר הינה שגויה בדיוק כמו דעות אופטימיות קיצוניות מדי. כשם שאין זה סביר לצפות מבני אדם להתכחש לאינטרסים הפרטיים שלהם, לשאיפותיהם ולרגשותיהם ולהקריב כל אלה למען אחרים, כך גם אין זה סביר לצפות כי לעולם לא יחרגו מגבולות אגואיסטיים אלו ותמיד יהיו אדישים לסביבתם. לא ישו הנוצרי אשר רצה לכפר על עוונות האנושות באמצעות מותו שלו, ולא היטלר אשר ניסה לחסל חלק ניכר מן האנושות למען רעיונותיו ושיגיונותיו, אינם מייצגים את הטיפוס האנושי הנורמאלי. טיפוס זה, מצוי בדרך כלל באמצע שבין קטבים קיצוניים אלו. רוב בני האדם שואפים אמנם לפתח את עצמם ולעשות למען קרוביהם ויקיריהם אך באותה העת הם משלמים מסים אשר באמצעותם מוחזקת מערכת רווחה הדואגת לאוכלוסיות חלשות, הם משרתים בתפקידים ציבוריים אשר במקרים רבים אין בצידם שכר ואשר דורשים מידה זו או אחרת של הקרבה עצמית, ובמקרים רבים אף נוטלים חלק בפעולות שמטרתן לסייע לקבוצה או לפרטים אלו או אחרים ע"י מחאה, הזדהות, או תרומה. התפישה האופטימית של הקומוניזם אינה, אם כן, מנותקת מן המציאות ואינה עומדת בסתירה לטבע האדם. היא מתבססת על אותן תכונות חיוביות בטבע האדם אשר מסוגלות להוות בסיס לשלום, לשיתוף פעולה ולאחווה ושואפת להקים משטר אשר יטפח תכונות אלו ויעניק להן את התנאים הסביבתיים הנחוצים להפיכתן לנורמות התנהגותיות כלליות. מובן כי כוונה זו של הקומוניסטים אינה נושאת חן בעיניהם של אלו אשר מעוניינים להשאיר את המצב הנוכחי על כנו ולהמשיך להנות מניצולם ודיכויים של אחרים. גורמים אלו, מפיצים על כן את הרעיון המעוות האומר כי טבע האדם רע מיסודו וכי לכן אין טעם בנסיון לשנות את המשטר בו אנו חיים שכן המשטר הקיים, המבוסס על רוע זה, הוא הטבעי ביותר עבורנו. תפקידנו כקומוניסטים הוא להאבק ברעיון זה על כל גילויו ולהציב מולו תפישת עולם הומניסטית, שוויונית ושוחרת שלום
אם הקומוניזם הוא תפישת עולם של חירות, מדוע התפתחה בברית-המועצות מדינה טוטליטרית כוחנית ודורסנית? הסיבה העיקרית לכך היא הדעה השגוייה בה החזיקו רבים מאנשי הנהגת המדינה הסובייטית במשך שנים רבות, הגורסת כי שינוי ההוויה קודם לשינוי התודעה ומהווה את סיבתו. על בסיס דעה זו התקיים בבריה"מ מהפך אדיר במבנה המוסדי והחוקתי תוך השגת הישגים בלתי מבוטלים בתחום מיגור הרעב, האבטלה, האנלפבתיות, והפיצול האתני. אולם, משבושש לבוא השינוי התודעתי, או ליתר דיוק, משהתגלו כיסי התנגדות רבים למשטר החדש מצד אזרחים אשר דעתם לא היתה נוחה מנוקשותו של המשטר אשר התעקש לשכנע אותם בצדקתו באמצעות תעמולה במקום לנהל עימם דיאלוג דו כיווני פתוח וביקורתי, החלו השלטונות לבצע פעולות דיכוי נרחבות אשר הפכו עד מהרה לפשעים של ממש ואשר חומרתם לא נפלה במקרים רבים מאלו שביצעו הגרועות שבדיקטטורות הפשיסטיות. בשנות ה- 80 קצה נפשם של האזרחים בדיכוי זה וביאושם נתנו את תמיכתם ליריבי המשטר אשר ניצלו שעת כושר זו לא רק כדי לפרק את המדינה הסובייטית אלא כדי למוכרה לידי הפשע המאורגן ובעלי ההון הזרים, ובכך לדרדר אותה מן הפח אל הפחת. הלקח אשר יש ללמוד מנסיונה של בריה"מ הוא חשיבות האיזון שבין השינוי ההוויתי לשינוי התודעתי. כדי לבסס משטר קומוניסטי אמיתי, המונחה ע"י תפישה של חירות, יש לנהל דיאלוג מתמיד בין המפלגה הקומוניסטית לבין כל מגזרי החברה באופן אשר יאפשר לכל אזרח לקחת חלק פעיל בעשייה המהפכנית ולהגשים את עצמו עפ"י ערכיו ואמונותיו במסגרת עשייה זו. דבר זה מתחייב לא רק מן המציאות כפי שלמדנו אותה מן המקרה הסובייטי אלא אף מעקרונותיו היסודיים של הקומוניזם עצמו אשר כאמור רואה באדם מטרה בפני עצמו ולא מכשיר להשגת מטרות חיצוניות לו."
: אשמח אם תגיבו לי, תודה רבה.