מפגש שלי ושל רועי: כל מה שקרה בפרמיירה של בנץ. כל חיבוק, כל משפט.
מפגש לבד: התחרות קשה בין יפית לפני המתקפה האיראנית, למאי ועדי לפני חודשיים. ונוי שהייתה מהממת במלצרית. אוף. נלך עם הלב- יפית מתייחסת אליי הכי מלכה בעולם.
כמו כן, כמה קטגוריות חדשות:
חיבוק השנה:
נועה "יוסי!!!!!!!!! תודה על כל האהבה, נשמה. אה, כן, גם אותך אני זוכרת..." אסטנג'לוב (מועמדת טבעית, רועי קיבל חיבוק פחות נחמד, והייתה לה טכניקה טובה עם מילים יפות בין לבין ואחרי)
יעל "יהההה יוסי אתה פה? איזה כיף!" דובר (מקדימה, התחילה את השנה בחיבוק ובאהבה)
רועי "היי... מה קורה?" רביב (מתמיד במיוחד)
אביגיל "חיבוק? אני אשכנע אותך במילים ואתה תראה את החלקים המוצנעים שלי בהצגה" הררי (יוזמת במיוחד, והרס הילדות)
למה אתה זוכר אותי?
שקד "איזו סגירת מעגל! ראית את ניקול בתיאטרון חיפה?" קנוביץ' (הזמינה במיוחד)
אמיר "אני מכיר אותך!" ח'ורי (היה יום מצחיק)
תומר "נפגשנו לפני מלא שנים, בוא נדבר על החרצופים" שרון (איש מרתק! שבע שנים הפרש זה מוזר)
פרפילאב "יש לך פרצוף שזוכרים, חיים" מונגוזה (על מה ולמה וכמה?)
רגע העתיד של השנה:
אני מפטר את טל פרלמן (יום שני הבא)
אני מצטלם עם עשרה שחקנים מדהימים (מחר)
אני מקבל עוד חיבוק מנועה (מחרתיים אמן)
רועי חוזר לנהל (לא יקרה בקרוב)