נבואה
אביר שלי
אני מתגעגעת אליך
מפנטזת על הרגע שתחזור
עוצמת עיניים ונשאבת לעולם הדימיון...
אני יכולה לראות אותך מתקרב לארמון שלנו רכוב על הסוס שלך. שניכם כ"כ עייפים ומאובקים. אתה נעצר מולי. יורד מהסוס. ומתקרב אלי לאט לאט. לא מוריד את העיניים שלך משלי. ואני מביטה לך עמוק עמוק בעיניים. העיניים החומות שלך. הטובות שלך. השובבות שלך.. אבל משהו השתנה. ואני רואה בהן הבזקים של חרבות שנשלפות, דם שמתיז, אש בוערת, לב שנשבר. אני לוקחת עודד צעד אחד קדימה ומניחה את הידיים שלי בשיער שלך. מנסה לחפור בו שבילים אבל הוא כל כך דביק ומסובך.. אתה מהסס עוד רגע ואז עוטף אותי בזרועותיך. מצמיד אותי אליך, מרים אותי באויר, טומן את הפנים שלך בצוואר שלי.. מחבק אותי חזק חזק. כאילו שלא אברח..
ואנחנו עומדים מחובקים בפתח הארמון.. לא זזים.. לא מדברים.. רק מתחבקים.
ואז אני אוחזת בידך, ומושכת אותך אחרי,לא מסירה את העיניים שלי משלך. ואנחנו ניכנסים לחדר האמבטיה. אני פותחת את המים וממלאה אותה במים חמים חמים. והכל מתמלא אדים. ובתוך האדים האלה אני מפשיטה אותך לאט לאט. פריט אחרי פריט. מרשה לך (לעת עתה) להסתיר את הפצעים והצלקות בין האדים. ואחרי שאתה ערום אני מושיבה אותך באמבט. ומתיישבת מאחוריך. מטפטפת על הספוג כמה טיפות של סבון, וכמה טיפות של שמן ארומטי עם ריח מרגיע ומשחרר. ואני מסבנת אותך. לאט לאט, בתנועות מעגליות. את העורף, והגב, הכתפיים, הזרועות, בית השחי, הבטן והחזה. יורדת למטה אל המפשעה והירכיים. ואז אני מתרוממת ועוברת לשבת מולך. לוקחת רגל אחת שלך ומסבנת אותה. אצבע אחרי אצבע. את העקב, הקרסול והשוק. ואח"כ את הרגל השניה. טאז אני שוב חוזרת לשבת מאחוריך. והפעם באצבעות שלי אני חופפת לך את הראש. עם המון המון סבון. מעסה לך את השיער והקרקפת שוב ושוב.
ככה לאט לאט.. שעות.. עד שריח המלחמה והמוות נעלם וניחוח עדין ונעים מחליף אותו.
ואז אני שוטפת ממך את כל הסבון. ועוטפת אותך בחלוק רך ונעים. וגם את עצמי.
ושוב אני אוחזת בידך. לא מורידה את העינים שלי משלך, מושכת אותך לחדר השינה שלנו. אל המיטה שלנו. ושנינו יושבים על הבירכיים במרכז המיטה. אוחזים ידיים. מסתכלים בעיניים. שותקים. ואז אתה מושך אותך אלי לחיבוק, וכל כולך עוטף אותי.. וזה מרגיש כל כך טבעי ונפלא..
אביר שלי
אני מתגעגעת אליך
מפנטזת על הרגע שתחזור
עוצמת עיניים ונשאבת לעולם הדימיון...
אני יכולה לראות אותך מתקרב לארמון שלנו רכוב על הסוס שלך. שניכם כ"כ עייפים ומאובקים. אתה נעצר מולי. יורד מהסוס. ומתקרב אלי לאט לאט. לא מוריד את העיניים שלך משלי. ואני מביטה לך עמוק עמוק בעיניים. העיניים החומות שלך. הטובות שלך. השובבות שלך.. אבל משהו השתנה. ואני רואה בהן הבזקים של חרבות שנשלפות, דם שמתיז, אש בוערת, לב שנשבר. אני לוקחת עודד צעד אחד קדימה ומניחה את הידיים שלי בשיער שלך. מנסה לחפור בו שבילים אבל הוא כל כך דביק ומסובך.. אתה מהסס עוד רגע ואז עוטף אותי בזרועותיך. מצמיד אותי אליך, מרים אותי באויר, טומן את הפנים שלך בצוואר שלי.. מחבק אותי חזק חזק. כאילו שלא אברח..
ואנחנו עומדים מחובקים בפתח הארמון.. לא זזים.. לא מדברים.. רק מתחבקים.
ואז אני אוחזת בידך, ומושכת אותך אחרי,לא מסירה את העיניים שלי משלך. ואנחנו ניכנסים לחדר האמבטיה. אני פותחת את המים וממלאה אותה במים חמים חמים. והכל מתמלא אדים. ובתוך האדים האלה אני מפשיטה אותך לאט לאט. פריט אחרי פריט. מרשה לך (לעת עתה) להסתיר את הפצעים והצלקות בין האדים. ואחרי שאתה ערום אני מושיבה אותך באמבט. ומתיישבת מאחוריך. מטפטפת על הספוג כמה טיפות של סבון, וכמה טיפות של שמן ארומטי עם ריח מרגיע ומשחרר. ואני מסבנת אותך. לאט לאט, בתנועות מעגליות. את העורף, והגב, הכתפיים, הזרועות, בית השחי, הבטן והחזה. יורדת למטה אל המפשעה והירכיים. ואז אני מתרוממת ועוברת לשבת מולך. לוקחת רגל אחת שלך ומסבנת אותה. אצבע אחרי אצבע. את העקב, הקרסול והשוק. ואח"כ את הרגל השניה. טאז אני שוב חוזרת לשבת מאחוריך. והפעם באצבעות שלי אני חופפת לך את הראש. עם המון המון סבון. מעסה לך את השיער והקרקפת שוב ושוב.
ככה לאט לאט.. שעות.. עד שריח המלחמה והמוות נעלם וניחוח עדין ונעים מחליף אותו.
ואז אני שוטפת ממך את כל הסבון. ועוטפת אותך בחלוק רך ונעים. וגם את עצמי.
ושוב אני אוחזת בידך. לא מורידה את העינים שלי משלך, מושכת אותך לחדר השינה שלנו. אל המיטה שלנו. ושנינו יושבים על הבירכיים במרכז המיטה. אוחזים ידיים. מסתכלים בעיניים. שותקים. ואז אתה מושך אותך אלי לחיבוק, וכל כולך עוטף אותי.. וזה מרגיש כל כך טבעי ונפלא..
