נבואה פרק 19
``בראש מהדורת החדשות היום עומדת שערוריית קיבוץ שחף בצפון הארץ. פרשה זו הנמצאת בתחילתה מהווה אבן דרך בחיי התנועה הקיבוצית, בחיי החברה הישראלית ובחיי מדינת ישראל. ניתן גם לומר כי אבן דרך זו הינה אבן נגף לציונות כפי שהכרנו. אין זה רגיל שישוב שלם מתרוקן בלילה אחד מכל יושביו ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. ספקים שהגיעו היום לקיבוץ, השכם עם בוקר, מצאוהו ריק לחלוטין. הכל הושאר על מכונו, אפילו ארוחת הבוקר בחדר האוכל של הקיבוץ עוד נשארה חמה. ביצים קשות, גבינות, זיתים וקפה שחור ממיכל גדול קידמו את מי שהגיע היום לקיבוץ. הכל עמד שם, עדיין חם, כאילו כלום, אולם חיפוש מהיר העלה כי הקיבוץ למעשה ננטש לחלוטין. עד לצהרים הוזעקו למקום חוקרי המשטרה לקיבוץ במטרה לבדוק להיכן נעלמו חברי הקיבוץ ומה קרה להם. כוחות ביטחון גדולים החלו לסרוק את אזור הקיבוץ במטרה להבין כיצד זה קיבוץ שלם נעלם על יושביו. רק בצהרים, טרחו חוקרי המשטרה לבדוק את מסוף הגבולות ואז גילו כי כל אנשי הקיבוץ, גברים, נשים, ילדים ותינוקות עזבו במהלך הלילה את מדינת ישראל והמריאו למספר ארצות במספר טיסות שונות. חלקם טס ללונדון, חלקם לפריז, חלקם לאוסטרליה וליפן. הקיבוץ פיזר את אנשיו במספר טיסות כדי לא למשוך תשומת לב רבה מידי של משטרת הגבולות לעובדה שכל כך הרבה אנשים טסים בלילה אחד ממקום אחד, ללא תאריך חזרה ידוע. לעת ערב פנה לטלוויזיה הישראלית עורך דין ממשרד פרקליטים תל אביבי ידוע ומסר לנו קלטת וידיאו. בקלטת זו נחזה כעת. חנן הופיע על המרקע, בפנים קודרות, בחולצה בעלת גוון כחול על רקע קיר תכלת. ``אזרחי ישראל היקרים. קיבוץ שחף נוסד בשנת 1975 על ידי בני ובנות קיבוצים. קיבוצנו הינו דור שני לקיבוצניקים בארץ. אנו דוגמא לקיבוץ עם חזון גדול, בעל יכולת ורצון ובעל תשתית חברתית בריאה ומצויינת. לקיבוצנו 65 משפחות ו 76 ילדים בגילאים שונים. בשנים האחרונות לא רווינו נחת מבחינה כלכלית וזאת בלשון המעטה. מפעל הטכסטיל שלנו, כמו כל מפעלי הטכסטיל בארץ נסגר עקב הפסדים מתמשכים ועקב אי כלכליות. בית התוכנה שלנו רחוק מהמרכז ולפיכך לא היה מסוגל לפרנס אותנו כמו שצריך. על החקלאות בשנים האחרונות עדיף שלא אכביר מילים. אנו נמצאים בעיצומו של משבר מים הגדול ביותר שקרה במדינה מאז תקומתה כך שאין לנו שום סיכוי לגדל גידולים חקלאיים רווחיים בשנים הבאות. פניותינו החוזרות ונשנות לממשלה, לסוכנות היהודית ולתנועה הקיבוצית בבקשת עזרה כמו גם פניותינו לבנקים לפרוס את נטל חובנו או למחוק חלק ממנו נענו בסירוב מוחלט, בציניות ובשרירות לב. אנו משרתים את המדינה מיום שנולדנו. אנו קיבוץ צעיר שידע סבל ושכול בשעריו. בחלקות הקבר של הקיבוץ טמונים שישה מחברינו שנפלו במלחמות ישראל. מעודנו לא חיפשנו לעצמנו הנחות או הטבות, רק לדבר אחד שאפנו: שנוכל לחיות ולהתפרנס בכבוד מן האדמה שברשותנו ומן המפעלים שלנו. בשנתיים האחרונות גדל הסבל שלנו. מספר פעמים אף הגיעו לקיבוץ מעקלים כאות אזהרה כדי לרשום את רכוש הקיבוץ. עד לידי כך הגיעו הדברים שהמעקלים רשמו באחד מביקוריהם גם את רכושם האישי של החברים בבתיהם. הלגזול את כבשת הרש באתם? האם משכורות העתק של מנהלי הבנקים לא העבירו אותם על דעתם? האם לרישום רדיו טייפ נייד בחדרי החברים או טלוויזיות מיושנות קטנות יש ערך כלשהו מלבד ביזוי מעט הכבוד העצמי של חברינו? הרי בסופו של דבר, לא ברחנו, לא נואשנו, אלא התמודדנו. ולאחר הרבה זמן של התמודדות הגענו למסקנה כי התנאים בארץ אינם בשלים יותר להמשך היותנו קיבוץ. אנו בקיבוץ שחף מתגאים בכך שאנו שומרים על רוחו האמיתית של הקיבוץ. אנו סבורים שמייסדי הרעיון הקיבוצי היו גאים בנו היום לנוכח מערכת היחסים המיוחדת בין חברי הקיבוץ שלנו. לפני מספר שבועות גמלה בליבותינו ההחלטה שאין הקיבוץ יכול יותר להמשיך במתכונתו הנוכחית. לפני מספר ימים החלטנו למכור 2 מכוניות של הקיבוץ, 2 מכוניות ששמרנו כבבת עינינו ולא שעבדנו אותם. במעט הכסף שנאסף החלטנו לצאת מן הארץ, על נשינו, ילדינו, תינוקינו ולנסות את מזלנו במקום אחר. אותו קיבוץ, אותם חברים, אותו מרקם חברתי קסום אבל במקום אחר. השארנו לכם את הקיבוץ ובתיו במצב נקי ומסודר. בחדר האוכל שלנו עדיין עומד האוכל מוכן, הקפה חם ומי שרוצה מוזמן להתכבד. רישומים של כל רכוש הקיבוץ ושל חובותיו נמצאים על השולחן במזכירות הקיבוץ. רק אנו אינם. קחו את הקיבוץ, הוא שלכם. האדמות שקיבלנו מן המדינה, הבתים שקיבלנו מן הסוכנות, פינת החי, חדרי הילדים, הכל הכל מוחזר אליכם כמו שקיבלנו אותו.`` חנן נעצר למספר שניות ולאחר מכן המשיך: ``עמדו לרשותנו מספר אפשרויות מועט. היינו יכולים להתפזר איש איש לדרכו, עלובים, בלי קורת גג, בלי עזרה מהמדינה, אנשים עם משפחות, ללא עתיד, ללא דמי אבטלה מספקים וברור היה לנו שרבים ממשפחותינו ייקלעו לקשיים ולטרגדיות איומות. כל אחד מאיתנו היה יוצא מהקיבוץ לאחר עשרות שנים של עשייה בחוסר כל מוחלט. בימים האחרונים העליתי בפני החברים רעיון נועז. אולי תגידו שאנו בוגדים, אולי תגידו שאנו חולמים ותמימים, אך האמת היא שחברי הקיבוץ החליטו פה אחד השבוע בישיבה שארכה עד אור הבוקר כי הם רוצים להמשיך בקיבוץ וכי טוב לנו זה בחברתו של זה, על כך אנו גאים ואני רוצה להאמין שהתנועה הקיבוצית תזכור לנו רגע חסד זה. החלטנו למצוא מקום אחר בו לא נהיה נתונים לשרירות ליבם של השלטונות או של מנהלי הבנקים. אי לכך החלטנו כי נבדוק אפשרות להעתיק את עצמנו למקום אחר בעולם. קיבלנו מספר הצעות ממדינות שזכרו את המושג ``קיבוץ`` ושמצא חן בעיניהם להעביר צורת חיים זו על הקהילה עצמה אליהם. במהלך המשא ומתן, קיבלנו הצעות רבות ומעניינות מאוד ממדינות עולם שלישי רבות באסיה, אפריקה ובדרום אמריקה. לבסוף החלטנו לקבל את הצעתה של ממשלת יפאן להקים קיבוץ ביפאן. אנו נקבל שטח אדמה לחיות בו, נקבל מימון ארוך טווח ממשלת יפן, שם נוכל לפתח אתר תיירותי, ``הקיבוץ`` הישראלי תמיד משך אליו סקרנים רבים. נציג של ממשלת יפאן בא לבקר אותנו בקיבוץ מספר פעמים בשבועות האחרונים כדי לקבל החלטה סופית בענינינו. התנאי של ממשלת יפאן היה שלא יהיה לאף אחד מאיתנו תיקים פליליים. גם החתך הסוציו אקונומי שלנו מצא מאוד חן בעיניהם. תנועת המקויאה המטפחת את יחסי ישראל-יפאן התקשרו עימנו, נשמעו נלהבים מאוד, וכמעט ודרשו בכוח ``לאמץ`` אותנו. אנו מבקשים סליחה מכל מי שפגענו בו בדרך זו או אחרת. אנו מצטערים על כי התנאים לקיום הקיבוץ בארץ כשלו ויותר מכל אנו מצטערים על משפחותינו שמחוץ לקיבוץ שיתרחקו מאיתנו עתה פיסית, ללא הודעה מראש. לא בגדנו בחלום של הקיבוץ, אנו מחזיקים בו ומשמרים אותו אולם בתנאים חדשים, כשיש לנו סיכוי לעמוד סוף סוף על רגלנו מבחינה כלכלית. אנו מצהירים שנעשה הכל כדי שתהיו שם, בבית, גאים בנו בסופו של דבר``.
``בראש מהדורת החדשות היום עומדת שערוריית קיבוץ שחף בצפון הארץ. פרשה זו הנמצאת בתחילתה מהווה אבן דרך בחיי התנועה הקיבוצית, בחיי החברה הישראלית ובחיי מדינת ישראל. ניתן גם לומר כי אבן דרך זו הינה אבן נגף לציונות כפי שהכרנו. אין זה רגיל שישוב שלם מתרוקן בלילה אחד מכל יושביו ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. ספקים שהגיעו היום לקיבוץ, השכם עם בוקר, מצאוהו ריק לחלוטין. הכל הושאר על מכונו, אפילו ארוחת הבוקר בחדר האוכל של הקיבוץ עוד נשארה חמה. ביצים קשות, גבינות, זיתים וקפה שחור ממיכל גדול קידמו את מי שהגיע היום לקיבוץ. הכל עמד שם, עדיין חם, כאילו כלום, אולם חיפוש מהיר העלה כי הקיבוץ למעשה ננטש לחלוטין. עד לצהרים הוזעקו למקום חוקרי המשטרה לקיבוץ במטרה לבדוק להיכן נעלמו חברי הקיבוץ ומה קרה להם. כוחות ביטחון גדולים החלו לסרוק את אזור הקיבוץ במטרה להבין כיצד זה קיבוץ שלם נעלם על יושביו. רק בצהרים, טרחו חוקרי המשטרה לבדוק את מסוף הגבולות ואז גילו כי כל אנשי הקיבוץ, גברים, נשים, ילדים ותינוקות עזבו במהלך הלילה את מדינת ישראל והמריאו למספר ארצות במספר טיסות שונות. חלקם טס ללונדון, חלקם לפריז, חלקם לאוסטרליה וליפן. הקיבוץ פיזר את אנשיו במספר טיסות כדי לא למשוך תשומת לב רבה מידי של משטרת הגבולות לעובדה שכל כך הרבה אנשים טסים בלילה אחד ממקום אחד, ללא תאריך חזרה ידוע. לעת ערב פנה לטלוויזיה הישראלית עורך דין ממשרד פרקליטים תל אביבי ידוע ומסר לנו קלטת וידיאו. בקלטת זו נחזה כעת. חנן הופיע על המרקע, בפנים קודרות, בחולצה בעלת גוון כחול על רקע קיר תכלת. ``אזרחי ישראל היקרים. קיבוץ שחף נוסד בשנת 1975 על ידי בני ובנות קיבוצים. קיבוצנו הינו דור שני לקיבוצניקים בארץ. אנו דוגמא לקיבוץ עם חזון גדול, בעל יכולת ורצון ובעל תשתית חברתית בריאה ומצויינת. לקיבוצנו 65 משפחות ו 76 ילדים בגילאים שונים. בשנים האחרונות לא רווינו נחת מבחינה כלכלית וזאת בלשון המעטה. מפעל הטכסטיל שלנו, כמו כל מפעלי הטכסטיל בארץ נסגר עקב הפסדים מתמשכים ועקב אי כלכליות. בית התוכנה שלנו רחוק מהמרכז ולפיכך לא היה מסוגל לפרנס אותנו כמו שצריך. על החקלאות בשנים האחרונות עדיף שלא אכביר מילים. אנו נמצאים בעיצומו של משבר מים הגדול ביותר שקרה במדינה מאז תקומתה כך שאין לנו שום סיכוי לגדל גידולים חקלאיים רווחיים בשנים הבאות. פניותינו החוזרות ונשנות לממשלה, לסוכנות היהודית ולתנועה הקיבוצית בבקשת עזרה כמו גם פניותינו לבנקים לפרוס את נטל חובנו או למחוק חלק ממנו נענו בסירוב מוחלט, בציניות ובשרירות לב. אנו משרתים את המדינה מיום שנולדנו. אנו קיבוץ צעיר שידע סבל ושכול בשעריו. בחלקות הקבר של הקיבוץ טמונים שישה מחברינו שנפלו במלחמות ישראל. מעודנו לא חיפשנו לעצמנו הנחות או הטבות, רק לדבר אחד שאפנו: שנוכל לחיות ולהתפרנס בכבוד מן האדמה שברשותנו ומן המפעלים שלנו. בשנתיים האחרונות גדל הסבל שלנו. מספר פעמים אף הגיעו לקיבוץ מעקלים כאות אזהרה כדי לרשום את רכוש הקיבוץ. עד לידי כך הגיעו הדברים שהמעקלים רשמו באחד מביקוריהם גם את רכושם האישי של החברים בבתיהם. הלגזול את כבשת הרש באתם? האם משכורות העתק של מנהלי הבנקים לא העבירו אותם על דעתם? האם לרישום רדיו טייפ נייד בחדרי החברים או טלוויזיות מיושנות קטנות יש ערך כלשהו מלבד ביזוי מעט הכבוד העצמי של חברינו? הרי בסופו של דבר, לא ברחנו, לא נואשנו, אלא התמודדנו. ולאחר הרבה זמן של התמודדות הגענו למסקנה כי התנאים בארץ אינם בשלים יותר להמשך היותנו קיבוץ. אנו בקיבוץ שחף מתגאים בכך שאנו שומרים על רוחו האמיתית של הקיבוץ. אנו סבורים שמייסדי הרעיון הקיבוצי היו גאים בנו היום לנוכח מערכת היחסים המיוחדת בין חברי הקיבוץ שלנו. לפני מספר שבועות גמלה בליבותינו ההחלטה שאין הקיבוץ יכול יותר להמשיך במתכונתו הנוכחית. לפני מספר ימים החלטנו למכור 2 מכוניות של הקיבוץ, 2 מכוניות ששמרנו כבבת עינינו ולא שעבדנו אותם. במעט הכסף שנאסף החלטנו לצאת מן הארץ, על נשינו, ילדינו, תינוקינו ולנסות את מזלנו במקום אחר. אותו קיבוץ, אותם חברים, אותו מרקם חברתי קסום אבל במקום אחר. השארנו לכם את הקיבוץ ובתיו במצב נקי ומסודר. בחדר האוכל שלנו עדיין עומד האוכל מוכן, הקפה חם ומי שרוצה מוזמן להתכבד. רישומים של כל רכוש הקיבוץ ושל חובותיו נמצאים על השולחן במזכירות הקיבוץ. רק אנו אינם. קחו את הקיבוץ, הוא שלכם. האדמות שקיבלנו מן המדינה, הבתים שקיבלנו מן הסוכנות, פינת החי, חדרי הילדים, הכל הכל מוחזר אליכם כמו שקיבלנו אותו.`` חנן נעצר למספר שניות ולאחר מכן המשיך: ``עמדו לרשותנו מספר אפשרויות מועט. היינו יכולים להתפזר איש איש לדרכו, עלובים, בלי קורת גג, בלי עזרה מהמדינה, אנשים עם משפחות, ללא עתיד, ללא דמי אבטלה מספקים וברור היה לנו שרבים ממשפחותינו ייקלעו לקשיים ולטרגדיות איומות. כל אחד מאיתנו היה יוצא מהקיבוץ לאחר עשרות שנים של עשייה בחוסר כל מוחלט. בימים האחרונים העליתי בפני החברים רעיון נועז. אולי תגידו שאנו בוגדים, אולי תגידו שאנו חולמים ותמימים, אך האמת היא שחברי הקיבוץ החליטו פה אחד השבוע בישיבה שארכה עד אור הבוקר כי הם רוצים להמשיך בקיבוץ וכי טוב לנו זה בחברתו של זה, על כך אנו גאים ואני רוצה להאמין שהתנועה הקיבוצית תזכור לנו רגע חסד זה. החלטנו למצוא מקום אחר בו לא נהיה נתונים לשרירות ליבם של השלטונות או של מנהלי הבנקים. אי לכך החלטנו כי נבדוק אפשרות להעתיק את עצמנו למקום אחר בעולם. קיבלנו מספר הצעות ממדינות שזכרו את המושג ``קיבוץ`` ושמצא חן בעיניהם להעביר צורת חיים זו על הקהילה עצמה אליהם. במהלך המשא ומתן, קיבלנו הצעות רבות ומעניינות מאוד ממדינות עולם שלישי רבות באסיה, אפריקה ובדרום אמריקה. לבסוף החלטנו לקבל את הצעתה של ממשלת יפאן להקים קיבוץ ביפאן. אנו נקבל שטח אדמה לחיות בו, נקבל מימון ארוך טווח ממשלת יפן, שם נוכל לפתח אתר תיירותי, ``הקיבוץ`` הישראלי תמיד משך אליו סקרנים רבים. נציג של ממשלת יפאן בא לבקר אותנו בקיבוץ מספר פעמים בשבועות האחרונים כדי לקבל החלטה סופית בענינינו. התנאי של ממשלת יפאן היה שלא יהיה לאף אחד מאיתנו תיקים פליליים. גם החתך הסוציו אקונומי שלנו מצא מאוד חן בעיניהם. תנועת המקויאה המטפחת את יחסי ישראל-יפאן התקשרו עימנו, נשמעו נלהבים מאוד, וכמעט ודרשו בכוח ``לאמץ`` אותנו. אנו מבקשים סליחה מכל מי שפגענו בו בדרך זו או אחרת. אנו מצטערים על כי התנאים לקיום הקיבוץ בארץ כשלו ויותר מכל אנו מצטערים על משפחותינו שמחוץ לקיבוץ שיתרחקו מאיתנו עתה פיסית, ללא הודעה מראש. לא בגדנו בחלום של הקיבוץ, אנו מחזיקים בו ומשמרים אותו אולם בתנאים חדשים, כשיש לנו סיכוי לעמוד סוף סוף על רגלנו מבחינה כלכלית. אנו מצהירים שנעשה הכל כדי שתהיו שם, בבית, גאים בנו בסופו של דבר``.