נבואה פרק מס. 9
התנועה הקיבוצית מעולם לא התאוששה כלכלית מאז משבר הבורסה הגדול הראשון בתחילת שנות השמונים. קיבוצים רבים חיו על סף רעב ואילו קיבוצים אחרים, שהשכילו לנהוג ביתר זהירות בכספם ובהשקעותיהם או שהיה להם מזל והצליחו להקים מפעלים מצליחים הרוויחו כסף רב. למרות מחיקת חובות אדירה של המדינה ושל הבנקים המשיכו קיבוצים רבים לקרטע במשך עשרות שנים בצורה מייאשת. גרוע מכך, קיבוצים שנקלעו לקשיים גילו כי גם אם יעבדו עוד עשרות שנים ימשיכו להיות בעלי חובות לבנקים. עיקרון הערבות ההדדית כבר פשט את הרגל מזמן והתנועות הקיבוציות ניהלו את עצמן בשיטת קיבוץ קיבוץ לגורלו. קיבוץ השחף שבצפון הארץ היה קיבוץ קטן שכזה. חובות גדולים העיקו עליו וחברי הקיבוץ הצעיר יחסית, ראו כי הם למעשה עבדים לבנקים ולשלטונות. מפעל הטקסטיל הקטן שהיה בקיבוץ נסגר זה מכבר ובית התוכנה הניסיוני שהקימו לא הצליח מעולם להמריא, ריחוקו מן המרכז לא איפשר לו לקבל הזמנות רבות. הקיבוץ החזיק את עצמו בקושי ממס` מועט יחסית של חברים שעבדו מחוץ לקיבוץ ושהכניסו את משכורתם לקופה המצומקת. לא רחק היום שבו עלתה דרישת חלק מחברי הקיבוץ לפרק אותו. אולם משהבינו החברים כי הם ילכו לאחר עשרות שנות חיים שוקקות בחוסר כל מוחלט, תוך גרימת שבר גדול לילדיהם ולמשפחתם, התעורר בקרבם בכל זאת יצר הקיום והגאווה. מזכירו הכריזמטי של הקיבוץ, חנן, פנה לעבר החברים בישיבה האחרונה הסוערת, שבה הועלו הקריאות לפירוק הקיבוץ ושאל את הנוכחים: ``האם אתם מאושרים להיות כולם ביחד, כמשפחה אחת, כקיבוץ? האם כל איש מכם שמח על כי הוא חי במסגרת החיים הזו הקרויה קיבוץ? כי אם התשובה היא כן, תרשו לי לבדוק מספר דברים בטרם ניגש להצבעה על פירוק הקיבוץ, דבר שישאיר את כולנו בחוסר כל ובחוסר דיור כי נצטרך ללכת מכאן. בגיל שלנו רבים מאתנו לא ימצאו עבודה. אני מבקש ממכם לתת לי מנדט לבדוק מספר אפשרויות נוספות שלא אספר לכם עליהם בשלב זה, אבקש ממכם לשמור על זה רק בתוך גבולות הקיבוץ וגם אז, רק בין החברים עצמם ולא אף אחד אחר, כולל בני משפחה אחרים והילדים שלנו. כל מה שיקרה פה מכאן ואילך, אם תחליטו ללכת איתי כמובן, יהיה בגדר מבצע צבאי לכל דבר``. חנן, מגובה על ידי חברי הקיבוץ, שעט מידי שחר בדרכים המובילות למרכז הארץ, לתל אביב, למשרד מפורסם של עורכי דין בתל אביב. שם בילה את מרבית זמנו ומידי ערב בילה שוב, בפקקים. בחזרתו מידי ערב לקיבוץ היה יושב ומבלה שעות רבות מול מסך המחשב שלו עד לשעות הקטנות של הלילה. כשבועיים לאחר מכן זומנה ישיבה נוספת של הקיבוץ בערבו של יום. בפתח הישיבה אמר גזבר הקיבוץ כי ``מצבנו הכלכלי כה רע עד כי אנו חיים על זמן שאול, עד שהנושים יגיעו לפתח הקיבוץ ויחפשו לעקל רכבים, כלים חקלאיים ועוד רכוש, אפילו מבתי החברים עצמם``. בסיומו של הדיווח הקודר עלה חנן לבמה הקטנה שבחדר הישיבות ופנה לחבריו: ``חברים יקרים, אני מזכיר לכם כי פגישה זו אסור שידלוף ממנה החוצה שום דבר. אנשים שיתנגדו להצעותי, פשוט יירדו מן העגלה הזאת אך הם ישמרו על שתיקה כדי לא להפריע לחברים האחרים למצות את רצונם לחיות``. נאומו של חנן נמשך עוד שעות רבות, מלווה בדיונים והתחבטויות של החברים. בכי של נשות הקיבוץ, צעקות זעם של חברים שכל מה שהיה להם יקר הלך והתפורר להם בין הידיים, ודיונים רציונליים נוקבים ליוו עד עלות השחר את חברי הקיבוץ בהחלטתם הקשה. עם שחר, יצאו החברים היישר לחדר האוכל ולמטלות הרגילות שלהם, וידעו כי מה שהיה לעולם לא יחזור וכי הם עומדים להיהפך להיסטוריה או אולי להתוות היסטוריה חדשה. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו www.thatsallfolks.t2u.com
התנועה הקיבוצית מעולם לא התאוששה כלכלית מאז משבר הבורסה הגדול הראשון בתחילת שנות השמונים. קיבוצים רבים חיו על סף רעב ואילו קיבוצים אחרים, שהשכילו לנהוג ביתר זהירות בכספם ובהשקעותיהם או שהיה להם מזל והצליחו להקים מפעלים מצליחים הרוויחו כסף רב. למרות מחיקת חובות אדירה של המדינה ושל הבנקים המשיכו קיבוצים רבים לקרטע במשך עשרות שנים בצורה מייאשת. גרוע מכך, קיבוצים שנקלעו לקשיים גילו כי גם אם יעבדו עוד עשרות שנים ימשיכו להיות בעלי חובות לבנקים. עיקרון הערבות ההדדית כבר פשט את הרגל מזמן והתנועות הקיבוציות ניהלו את עצמן בשיטת קיבוץ קיבוץ לגורלו. קיבוץ השחף שבצפון הארץ היה קיבוץ קטן שכזה. חובות גדולים העיקו עליו וחברי הקיבוץ הצעיר יחסית, ראו כי הם למעשה עבדים לבנקים ולשלטונות. מפעל הטקסטיל הקטן שהיה בקיבוץ נסגר זה מכבר ובית התוכנה הניסיוני שהקימו לא הצליח מעולם להמריא, ריחוקו מן המרכז לא איפשר לו לקבל הזמנות רבות. הקיבוץ החזיק את עצמו בקושי ממס` מועט יחסית של חברים שעבדו מחוץ לקיבוץ ושהכניסו את משכורתם לקופה המצומקת. לא רחק היום שבו עלתה דרישת חלק מחברי הקיבוץ לפרק אותו. אולם משהבינו החברים כי הם ילכו לאחר עשרות שנות חיים שוקקות בחוסר כל מוחלט, תוך גרימת שבר גדול לילדיהם ולמשפחתם, התעורר בקרבם בכל זאת יצר הקיום והגאווה. מזכירו הכריזמטי של הקיבוץ, חנן, פנה לעבר החברים בישיבה האחרונה הסוערת, שבה הועלו הקריאות לפירוק הקיבוץ ושאל את הנוכחים: ``האם אתם מאושרים להיות כולם ביחד, כמשפחה אחת, כקיבוץ? האם כל איש מכם שמח על כי הוא חי במסגרת החיים הזו הקרויה קיבוץ? כי אם התשובה היא כן, תרשו לי לבדוק מספר דברים בטרם ניגש להצבעה על פירוק הקיבוץ, דבר שישאיר את כולנו בחוסר כל ובחוסר דיור כי נצטרך ללכת מכאן. בגיל שלנו רבים מאתנו לא ימצאו עבודה. אני מבקש ממכם לתת לי מנדט לבדוק מספר אפשרויות נוספות שלא אספר לכם עליהם בשלב זה, אבקש ממכם לשמור על זה רק בתוך גבולות הקיבוץ וגם אז, רק בין החברים עצמם ולא אף אחד אחר, כולל בני משפחה אחרים והילדים שלנו. כל מה שיקרה פה מכאן ואילך, אם תחליטו ללכת איתי כמובן, יהיה בגדר מבצע צבאי לכל דבר``. חנן, מגובה על ידי חברי הקיבוץ, שעט מידי שחר בדרכים המובילות למרכז הארץ, לתל אביב, למשרד מפורסם של עורכי דין בתל אביב. שם בילה את מרבית זמנו ומידי ערב בילה שוב, בפקקים. בחזרתו מידי ערב לקיבוץ היה יושב ומבלה שעות רבות מול מסך המחשב שלו עד לשעות הקטנות של הלילה. כשבועיים לאחר מכן זומנה ישיבה נוספת של הקיבוץ בערבו של יום. בפתח הישיבה אמר גזבר הקיבוץ כי ``מצבנו הכלכלי כה רע עד כי אנו חיים על זמן שאול, עד שהנושים יגיעו לפתח הקיבוץ ויחפשו לעקל רכבים, כלים חקלאיים ועוד רכוש, אפילו מבתי החברים עצמם``. בסיומו של הדיווח הקודר עלה חנן לבמה הקטנה שבחדר הישיבות ופנה לחבריו: ``חברים יקרים, אני מזכיר לכם כי פגישה זו אסור שידלוף ממנה החוצה שום דבר. אנשים שיתנגדו להצעותי, פשוט יירדו מן העגלה הזאת אך הם ישמרו על שתיקה כדי לא להפריע לחברים האחרים למצות את רצונם לחיות``. נאומו של חנן נמשך עוד שעות רבות, מלווה בדיונים והתחבטויות של החברים. בכי של נשות הקיבוץ, צעקות זעם של חברים שכל מה שהיה להם יקר הלך והתפורר להם בין הידיים, ודיונים רציונליים נוקבים ליוו עד עלות השחר את חברי הקיבוץ בהחלטתם הקשה. עם שחר, יצאו החברים היישר לחדר האוכל ולמטלות הרגילות שלהם, וידעו כי מה שהיה לעולם לא יחזור וכי הם עומדים להיהפך להיסטוריה או אולי להתוות היסטוריה חדשה. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו www.thatsallfolks.t2u.com