נבואה פרק מס. 7
איתי העיתונאי מעודו לא חשב שיתפרסם כמטאור בשמיה של העיתונות הישראלית אולם התעקשותו לחקור את נושא הנביא, הביאה אותו לתוצאות המקוות. איתי העיתונאי היה האיש שידע , שחשף והכיר את ההיסטוריה של הנביא יותר מכל אחד אחר. ימים ארוכים ולילות של מעקב אחרי האיש, של מחקר כל אלה הקשורים אליו, הביאו אותו לאחר תלאות רבות ואי שיתוף פעולה מצד כל אלה שהכירוהו, לפצח את ``סודו של הנביא``. הוא נזכר בתגובותיו האדישות של עורך עיתונו עת העלה בתחילה את הרעיון לעקוב אחר הנביא ולהתחקות אחר עברו ומטרותיו. הוא יצא אז מהמשרד בהרגשה שהוא יכול לרצוח את עורך עיתונו, עד כדי כך זעם עליו. כיצד הוא יכול להתעלם ממה שנראה כנושא הכי לוהט שיכול למלא כתבות בעיתוני ישראל? איתי ישב בבית קפה כשלמולו ישבה חברתו החדשה, עולה חדשה וצעירה מרוסיה, יפהפיה אמיתית, עיניים תכלת אפור , שיער בלונדיני ואף סולד. הוא חש את האנרגיה זורמת בדמו. מחר, מחר יהיה יום הפרסום של כתבתו בעיתון סוף השבוע של ידיעות אחרונות, כתבה בלעדית. הוא גיחך עת נזכר בעורך עיתונו קטן האמונה ושמח שהיה לו השכל לעבוד על ``תיק הנביא`` לבדו, כקבלן עצמאי. עתה, סידרת כתבות אקסלוסיביות שלו, בכסף טוב, עומדת להתפרסם. ארבעה שבועות של כתבות שיביאו לו את התהילה. אמנם, בדרך ``ייחשפו`` סודותיו של הנביא, תמונות בני משפחתו והטרגדיה שפקדה אותם, אך העיקר הוא שאחרי הפרסום יכירו אותו כולם, את איתי העיתונאי. אין, ולא תהיה עבודה עיתונאית מקיפה יותר, מחקר עמוק יותר מזו שעשה בנושא. איתי הביט בחברתו החדשה, ראה את גומות החן שלה מתעגלות עת חייכה אליו. הלילה הוא יבלה איתה כל הלילה. בשפתיו, באצבעותיו, בלשונו ובמגע גופו הוא ישגע אותה ולא יעזוב אותה עד אור בוקר. הוא חש את זירמי האנרגיה בגופו וחש כי ליבו מתפוצץ בקירבו בשילוב של תשוקה והתעלות, כי הלילה הזה הינו הלילה האחרון שלו כעיתונאי קטן ומושתן. ממחר הוא יהפוך לסלבריטי, עת כתבותיו יעלו על שולחנם של מאות אלפי ישראלים. הנביא - כתבה ראשונה בגליון סוף שבוע של ידיעות אחרונות, מאת איתי הרשקוביץ בימים אלה מסתובב בינינו נביא אמיתי, עם כל המשמעויות הכרוכות בכך. האיש נואם בפתחי קניונים, בשדרות רוטשילד וברחוב שיינקין בתל אביב, מעוז השמאל הישראלי. הוא מדבר בשם אלוהים ודבריו דברי תוכחה וזעם. הוא חוזה לכולנו עתיד שחור בארץ הזאת, עד כדי כך חמורים הדברים שהוא חוזה בקרוב מאוד את נפילתה של מדינת ישראל! נאומיו מבולבלים משהו, בלשון כמו תנכית אך בהחלט ברורה ועכשווית. מקורותיו של האיש חסויים, איש לא יודע מהיכן הגיע, מי הוא באמת. אך אנו, בחקירתנו המורכבת הצלחנו לזהות מי האיש ובהמשך סידרת הכתבות שלנו נחשוף את זהותו. ניתן היה לצפות כי שנתיים שלוש בלבד לאחר הניצחון המזהיר של שרון על מדינות ערב ומדינת פלשתין, נכונה למדינת ישראל תקופה מזהירה של פריחה כלכלית, הכרה עולמית ביכולת התעשייה והגניוס היהודי. אולם, בא הנביא ומקלקל את הכל. לדבריו צפויה כאן בעוד שנים ספורות מלחמה איומה שתשמיד את ישראל. לטענתו, שום דבר אינו סגור ואלוהים מוכן לסלוח באם יפתחו אזרחי ישראל וממשלתה את סגור ליבם ויבצעו את מה שהוא, הנביא, מבקש מהם. מובן שמעת לעת זוכה האיש בקריאות גנאי אך ברוב המקרים דבריו חודרים לליבם של השומעים. האיש נראה הומלס ואפאתי לגבי עצמו. ממעקב אחריו הוא אינו טורח כלל לאכול או לשתות, אינו דואג למקום לינה בלילה. אנשים המושפעים ממנו, מביאים לו דבר מאכל או שתיה. במיוחד דואגים לו שומרי הקניונים שאימצו אותו למעשה. אמנם, בעלי הקניונים מונעים ממנו כניסה משום הופעתו המוזנחת והלא ראויה ומשום שאינם רוצים התקהלויות שכאלה בלב הקניונים שלהם אך האיש דואג לנאום מחוץ לפתחי הקניונים. רק פעם אחת, בקניון בת ים, פינו את האיש מחוץ לשטח הקניון וגם אז התנצלו השומרים בפניו על כי הם ממלאים את עבודתם בלבד. ברוב המקומות, כל עוד הוא נואם בשטח החניון של הקניון, בפתחו של הקניון, אין מגרשים אותו. בלילות הוא ישן על גבי ספסל בשדרות רוטשילד בתל אביב או בפארק הירקון וכשמציקים לו אנשים בשאלות, הוא נעלם והולך לישון במקום אחר. מס` אנשים שכבר מזהים אותו מורידים לו דבר מאכל ושתיה. עם רוב האנשים הוא אינו מדבר, מלבד בעת שהוא נושא את נאומיו. בשבוע הבא: כתבה על תוכן מסריו של הנביא.
איתי העיתונאי מעודו לא חשב שיתפרסם כמטאור בשמיה של העיתונות הישראלית אולם התעקשותו לחקור את נושא הנביא, הביאה אותו לתוצאות המקוות. איתי העיתונאי היה האיש שידע , שחשף והכיר את ההיסטוריה של הנביא יותר מכל אחד אחר. ימים ארוכים ולילות של מעקב אחרי האיש, של מחקר כל אלה הקשורים אליו, הביאו אותו לאחר תלאות רבות ואי שיתוף פעולה מצד כל אלה שהכירוהו, לפצח את ``סודו של הנביא``. הוא נזכר בתגובותיו האדישות של עורך עיתונו עת העלה בתחילה את הרעיון לעקוב אחר הנביא ולהתחקות אחר עברו ומטרותיו. הוא יצא אז מהמשרד בהרגשה שהוא יכול לרצוח את עורך עיתונו, עד כדי כך זעם עליו. כיצד הוא יכול להתעלם ממה שנראה כנושא הכי לוהט שיכול למלא כתבות בעיתוני ישראל? איתי ישב בבית קפה כשלמולו ישבה חברתו החדשה, עולה חדשה וצעירה מרוסיה, יפהפיה אמיתית, עיניים תכלת אפור , שיער בלונדיני ואף סולד. הוא חש את האנרגיה זורמת בדמו. מחר, מחר יהיה יום הפרסום של כתבתו בעיתון סוף השבוע של ידיעות אחרונות, כתבה בלעדית. הוא גיחך עת נזכר בעורך עיתונו קטן האמונה ושמח שהיה לו השכל לעבוד על ``תיק הנביא`` לבדו, כקבלן עצמאי. עתה, סידרת כתבות אקסלוסיביות שלו, בכסף טוב, עומדת להתפרסם. ארבעה שבועות של כתבות שיביאו לו את התהילה. אמנם, בדרך ``ייחשפו`` סודותיו של הנביא, תמונות בני משפחתו והטרגדיה שפקדה אותם, אך העיקר הוא שאחרי הפרסום יכירו אותו כולם, את איתי העיתונאי. אין, ולא תהיה עבודה עיתונאית מקיפה יותר, מחקר עמוק יותר מזו שעשה בנושא. איתי הביט בחברתו החדשה, ראה את גומות החן שלה מתעגלות עת חייכה אליו. הלילה הוא יבלה איתה כל הלילה. בשפתיו, באצבעותיו, בלשונו ובמגע גופו הוא ישגע אותה ולא יעזוב אותה עד אור בוקר. הוא חש את זירמי האנרגיה בגופו וחש כי ליבו מתפוצץ בקירבו בשילוב של תשוקה והתעלות, כי הלילה הזה הינו הלילה האחרון שלו כעיתונאי קטן ומושתן. ממחר הוא יהפוך לסלבריטי, עת כתבותיו יעלו על שולחנם של מאות אלפי ישראלים. הנביא - כתבה ראשונה בגליון סוף שבוע של ידיעות אחרונות, מאת איתי הרשקוביץ בימים אלה מסתובב בינינו נביא אמיתי, עם כל המשמעויות הכרוכות בכך. האיש נואם בפתחי קניונים, בשדרות רוטשילד וברחוב שיינקין בתל אביב, מעוז השמאל הישראלי. הוא מדבר בשם אלוהים ודבריו דברי תוכחה וזעם. הוא חוזה לכולנו עתיד שחור בארץ הזאת, עד כדי כך חמורים הדברים שהוא חוזה בקרוב מאוד את נפילתה של מדינת ישראל! נאומיו מבולבלים משהו, בלשון כמו תנכית אך בהחלט ברורה ועכשווית. מקורותיו של האיש חסויים, איש לא יודע מהיכן הגיע, מי הוא באמת. אך אנו, בחקירתנו המורכבת הצלחנו לזהות מי האיש ובהמשך סידרת הכתבות שלנו נחשוף את זהותו. ניתן היה לצפות כי שנתיים שלוש בלבד לאחר הניצחון המזהיר של שרון על מדינות ערב ומדינת פלשתין, נכונה למדינת ישראל תקופה מזהירה של פריחה כלכלית, הכרה עולמית ביכולת התעשייה והגניוס היהודי. אולם, בא הנביא ומקלקל את הכל. לדבריו צפויה כאן בעוד שנים ספורות מלחמה איומה שתשמיד את ישראל. לטענתו, שום דבר אינו סגור ואלוהים מוכן לסלוח באם יפתחו אזרחי ישראל וממשלתה את סגור ליבם ויבצעו את מה שהוא, הנביא, מבקש מהם. מובן שמעת לעת זוכה האיש בקריאות גנאי אך ברוב המקרים דבריו חודרים לליבם של השומעים. האיש נראה הומלס ואפאתי לגבי עצמו. ממעקב אחריו הוא אינו טורח כלל לאכול או לשתות, אינו דואג למקום לינה בלילה. אנשים המושפעים ממנו, מביאים לו דבר מאכל או שתיה. במיוחד דואגים לו שומרי הקניונים שאימצו אותו למעשה. אמנם, בעלי הקניונים מונעים ממנו כניסה משום הופעתו המוזנחת והלא ראויה ומשום שאינם רוצים התקהלויות שכאלה בלב הקניונים שלהם אך האיש דואג לנאום מחוץ לפתחי הקניונים. רק פעם אחת, בקניון בת ים, פינו את האיש מחוץ לשטח הקניון וגם אז התנצלו השומרים בפניו על כי הם ממלאים את עבודתם בלבד. ברוב המקומות, כל עוד הוא נואם בשטח החניון של הקניון, בפתחו של הקניון, אין מגרשים אותו. בלילות הוא ישן על גבי ספסל בשדרות רוטשילד בתל אביב או בפארק הירקון וכשמציקים לו אנשים בשאלות, הוא נעלם והולך לישון במקום אחר. מס` אנשים שכבר מזהים אותו מורידים לו דבר מאכל ושתיה. עם רוב האנשים הוא אינו מדבר, מלבד בעת שהוא נושא את נאומיו. בשבוע הבא: כתבה על תוכן מסריו של הנביא.