נבואה פרק מס. 30
בשעת לילה מאוחרת שמע העיתונאי איתי הרשקוביץ דפיקה קלה בדלת. לרגע חשב שזה רק נדמה לו אולם לאחר דקה שבה ונשנתה הדפיקה החלשה. איתי יצא בדיוק מן האמבטיה, פלג גופו העליון חשוף ורק מכנסיים קלות על גופו. זרועותיו וגבו עדיין נצצו בטיפות מים שטרם נוגבו כהלכה. כשפתח איתי את הדלת הוא נדהם לראות את יורם הנביא עומד למולו. לרגע קט חש פחד משום שפגיעתו ביורם, במשפחתו ובמתי, עוזרו של הנביא, היתה קשה. כתבותיו החושפניות הכניסו את הנוגעים בדבר למגננה קשה מפני סקרנותו התוקפנית של הציבור. אולם רגע לאחר מכן כבר עבר לו הפחד הזה והוא הזמין את הנביא להיכנס לדירתו. רק לפני שבועיים הוא נכנס לדירה השכורה החדשה. נוף לילי תל אביבי עוצר נשימה ניבט מן החלון. איתי שאל את עצמו לרגע, משועשע, האם הנביא יודע עד כמה הוא תרם לשיפור תנאי חיי? דירה שכורה חדשה בגורד שחקים יוקרתי, מכונית אמריקאית נוצצת, טור קבוע בעיתון. והכל בזכות סדרת הכתבות שלי עליו. הוא הביט בנביא העומד מולו, כחוש ועייף, עיניו שקועות, בגדיו המדיפים ריח, שמעולם לא ידע לתרגם את כוחו הרוחני למינימום של חומרנות. איתי תהה לרגע איך זה אדם מוותר על כל הבלי העולם הזה בעוד שמשפחתו ואשתו נתונים במצוקה כלכלית קשה. חברתו היפהפייה נכנסה לפתע אל הסלון, מגבת לראשה ובגדים קצרים מאוד לגופה. היא נדהמה למצוא אדם זר משוחח עם חברה. איתי סימן לה בראשו להתנדף והיא אכן נעלמה מיד בתוך אחד החדרים. איתי הזמין את הנביא להיכנס ומיד רץ למטבח להגיש לו שתיה קלה ומעט תקרובת. איתי לא ציפה מעולם שהנביא יגלה איזה שהוא עניין בו. אולם היתה זו עובדה, הנביא בא אליו הביתה, ומעניין למה. חששו של איתי כי הנביא בא להתחשבן איתו על כתבותיו "הצהובות" שהסבו לו ולקרוביו סבל חלף משום שמבט קצר בעיניו של הנביא גילה כי אין בהן שום תוקפנות. להיפך, נראה היה שהנביא נמצא במצב רוח מרומם. לאחר דקות ספורות שקעו השניים בכורסות העור המפוארות שבסלון. "הבאתי לך קלטת. בקלטת הזו תמצא את ´האותות והמופתים´ שהעם מחכה להם. את ההוכחה שאיני מדבר דברי שקר אלא את האמת על מה שהולך לקרות למדינתנו." "ומה זה?" "איני יודע, קיבלתי את זה ונצטוויתי להביא זאת אליך, מתוך הבנה שכנראה אתה תהיה האיש להפיץ את הקלטת בכל רשתות הטלוויזיה, זה צריך להיות עוד הלילה כדי שזה ייכנס לחדשות הערב של מחר." "למה?" "אילו ההנחיות. אין לי תשובות עבורך אבל אני ממליץ לך מאוד לעמוד בהן". "אוקיי, אעשה זאת". אמר איתי, מהרהר בירכתי מוחו איזו סנסציה יכולה הקלטת להכיל. "מי נתן לך את הקלטת?" שאל איתי את הנביא, ראה את החיוך מתפשט על שפתיו וידע כי הוא לעולם לא יקבל לשאלה מענה. "ועוד דבר אחד לי אליך" פנה יורם לפתע בטון רשמי, מכניס את איתי לכוננות. "עד עתה הייתי נביא, פרסמת עלי דברים שלא היית מעז לפרסם על אף אחד אחר בלי לבדוק, בלי לשקול אם הדבר פוגע בי, במשפחתי או בידידי. אינני מתכוון לרדוף אותך על הנזקים שגרמת לי בגין הפרסום שלי כיוון שהייתי בשליחות, אולם דע לך כי מהרגע שאצא מסף דלתך בעוד שתי דקות, אחזור להיות אדם פרטי, יורם נחמן, ולא עוד נביא. לא ארשה לך יותר לכתוב עלי או על משפחתי. לא ארשה לך שתדבר עלי, שתעקוב אחרי או אחרי קרובי ומשפחתי. תם הסיפור, מבין?" בשקט בשקט הניע איתי את ראשו בהבנה. "אכתוב רק כי אתה פרשת הלילה" "אני נותן לך הזדמנות רק לעוד כתבה אחת, זו שתכתוב הלילה שבה תודיע לכולם כי הנביא פרש מתפקידו, נעלם לתהום הנשייה וזהו זה, לא יותר כתבות!" הנביא יצא בצעדים קלים מן הדירה. איתי עוד נשאר המום על כורסת העור הגדולה זמן רב לאחר שהקלטת הורצה בוידאו למול עיניו המשתאות.
בשעת לילה מאוחרת שמע העיתונאי איתי הרשקוביץ דפיקה קלה בדלת. לרגע חשב שזה רק נדמה לו אולם לאחר דקה שבה ונשנתה הדפיקה החלשה. איתי יצא בדיוק מן האמבטיה, פלג גופו העליון חשוף ורק מכנסיים קלות על גופו. זרועותיו וגבו עדיין נצצו בטיפות מים שטרם נוגבו כהלכה. כשפתח איתי את הדלת הוא נדהם לראות את יורם הנביא עומד למולו. לרגע קט חש פחד משום שפגיעתו ביורם, במשפחתו ובמתי, עוזרו של הנביא, היתה קשה. כתבותיו החושפניות הכניסו את הנוגעים בדבר למגננה קשה מפני סקרנותו התוקפנית של הציבור. אולם רגע לאחר מכן כבר עבר לו הפחד הזה והוא הזמין את הנביא להיכנס לדירתו. רק לפני שבועיים הוא נכנס לדירה השכורה החדשה. נוף לילי תל אביבי עוצר נשימה ניבט מן החלון. איתי שאל את עצמו לרגע, משועשע, האם הנביא יודע עד כמה הוא תרם לשיפור תנאי חיי? דירה שכורה חדשה בגורד שחקים יוקרתי, מכונית אמריקאית נוצצת, טור קבוע בעיתון. והכל בזכות סדרת הכתבות שלי עליו. הוא הביט בנביא העומד מולו, כחוש ועייף, עיניו שקועות, בגדיו המדיפים ריח, שמעולם לא ידע לתרגם את כוחו הרוחני למינימום של חומרנות. איתי תהה לרגע איך זה אדם מוותר על כל הבלי העולם הזה בעוד שמשפחתו ואשתו נתונים במצוקה כלכלית קשה. חברתו היפהפייה נכנסה לפתע אל הסלון, מגבת לראשה ובגדים קצרים מאוד לגופה. היא נדהמה למצוא אדם זר משוחח עם חברה. איתי סימן לה בראשו להתנדף והיא אכן נעלמה מיד בתוך אחד החדרים. איתי הזמין את הנביא להיכנס ומיד רץ למטבח להגיש לו שתיה קלה ומעט תקרובת. איתי לא ציפה מעולם שהנביא יגלה איזה שהוא עניין בו. אולם היתה זו עובדה, הנביא בא אליו הביתה, ומעניין למה. חששו של איתי כי הנביא בא להתחשבן איתו על כתבותיו "הצהובות" שהסבו לו ולקרוביו סבל חלף משום שמבט קצר בעיניו של הנביא גילה כי אין בהן שום תוקפנות. להיפך, נראה היה שהנביא נמצא במצב רוח מרומם. לאחר דקות ספורות שקעו השניים בכורסות העור המפוארות שבסלון. "הבאתי לך קלטת. בקלטת הזו תמצא את ´האותות והמופתים´ שהעם מחכה להם. את ההוכחה שאיני מדבר דברי שקר אלא את האמת על מה שהולך לקרות למדינתנו." "ומה זה?" "איני יודע, קיבלתי את זה ונצטוויתי להביא זאת אליך, מתוך הבנה שכנראה אתה תהיה האיש להפיץ את הקלטת בכל רשתות הטלוויזיה, זה צריך להיות עוד הלילה כדי שזה ייכנס לחדשות הערב של מחר." "למה?" "אילו ההנחיות. אין לי תשובות עבורך אבל אני ממליץ לך מאוד לעמוד בהן". "אוקיי, אעשה זאת". אמר איתי, מהרהר בירכתי מוחו איזו סנסציה יכולה הקלטת להכיל. "מי נתן לך את הקלטת?" שאל איתי את הנביא, ראה את החיוך מתפשט על שפתיו וידע כי הוא לעולם לא יקבל לשאלה מענה. "ועוד דבר אחד לי אליך" פנה יורם לפתע בטון רשמי, מכניס את איתי לכוננות. "עד עתה הייתי נביא, פרסמת עלי דברים שלא היית מעז לפרסם על אף אחד אחר בלי לבדוק, בלי לשקול אם הדבר פוגע בי, במשפחתי או בידידי. אינני מתכוון לרדוף אותך על הנזקים שגרמת לי בגין הפרסום שלי כיוון שהייתי בשליחות, אולם דע לך כי מהרגע שאצא מסף דלתך בעוד שתי דקות, אחזור להיות אדם פרטי, יורם נחמן, ולא עוד נביא. לא ארשה לך יותר לכתוב עלי או על משפחתי. לא ארשה לך שתדבר עלי, שתעקוב אחרי או אחרי קרובי ומשפחתי. תם הסיפור, מבין?" בשקט בשקט הניע איתי את ראשו בהבנה. "אכתוב רק כי אתה פרשת הלילה" "אני נותן לך הזדמנות רק לעוד כתבה אחת, זו שתכתוב הלילה שבה תודיע לכולם כי הנביא פרש מתפקידו, נעלם לתהום הנשייה וזהו זה, לא יותר כתבות!" הנביא יצא בצעדים קלים מן הדירה. איתי עוד נשאר המום על כורסת העור הגדולה זמן רב לאחר שהקלטת הורצה בוידאו למול עיניו המשתאות.