נבואה פרק מס. 29
ריבויים של הנביאים, שהחלו לצוץ כפטריות לאחר הגשם, הכריחו את הרבנים הגדולים בתורה להוציא הבהרה ברורה לציבור. בהבהרה קבעו הרבנים גדולי הדור כי על נביא אמת להביא הוכחות, אותות ומופתים שיבהירו לכל העם כי נביאי אמת הם. עקב כך, השתנתה האווירה כלפי נחמן וכלפי הנביאים האחרים שנדרשו עתה להביא הוכחות להיותם נביאי אלוהים ולקבלת מנדט מאלוהים עצמו לעמוד ולדבר בשמו. בעוד שבעבר היו החרדים דואגים ``לפוצץ`` את נאומי הנבואה שלו בקריאות ביניים מחרישות ובאלימות לא תמיד מרוסנת, הרי שעתה עברו למתקפות מתגרות בדבר אי יכולתו של הנביא לספק אותות ומופתים מן השכינה. בפעם הראשונה מאז החל יורם את מסע הצלב הפרטי שלו כנביא, התגנב לליבו החשש פן לא יוכל לעמוד במעמסה ובאתגר שהציב לו תפקידו. אם עד כה היה יורם מסתובב בשטח, נחוש ביעודו, אופטימי עד כמה שנביא זעם יכול להיות אופטימי, הרי שעתה, בלא שהיה לאל ידו להביא הוכחות לקיום הקשר שלו עם כוחות עליונים או לפחות כלים להתמודד עם הדרישה, התדרדר מאוד מצב רוחו של יורם ובמקום לחפש כהרגלו את הקניונים ושדרות העיר פנה לעבר חוף הים שם ביקש לעצמו מקום להתבודד מן הקהל שרדף אותו מזה חודשים ולא נתן לו מנוח יום ולילה. לקראת אחר הצהרים מצא עצמו נחמן יושב במקום פסטורלי ומבודד במרחק של מאות מטרים מן העיר הסואנת, ליד תחנת החשמל של רידינג בשפך נהר הירקון בצפון תל אביב. דייגים ספורים בלבד עמדו במרחק מאה מטרים ממנו וניסו לדוג ללא הצלחה. דומה שכל האנשים שעקבו אחריו ומיררו לו את החיים בחודשים האחרונים נעלמו לאחרונה. הנביא ישב על שפת המים הירוקים, מספר זבובים ושפירית אחת חגו מסביבו, מנסרים בצרצורם את השקט. שני ילדים קטנים בגיל בית ספר יסודי עשו טיול קטן בשפך הירקון, אחד מהם הוביל בידיו זוג אופניים קטנות. שני חותרים בסירת משוטים ארוכה וצרה חלפו על פניו במים השקטים בלי לשים לב אליו. סוף סוף שקט. עצם יורם נחמן את עיניו. ``מתי יהיה לזה סוף?`` חשב. שעה לאחר מכן, עת השמש כבר שקעה כולה במים והחשיכה החלה לרדת, ישב עדיין הנביא באותו מקום, מצטנף, ידיו חובקות את ברכיו וראשו ריק ממחשבות אך מלא בעצב עמוק על תפקידו שנכפה עליו ועל חוסר יכולתו להוכיח את אמיתות דבריו. הוא חשב על עצמו, על משפחתו שנטש, על חבריו הטובים שוויתר עליהם ועל עולמו שהתנפץ לרסיסים ולעולם לא ישוב להיות כשהיה. באותו אור קלוש אחרון, חש לפתע יורם מגע יד בכתפו וכשהסתובב לראות מי נוגע בו ראה את ``הזר``. ``שלום יורם`` פנה הזר וחייך. ``שלום לך`` המשיך יורם לבהות במים הירוקים הבאושים. ``באתי לומר לך יורם שאנו מרוצים מאוד מתיפקודך. מילאת את התפקיד בצורה יוצאת מהכלל``. ``איני רוצה בתפקידים, אני רוצה ללכת הביתה`` אמר יורם בעצב, כאילו לעצמו. ``אנו יודעים יורם, אנו יודעים. בקרוב מאוד יסתיים תפקידך. נשאר לך רק עוד פרט קטן ואז תוכל לחזור הביתה``. ``ומהו?`` שאל יורם והביט בעיני הזר. ``עליך למסור את קלטת הוידאו הזאת לעיתונאי איתי הרשקוביץ. הוא כבר יטפל בעניין הלאה. אנו יודעים את שנאתך וטינתך לעיתונאי זה. דווקא הוא מכולם פגע בך, במשפחתך, בפרטיותך, בחיי ילדיך, אולם גם הוא זה שהכניס אותך לתודעת הציבור במהירות המירבית ובכך שימש לך כשופר. באותה הזדמנות תוכל להיפרד ממנו כיוון שבזאת יסתיים תפקידך כנביא ותשוב להיות כאחד האדם. אחרי הביקור אצל איתי תוכל לחזור עוד הלילה לביתך. אנו מבקשים ממך רק עוד דבר אחד, לצפות מחר בטלוויזיה במהדורות החדשות. עכשיו עליך לגשת לעיתונאי איתי ולמסור לו, לידיו בלבד, את הקלטת. יורם נשא עיניים אומללות לזר וכל שיכול היה ללחוש היה ``תודה``.
ריבויים של הנביאים, שהחלו לצוץ כפטריות לאחר הגשם, הכריחו את הרבנים הגדולים בתורה להוציא הבהרה ברורה לציבור. בהבהרה קבעו הרבנים גדולי הדור כי על נביא אמת להביא הוכחות, אותות ומופתים שיבהירו לכל העם כי נביאי אמת הם. עקב כך, השתנתה האווירה כלפי נחמן וכלפי הנביאים האחרים שנדרשו עתה להביא הוכחות להיותם נביאי אלוהים ולקבלת מנדט מאלוהים עצמו לעמוד ולדבר בשמו. בעוד שבעבר היו החרדים דואגים ``לפוצץ`` את נאומי הנבואה שלו בקריאות ביניים מחרישות ובאלימות לא תמיד מרוסנת, הרי שעתה עברו למתקפות מתגרות בדבר אי יכולתו של הנביא לספק אותות ומופתים מן השכינה. בפעם הראשונה מאז החל יורם את מסע הצלב הפרטי שלו כנביא, התגנב לליבו החשש פן לא יוכל לעמוד במעמסה ובאתגר שהציב לו תפקידו. אם עד כה היה יורם מסתובב בשטח, נחוש ביעודו, אופטימי עד כמה שנביא זעם יכול להיות אופטימי, הרי שעתה, בלא שהיה לאל ידו להביא הוכחות לקיום הקשר שלו עם כוחות עליונים או לפחות כלים להתמודד עם הדרישה, התדרדר מאוד מצב רוחו של יורם ובמקום לחפש כהרגלו את הקניונים ושדרות העיר פנה לעבר חוף הים שם ביקש לעצמו מקום להתבודד מן הקהל שרדף אותו מזה חודשים ולא נתן לו מנוח יום ולילה. לקראת אחר הצהרים מצא עצמו נחמן יושב במקום פסטורלי ומבודד במרחק של מאות מטרים מן העיר הסואנת, ליד תחנת החשמל של רידינג בשפך נהר הירקון בצפון תל אביב. דייגים ספורים בלבד עמדו במרחק מאה מטרים ממנו וניסו לדוג ללא הצלחה. דומה שכל האנשים שעקבו אחריו ומיררו לו את החיים בחודשים האחרונים נעלמו לאחרונה. הנביא ישב על שפת המים הירוקים, מספר זבובים ושפירית אחת חגו מסביבו, מנסרים בצרצורם את השקט. שני ילדים קטנים בגיל בית ספר יסודי עשו טיול קטן בשפך הירקון, אחד מהם הוביל בידיו זוג אופניים קטנות. שני חותרים בסירת משוטים ארוכה וצרה חלפו על פניו במים השקטים בלי לשים לב אליו. סוף סוף שקט. עצם יורם נחמן את עיניו. ``מתי יהיה לזה סוף?`` חשב. שעה לאחר מכן, עת השמש כבר שקעה כולה במים והחשיכה החלה לרדת, ישב עדיין הנביא באותו מקום, מצטנף, ידיו חובקות את ברכיו וראשו ריק ממחשבות אך מלא בעצב עמוק על תפקידו שנכפה עליו ועל חוסר יכולתו להוכיח את אמיתות דבריו. הוא חשב על עצמו, על משפחתו שנטש, על חבריו הטובים שוויתר עליהם ועל עולמו שהתנפץ לרסיסים ולעולם לא ישוב להיות כשהיה. באותו אור קלוש אחרון, חש לפתע יורם מגע יד בכתפו וכשהסתובב לראות מי נוגע בו ראה את ``הזר``. ``שלום יורם`` פנה הזר וחייך. ``שלום לך`` המשיך יורם לבהות במים הירוקים הבאושים. ``באתי לומר לך יורם שאנו מרוצים מאוד מתיפקודך. מילאת את התפקיד בצורה יוצאת מהכלל``. ``איני רוצה בתפקידים, אני רוצה ללכת הביתה`` אמר יורם בעצב, כאילו לעצמו. ``אנו יודעים יורם, אנו יודעים. בקרוב מאוד יסתיים תפקידך. נשאר לך רק עוד פרט קטן ואז תוכל לחזור הביתה``. ``ומהו?`` שאל יורם והביט בעיני הזר. ``עליך למסור את קלטת הוידאו הזאת לעיתונאי איתי הרשקוביץ. הוא כבר יטפל בעניין הלאה. אנו יודעים את שנאתך וטינתך לעיתונאי זה. דווקא הוא מכולם פגע בך, במשפחתך, בפרטיותך, בחיי ילדיך, אולם גם הוא זה שהכניס אותך לתודעת הציבור במהירות המירבית ובכך שימש לך כשופר. באותה הזדמנות תוכל להיפרד ממנו כיוון שבזאת יסתיים תפקידך כנביא ותשוב להיות כאחד האדם. אחרי הביקור אצל איתי תוכל לחזור עוד הלילה לביתך. אנו מבקשים ממך רק עוד דבר אחד, לצפות מחר בטלוויזיה במהדורות החדשות. עכשיו עליך לגשת לעיתונאי איתי ולמסור לו, לידיו בלבד, את הקלטת. יורם נשא עיניים אומללות לזר וכל שיכול היה ללחוש היה ``תודה``.