נבואה פרק מס. 28
לאחר כתבתו העיתונאית של איתי הרשקוביץ על מתי כוהן, עוזרו של הנביא, הוצף הטלפון הנייד של מתי במאות שיחות טלפון. אנשים ביקשו ממתי להוביל אותם אל הנביא כדי לקבל ברכה, כדי לפתור בעיות עקרות של נשים וכדי לעשות שלום בית בין בני זוג ניצים. בתוך כל הקלחת הזאת לא נפקד גם מקומם המכובד של מבקשי התרומות ומתן צדקה. הבקשות לתרומות הקיפו מגזרים שונים ומגוונים, החל בישיבות שונות שביקשו להרים תרומה להעלאת קרנה של הישיבה ולטובת תלמידיה, דרך עשרות ארגונים המטפלים בחולים סופניים, חולי סרטן, חולי שחפת, חולי אלצהיימר, חולים באסטמה וחולים סתם. בקשות לתרומות הגיעו גם מארגונים כמו האגודה לקידום הדמוקרטיה בישראל אבל גם ארגונים סהרוריים כגון ``האגודה לחיפוש, למציאה ולשחזור של אוצרות בית המקדש``. במקביל לארגוני ההתרמות למיניהן לא נפקד גם מקומם של הפוליטיקאים. עשרות עוזרים פרלמנטריים ופוליטיים מסוגים שונים צלצלו בעקשנות במשך שעות עד שעלו על הקו ובגילוי לב נדיר השמור רק לציניקנים כמו עוזרי שרים ועוזרי חברי כנסת ביקשו לסדר לפטרונם פגישה עם הנביא, או לפחות להצטלם בחברתו תמונה אחת. הצעות הגיעו גם מרשתות הרדיו והטלוויזיה ומכל מערכות העיתונים ללא יוצא מן הכלל. ההצעות כללו גם פיתויים גלויים על תשלום מכובד בגין ראיון בלעדי ותשלום מכובד לא פחות לעוזר הנביא שיביא את הכתבים אל פתחו של הנביא. בנוסף, הגיעו גם עשרות עוזרי רבנים מישיבות שונות ברחבי הארץ במטרה להפגיש את הנביא עם רבניהם. עשרות רבות של בעלי מסעדות בתל אביב וסביבתה הציעו למתי ולנביא לאכול במסעדותיהם בחינם אין כסף כנגד צילום או שניים ובאפשרות לעשות ``קצת יחסי ציבור``. בקשות לפגישות עם הנביא הגיעו גם ממנהלי בתי הספר ומוסדות חינוך שונים במטרה להשחיז את המוטיבציה של תלמידי התיכונים העומדים בפני גיוס. הגל האדיר של הפונים למתי הכריח אותו בתחילה לקחת מספר ימי חופש מעבודתו כאח מטפל בבית המשוגעים, אולם לאחר יומיים מטורפים החליט מתי לסגור את הטלפון הנייד שלו ולחזור לעבודה. בית החולים הפך לפתע ממקום סגור ורחוק מעיני הציבור למקום סואן באנשי תקשורת ובלוביסטים למיניהם הדוחפים ומקדמים באגרסיביות את ענייניהם. המצב החמיר עד כדי כך שמתי החליט לקחת חודש שלם של חופשה ללא תשלום כדי שלא יפוטר לאלתר ממקום עבודתו בגין המהומה שפרסומו הביא למוסד השקט בדרך כלל.
לאחר כתבתו העיתונאית של איתי הרשקוביץ על מתי כוהן, עוזרו של הנביא, הוצף הטלפון הנייד של מתי במאות שיחות טלפון. אנשים ביקשו ממתי להוביל אותם אל הנביא כדי לקבל ברכה, כדי לפתור בעיות עקרות של נשים וכדי לעשות שלום בית בין בני זוג ניצים. בתוך כל הקלחת הזאת לא נפקד גם מקומם המכובד של מבקשי התרומות ומתן צדקה. הבקשות לתרומות הקיפו מגזרים שונים ומגוונים, החל בישיבות שונות שביקשו להרים תרומה להעלאת קרנה של הישיבה ולטובת תלמידיה, דרך עשרות ארגונים המטפלים בחולים סופניים, חולי סרטן, חולי שחפת, חולי אלצהיימר, חולים באסטמה וחולים סתם. בקשות לתרומות הגיעו גם מארגונים כמו האגודה לקידום הדמוקרטיה בישראל אבל גם ארגונים סהרוריים כגון ``האגודה לחיפוש, למציאה ולשחזור של אוצרות בית המקדש``. במקביל לארגוני ההתרמות למיניהן לא נפקד גם מקומם של הפוליטיקאים. עשרות עוזרים פרלמנטריים ופוליטיים מסוגים שונים צלצלו בעקשנות במשך שעות עד שעלו על הקו ובגילוי לב נדיר השמור רק לציניקנים כמו עוזרי שרים ועוזרי חברי כנסת ביקשו לסדר לפטרונם פגישה עם הנביא, או לפחות להצטלם בחברתו תמונה אחת. הצעות הגיעו גם מרשתות הרדיו והטלוויזיה ומכל מערכות העיתונים ללא יוצא מן הכלל. ההצעות כללו גם פיתויים גלויים על תשלום מכובד בגין ראיון בלעדי ותשלום מכובד לא פחות לעוזר הנביא שיביא את הכתבים אל פתחו של הנביא. בנוסף, הגיעו גם עשרות עוזרי רבנים מישיבות שונות ברחבי הארץ במטרה להפגיש את הנביא עם רבניהם. עשרות רבות של בעלי מסעדות בתל אביב וסביבתה הציעו למתי ולנביא לאכול במסעדותיהם בחינם אין כסף כנגד צילום או שניים ובאפשרות לעשות ``קצת יחסי ציבור``. בקשות לפגישות עם הנביא הגיעו גם ממנהלי בתי הספר ומוסדות חינוך שונים במטרה להשחיז את המוטיבציה של תלמידי התיכונים העומדים בפני גיוס. הגל האדיר של הפונים למתי הכריח אותו בתחילה לקחת מספר ימי חופש מעבודתו כאח מטפל בבית המשוגעים, אולם לאחר יומיים מטורפים החליט מתי לסגור את הטלפון הנייד שלו ולחזור לעבודה. בית החולים הפך לפתע ממקום סגור ורחוק מעיני הציבור למקום סואן באנשי תקשורת ובלוביסטים למיניהם הדוחפים ומקדמים באגרסיביות את ענייניהם. המצב החמיר עד כדי כך שמתי החליט לקחת חודש שלם של חופשה ללא תשלום כדי שלא יפוטר לאלתר ממקום עבודתו בגין המהומה שפרסומו הביא למוסד השקט בדרך כלל.