נבואה פרק מס. 23
עם היוודע עובדת בריחתם של בני קיבוץ השחף לחוץ לארץ הציבו מנהלי הבנקים הנושים שמירה בשער הקיבוץ על בתיו ומתקניו. בחורים אחרי צבא ועולים מבוגרים מרוסיה שטרם למדו עברית, עמדו בשבילי הקיבוץ הריק חסרי עבודה לחלוטין ומשועממים עד מוות. הציבור הישראלי רעש וגעש כשהתנועה הקיבוצית גינתה את צעדם של חברי הקיבוץ בכל פה. אנשים רבים אז אמרו כי שוב הוכח כי הבנקים מחסלים את המדינה, ואילו חבר כנסת מן הליכוד יצא אז בכותרות בומבסטיות לחקור את חלקם העגום של הבנקים בפרשה. התנועה הקיבוצית פרסמה על פני עמוד שלם בעיתונים היומיים את ההודעה הבאה: ``זהו יום עצוב ושחור לתנועה הקיבוצית, יום של ליקוי מאורות. התנועה הקיבוצית היתה מאז ומעולם הקטר שמשך את מדינת ישראל להתיישבות ולפריחה, להגברת הביטחון ולהתנחלות בכל פיסה מארץ ישראל. התנועה הקיבוצית מבכה את בריחתם לחו``ל של חברי קיבוץ שחף וסבורה שמדובר כאן בכשל חינוכי ממדרגה ראשונה. נציגי התנועה הקיבוצית אף יצרו קשר ראשוני עם חברי הקיבוץ ביפאן ובדקו אפשרות להחזיר את הבנים הביתה. הוחלט עוד כי התנועה הקיבוצית תנהל בדק בית מעמיק לאיתור קיבוצים נוספים הנמצאים במצב קשה כזה``. העיתונאי אמנון דנקנר כתב כי ``האשם העיקרי בפרשה הינה התנועה הקיבוצית עצמה שהתעלמה מזעקתם הנוראה של בני הקיבוץ על העושק של הבנקים. הרי תהליך שכזה קורה לא במשך שבועיים אלא שנים, עד שמגיעים מים עד נפש, וכאן נשאלת השאלה היכן היו ראשי התנועה הקיבוצית משך כל אותם שנים?`` כתבת טלוויזיה שנעשתה באישורם של עורכי הדין המייצגים את הבנקים, הראתה מחזה מקפיא דם שבו קיבוץ שוקק חיים נעצר לפתע, מחזורי חיים שפעלו ללא ליאות, הישקו, הפריחו, בנו, שנאו ואהבו נעלמו כולם ונשאר רק השקט ושריקת הרוח החזקה שליוותה את כל הכתבה, מעין רקוויאם לקיבוץ. המצלמה סיירה בחדר האוכל, במפעל הקטן ובבתי החברים. כוסות קפה אחרונים על השולחן, בובת ברבי על הספה בסלון, וספר של עמוס עוז מונח על השידה לצד אחת המיטות. רדיו טרנזיסטור ששכחו לסגור אותו המשיך בצרצורו כאילו כלום לא קרה. תנועת מרץ הזדרזה להגיש בקשה לבנקים הנושים לאכלס את בתי הקיבוץ בחברים מהקהילה ההומו לסבית התל אביבית. זו הזדמנות פז לאכלס את הקיבוץ בניסוי חברתי חדש של קהילה אשר תפתח במקום בית מלון קטן ושירותי נופש לחברי הקהילה הרבים בארץ ותהווה גם אטרקציה לתיירות חוץ הומו-לסבית. חברי הכנסת הערבים הזדרזו לבקש לאכלס את הקיבוץ בצעירים ערבים בשל מצוקת הדיור ביישובים הערבים בצפון. תנועת המפד``ל הזדרזה להגיש בקשה משלה להקים במקום אולפן ללימודי יהדות. תנועת ש``ס לעומתה ביקשה להקים במקום ישיבה חדשה לבני נוער חילוניים על סף גיוס, החוזרים בתשובה. מפלגתו של עמיר פרץ זכתה לבסוף במרוץ כשהצליחה לקבל את אישורם של עורכי הדין של הבנקים הנושים להקים במקום פנימייה לחוסים מסוממים העוברים תהליכי גמילה קשים. עמיר פרץ רואיין אז בטלוויזיה בעת ביקור בקיבוץ הנטוש ואמר: ``זהו נצחון גדול לתבונה ולרגישות הישראליים. עתה, נוכל להקים בית עבור כל רבבות המסוממים החפצים בגמילה. רק כאן, בחיק הטבע, נוכל לספק לאומללים סמי אדולן, להתנקות מסמיהם ולחזור ולתפקד כאנשים מועילים וחיוביים בחברה הישראלית.``
עם היוודע עובדת בריחתם של בני קיבוץ השחף לחוץ לארץ הציבו מנהלי הבנקים הנושים שמירה בשער הקיבוץ על בתיו ומתקניו. בחורים אחרי צבא ועולים מבוגרים מרוסיה שטרם למדו עברית, עמדו בשבילי הקיבוץ הריק חסרי עבודה לחלוטין ומשועממים עד מוות. הציבור הישראלי רעש וגעש כשהתנועה הקיבוצית גינתה את צעדם של חברי הקיבוץ בכל פה. אנשים רבים אז אמרו כי שוב הוכח כי הבנקים מחסלים את המדינה, ואילו חבר כנסת מן הליכוד יצא אז בכותרות בומבסטיות לחקור את חלקם העגום של הבנקים בפרשה. התנועה הקיבוצית פרסמה על פני עמוד שלם בעיתונים היומיים את ההודעה הבאה: ``זהו יום עצוב ושחור לתנועה הקיבוצית, יום של ליקוי מאורות. התנועה הקיבוצית היתה מאז ומעולם הקטר שמשך את מדינת ישראל להתיישבות ולפריחה, להגברת הביטחון ולהתנחלות בכל פיסה מארץ ישראל. התנועה הקיבוצית מבכה את בריחתם לחו``ל של חברי קיבוץ שחף וסבורה שמדובר כאן בכשל חינוכי ממדרגה ראשונה. נציגי התנועה הקיבוצית אף יצרו קשר ראשוני עם חברי הקיבוץ ביפאן ובדקו אפשרות להחזיר את הבנים הביתה. הוחלט עוד כי התנועה הקיבוצית תנהל בדק בית מעמיק לאיתור קיבוצים נוספים הנמצאים במצב קשה כזה``. העיתונאי אמנון דנקנר כתב כי ``האשם העיקרי בפרשה הינה התנועה הקיבוצית עצמה שהתעלמה מזעקתם הנוראה של בני הקיבוץ על העושק של הבנקים. הרי תהליך שכזה קורה לא במשך שבועיים אלא שנים, עד שמגיעים מים עד נפש, וכאן נשאלת השאלה היכן היו ראשי התנועה הקיבוצית משך כל אותם שנים?`` כתבת טלוויזיה שנעשתה באישורם של עורכי הדין המייצגים את הבנקים, הראתה מחזה מקפיא דם שבו קיבוץ שוקק חיים נעצר לפתע, מחזורי חיים שפעלו ללא ליאות, הישקו, הפריחו, בנו, שנאו ואהבו נעלמו כולם ונשאר רק השקט ושריקת הרוח החזקה שליוותה את כל הכתבה, מעין רקוויאם לקיבוץ. המצלמה סיירה בחדר האוכל, במפעל הקטן ובבתי החברים. כוסות קפה אחרונים על השולחן, בובת ברבי על הספה בסלון, וספר של עמוס עוז מונח על השידה לצד אחת המיטות. רדיו טרנזיסטור ששכחו לסגור אותו המשיך בצרצורו כאילו כלום לא קרה. תנועת מרץ הזדרזה להגיש בקשה לבנקים הנושים לאכלס את בתי הקיבוץ בחברים מהקהילה ההומו לסבית התל אביבית. זו הזדמנות פז לאכלס את הקיבוץ בניסוי חברתי חדש של קהילה אשר תפתח במקום בית מלון קטן ושירותי נופש לחברי הקהילה הרבים בארץ ותהווה גם אטרקציה לתיירות חוץ הומו-לסבית. חברי הכנסת הערבים הזדרזו לבקש לאכלס את הקיבוץ בצעירים ערבים בשל מצוקת הדיור ביישובים הערבים בצפון. תנועת המפד``ל הזדרזה להגיש בקשה משלה להקים במקום אולפן ללימודי יהדות. תנועת ש``ס לעומתה ביקשה להקים במקום ישיבה חדשה לבני נוער חילוניים על סף גיוס, החוזרים בתשובה. מפלגתו של עמיר פרץ זכתה לבסוף במרוץ כשהצליחה לקבל את אישורם של עורכי הדין של הבנקים הנושים להקים במקום פנימייה לחוסים מסוממים העוברים תהליכי גמילה קשים. עמיר פרץ רואיין אז בטלוויזיה בעת ביקור בקיבוץ הנטוש ואמר: ``זהו נצחון גדול לתבונה ולרגישות הישראליים. עתה, נוכל להקים בית עבור כל רבבות המסוממים החפצים בגמילה. רק כאן, בחיק הטבע, נוכל לספק לאומללים סמי אדולן, להתנקות מסמיהם ולחזור ולתפקד כאנשים מועילים וחיוביים בחברה הישראלית.``