נבואה פרק מס. 16
מתי כוהן, האח הראשי במשמרת הלילה קרא את הגיליון הרפואי של החולה החדש שהצטרף אליהם לארבעים ושמונה שעות בלבד, לצורך בדיקה ואבחון. אילוזיות מסוכנות, האיש חושב עצמו לנביא, סכנה לשלום הציבור, מילים גבוהות של פסיכיאטרים ופסיכולוגים. מתי סגר את התיק הרפואי והחזירו למקומו. מה לכל הרוחות גורם לבן אדם, לקום ולעזוב את משפחתו? אישה, ילדים, בית, עבודה וחברים ולצאת במסע מזורז של הרס עצמי, חשיפה לסכנות הרחוב וללעג הבריות? מה גורם לבן אדם לעזוב את חייו ולהיהפך להומלס חסר בית? מתי נזכר לפתע בתמונות של הסינים המשיטים סירות מנייר עם נר בתוכן על פני מי הנהר. מתי, מעולם לא החשיב את עצמו כרגיש במיוחד. ההיפך, רבים מחוליו דווקא לא חיבבו את קשיחותו אולם כולם ידעו כי הוא ישר, ומעולם, מעולם, לא התעמר בבני אדם, הן כעובדים הסרים למרותו בבית החולים והן כחולים חסרי ישע. הוא תמיד התייחס לחוליו בכבוד והם החזירו לו באותה מטבע. דממה יחסית שרתה בבית החולים בשעה שלוש וחצי בבוקר. מתי ניגש לחדרו של יורם נחמן, האיש הזה סיקרן אותו. הוא מצא את נחמן יושב מכורבל בפינת המיטה, מתנדנד קלות. ``אינך ישן?`` שאל מתי את יורם אולם נותר ללא מענה. רק עיניו של יורם נצצו באור הפלורסנט החיוור שנפל מן המסדרון לתוך חדר. מתי חש את צריבת מבטו של יורם על פניו. ``אתה יודע מה מפריע לי בסיפור שלך?`` שאל לפתע מתי את יורם, ``המשפחה שלך. מה קורה איתה? למה עזבת את המשפחה שלך?`` נראה היה שיורם שרוי בעולמו אך לאחר שתיקה כבדה, כאשר מתי כבר חשב לקום ולעזוב את החדר, פנה אליו יורם ואמר כמעט בלחישה ``הייתי רוצה לדעת מה שלומם והאם הכל בסדר``. ``ומה מפריע לך ללכת הביתה? תוכל לעשות זאת מיד כשתשתחרר מבית החולים מחר או מחרתיים?`` ``איני יכול, יש לי תפקיד למלא``. ``מי נתן לך את התפקיד?`` הסתקרן מתי. ``פגשתי לילה אחד מישהו שבא מבחוץ``. השיב יורם. ``מבחוץ?`` ``כן, מישהו לא מהעולם שלנו. הוא הטיל עלי את המשימה הזאת. להיות נביא``. ``האם אמרת לרופאים את מה שסיפרת לי?`` שאל מתי. ``לא. דיברתי רק איתך``. ``למה?`` היקשה מתי. ``משום שאני יודע כי אוכל לתת בך אימון, שאתה תעזור לי, שאתה מאמין לי``. מתי שתק. ``האם תוכל לבקר את אשתי? מחר או מחרתיים? לראות שהכל בסדר`` ``כן, כמובן, אמנם אין זה רגיל שאני נעתר לבקשות פרטיות כאלה אך במקרה שלך אשמח לעזור. מה תרצה שאמסור לה?`` ``תגיד לה שאני עדיין אוהב אותה, לא שכחתי אותה ולא את הילדים``. שתי דמעות גדולות נשרו לפתע על לחיו של יורם ומתי לא יכול היה שלא להתרגש. על אף חוסנו, על אף תפקידו שהקשיח את ליבו עם השנים, היה מתי, בסופו של דבר, אדם רגיש. ``אני אעבור היום לקראת הצהרים בבית שלך. האם כתובתך היא זו הרשומה בניירת?`` ``כן`` אמר יורם. הדמעות שעל לחיו נשרו עתה לכיוון סנטרו. ``אגש לראות מה קורה אצלך בבית ואני אחזור לכאן ואעדכן אותך היום בלילה, אני מגיע למשמרת של עשר בלילה``. מתי לא האמין שזה קורה לו, שהוא מבטיח הבטחות שכאלה, מעולם לא עירב את עצמו עם חוליו מחוץ למסגרת בית החולים אולם היה משהו ביורם, משהו בלתי צפוי, משהו גדול, שאי אפשר היה להתעלם ממנו. אולי זו נוכחותו המגנטית? מי יודע? מתי התנער לפתע. ``יורם, אתה רוצה עוד משהו כרגע?`` שאל מתי ברכות. ``אתה רוצה שאביא לך משהו לשתות או לאכול?`` ``לא תודה`` הצטנף יורם בפינת המיטה וניתק את עצמו מהשיחה הקצרה. מתי הזדקף ולרגע קילל את עצמו על שהתפתה להתערב בענייניו הפרטיים של המאושפז. אולם כוח פנימי שכנע את מתי כי הוא עושה נכון וכי מחר עליו ללכת ולבקר בביתו של הנביא. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו www.thatsallfolks.t2u.com
מתי כוהן, האח הראשי במשמרת הלילה קרא את הגיליון הרפואי של החולה החדש שהצטרף אליהם לארבעים ושמונה שעות בלבד, לצורך בדיקה ואבחון. אילוזיות מסוכנות, האיש חושב עצמו לנביא, סכנה לשלום הציבור, מילים גבוהות של פסיכיאטרים ופסיכולוגים. מתי סגר את התיק הרפואי והחזירו למקומו. מה לכל הרוחות גורם לבן אדם, לקום ולעזוב את משפחתו? אישה, ילדים, בית, עבודה וחברים ולצאת במסע מזורז של הרס עצמי, חשיפה לסכנות הרחוב וללעג הבריות? מה גורם לבן אדם לעזוב את חייו ולהיהפך להומלס חסר בית? מתי נזכר לפתע בתמונות של הסינים המשיטים סירות מנייר עם נר בתוכן על פני מי הנהר. מתי, מעולם לא החשיב את עצמו כרגיש במיוחד. ההיפך, רבים מחוליו דווקא לא חיבבו את קשיחותו אולם כולם ידעו כי הוא ישר, ומעולם, מעולם, לא התעמר בבני אדם, הן כעובדים הסרים למרותו בבית החולים והן כחולים חסרי ישע. הוא תמיד התייחס לחוליו בכבוד והם החזירו לו באותה מטבע. דממה יחסית שרתה בבית החולים בשעה שלוש וחצי בבוקר. מתי ניגש לחדרו של יורם נחמן, האיש הזה סיקרן אותו. הוא מצא את נחמן יושב מכורבל בפינת המיטה, מתנדנד קלות. ``אינך ישן?`` שאל מתי את יורם אולם נותר ללא מענה. רק עיניו של יורם נצצו באור הפלורסנט החיוור שנפל מן המסדרון לתוך חדר. מתי חש את צריבת מבטו של יורם על פניו. ``אתה יודע מה מפריע לי בסיפור שלך?`` שאל לפתע מתי את יורם, ``המשפחה שלך. מה קורה איתה? למה עזבת את המשפחה שלך?`` נראה היה שיורם שרוי בעולמו אך לאחר שתיקה כבדה, כאשר מתי כבר חשב לקום ולעזוב את החדר, פנה אליו יורם ואמר כמעט בלחישה ``הייתי רוצה לדעת מה שלומם והאם הכל בסדר``. ``ומה מפריע לך ללכת הביתה? תוכל לעשות זאת מיד כשתשתחרר מבית החולים מחר או מחרתיים?`` ``איני יכול, יש לי תפקיד למלא``. ``מי נתן לך את התפקיד?`` הסתקרן מתי. ``פגשתי לילה אחד מישהו שבא מבחוץ``. השיב יורם. ``מבחוץ?`` ``כן, מישהו לא מהעולם שלנו. הוא הטיל עלי את המשימה הזאת. להיות נביא``. ``האם אמרת לרופאים את מה שסיפרת לי?`` שאל מתי. ``לא. דיברתי רק איתך``. ``למה?`` היקשה מתי. ``משום שאני יודע כי אוכל לתת בך אימון, שאתה תעזור לי, שאתה מאמין לי``. מתי שתק. ``האם תוכל לבקר את אשתי? מחר או מחרתיים? לראות שהכל בסדר`` ``כן, כמובן, אמנם אין זה רגיל שאני נעתר לבקשות פרטיות כאלה אך במקרה שלך אשמח לעזור. מה תרצה שאמסור לה?`` ``תגיד לה שאני עדיין אוהב אותה, לא שכחתי אותה ולא את הילדים``. שתי דמעות גדולות נשרו לפתע על לחיו של יורם ומתי לא יכול היה שלא להתרגש. על אף חוסנו, על אף תפקידו שהקשיח את ליבו עם השנים, היה מתי, בסופו של דבר, אדם רגיש. ``אני אעבור היום לקראת הצהרים בבית שלך. האם כתובתך היא זו הרשומה בניירת?`` ``כן`` אמר יורם. הדמעות שעל לחיו נשרו עתה לכיוון סנטרו. ``אגש לראות מה קורה אצלך בבית ואני אחזור לכאן ואעדכן אותך היום בלילה, אני מגיע למשמרת של עשר בלילה``. מתי לא האמין שזה קורה לו, שהוא מבטיח הבטחות שכאלה, מעולם לא עירב את עצמו עם חוליו מחוץ למסגרת בית החולים אולם היה משהו ביורם, משהו בלתי צפוי, משהו גדול, שאי אפשר היה להתעלם ממנו. אולי זו נוכחותו המגנטית? מי יודע? מתי התנער לפתע. ``יורם, אתה רוצה עוד משהו כרגע?`` שאל מתי ברכות. ``אתה רוצה שאביא לך משהו לשתות או לאכול?`` ``לא תודה`` הצטנף יורם בפינת המיטה וניתק את עצמו מהשיחה הקצרה. מתי הזדקף ולרגע קילל את עצמו על שהתפתה להתערב בענייניו הפרטיים של המאושפז. אולם כוח פנימי שכנע את מתי כי הוא עושה נכון וכי מחר עליו ללכת ולבקר בביתו של הנביא. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו www.thatsallfolks.t2u.com