נבואה והתגשמותה...
לפני כמה חודשים כתבתי בפורום איזשהו "מכתב" שיועד לידיד הכי טוב שהיה לי שאני מכירה אותו שנים וכתבתי לו מה שהרגשתי, אבל המכתב הזה לא התאים ממש לאותו הזמן שלפני כחצי שנה, עכשיו, כשהקשר נגמר סופית ונגמר בצורה לא נעימה.. יצא לי לקרוא את המכתב שוב, נדהמתי לגלות כמה המכתב הזה נכון להיום. אשכרה נבואה שהתגשמה, כאילו סימנו לי שזה יקרה בעוד כמה זמן ולא ידעתי מזה.. המכתב הזה היה כמו "אזהרה" ולא התייחסתי. בואו אני אגיד לכם משהו: כשאני מכירה בן אדם, אישה או גבר, אני נותנת את כל כולי, משקיעה ומוותרת דיי המון כדיי שהקשר יילך דיי טוב. מסתבר שהשקעתי וויתרתי יותר מידי עד כדיי חוסר הערכה מצד השני. או מצד המקבל את ההשקעה. שיו, כמה אני המומה עכשיו כשאני קוראת את המכתב שראבק, כתבתי אותו לפני כמה חודשים! ועכשיו- כל מילה קולעת בול למצב של היום, לאיך הקשר נגמר בנינו. המכתב הזה כל כך נכון
אני מפרסמת את המכתב הזה שוב ואני מביאה לכם כמו כן גם קישור ותראו מתי כתבתי את זה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=214&msgid=86189261&FlagSybase=1
זה החוסר אכפתיות בהתגלמותו. לא חשבתי שתגיב כך, לא היינו בקשר ימים ולילות רבים. התגעגעתי אולי במובן מסויים לקול שלך. לאופי המצחיק שאני אוהבת בך. הכרת אותי עוד לפני שהיה בנינו משהו. ידעתי מי אני. הכרת את השטויות שלי, את הצחוקים שלי, את העצבים שלי. היינו חתול ועכבר, תמיד "רבנו" בקטנה ולבסוף נשפכנו מצחוק. אני יודעת שהפעם האחרונה שנפגשנו לא חשת בטוב, הרגשת רע. אפילו מדוכא.. היה בנינו מאבק מסויים.. זה נגמר איך שזה נגמר בנינו. במקום להפרד מנשיקה, אמרנו שלום אחד לשנייה בקרירות.. חודשיים עברו וניסיתי ליצור קשר מחדש איתך.. לשאול לשלומך. אבל, מה שקיבלתי היא יריקה לפנים. קרירות. צחוק, ליגלוג. לא רציתי לעשות דבר חוץ מלשאול לשלומך.. לגלות איכפתיות. אני מכירה אותך שנים, שנים... ככה? אתה מתייחס? ככה אתה מסיים את זה? ככה אתה בורח? היינו ידידים מאוד טובים. אני ואחרות הערצנו אותך. תמיד שהזכרנו את שמך חייכנו חיוך מלב אל לב. אבל, לקח שנייה אחת ומחקת הכל.. את כל מה שהיה במשך השנים הללו.. לא ציפיתי ממך. לא ידעתי שאתה תתייחס אליי בכזו השפלה. פאק, מה כבר רציתי? לגלות איכפתיות? אף פעם לא עשיתי לך רע.. תמיד ראית אותי מחוייכת.. צוחקת.. רק כשאני רואה אותך. נעלמת... הכבוד שלך אליי נעלם. עשית ממני צחוק.. לעגת לי. איך אסיים את זה איך? יש לי עוד הרבה דברים לך לומר... הלב שלי נשבר, שוב. אבל, לא ציפיתי שהוא יישבר בגללך. יש הפתעות בחיים. איך אני ארגע? הריי הפתעת אותי בתגובתך ה"רעה". לא ראית אותי בעיניים יותר. אני כבר לא ה"אחות" הקטנה שלך יותר.. זהו.. מחקת אותי.
לפני כמה חודשים כתבתי בפורום איזשהו "מכתב" שיועד לידיד הכי טוב שהיה לי שאני מכירה אותו שנים וכתבתי לו מה שהרגשתי, אבל המכתב הזה לא התאים ממש לאותו הזמן שלפני כחצי שנה, עכשיו, כשהקשר נגמר סופית ונגמר בצורה לא נעימה.. יצא לי לקרוא את המכתב שוב, נדהמתי לגלות כמה המכתב הזה נכון להיום. אשכרה נבואה שהתגשמה, כאילו סימנו לי שזה יקרה בעוד כמה זמן ולא ידעתי מזה.. המכתב הזה היה כמו "אזהרה" ולא התייחסתי. בואו אני אגיד לכם משהו: כשאני מכירה בן אדם, אישה או גבר, אני נותנת את כל כולי, משקיעה ומוותרת דיי המון כדיי שהקשר יילך דיי טוב. מסתבר שהשקעתי וויתרתי יותר מידי עד כדיי חוסר הערכה מצד השני. או מצד המקבל את ההשקעה. שיו, כמה אני המומה עכשיו כשאני קוראת את המכתב שראבק, כתבתי אותו לפני כמה חודשים! ועכשיו- כל מילה קולעת בול למצב של היום, לאיך הקשר נגמר בנינו. המכתב הזה כל כך נכון