נבהלת
כן, אני יודעת שלא כתבתי פה הרבה זמן. אני קוראת כל הזמן.... אבל מתקשה להגיב.
היום אני מבולבלת וקצת מבוהלת. סגרתי על דירה וביום ראשון אני אלך לחתום על החוזה. ההרגשה טובה אבל פתאום נבהלתי. איך אני אעשה את זה מבחינה כספית? מה יקרה אם אני לא אצליח לעבוד מספיק כדי לכסות את ההוצאות?
בשביל לסגור את הדירה צריך לשלם סכום מסוים ועכשיו אני צריכה לבקש מההורים שלי כמה אלפי שקלים. אני לא אוהבת לבקש מהם, אני רוצה להיות עצמאית. אבל כנראה שאני עדיין לא. או שזו בכלל לא אשמתי וזו פשוט המדינה המטורפת שלנו עם המחירים המטורפים, שמורידה את כולם על הברכיים.... אני עובדת ועובדת וזה אף פעם לא מספיק. בנאדם לא יכול ללמוד בכבוד, בלי לפרפר בין העבודה ללימודים מסביב לשעון. וכל השינוי הזה שיבוא..... לא באמת מכירה את השותפות שאני נכנסת איתן. הן נראות בסדר אבל כבר קלטתי שאחת היא מאוד דעתנית ואומרת מה שהיא חושבת, אני ממש רוצה שהיחסים יהיו טובים.
וגם- אני צריכה להודיע לחנון שבסוף אני לא חותמת איתו על הדירה. עדיין לא עשיתי את זה כי אני מחכה שהחוזה יהיה חתום סופית, אבל זה הולך להיות לא נעים. אחרי שאמרתי לו שאני מעוניינת, וחזרתי ואמרתי שאני מעוניינת, עכשיו אני מבריזה.... אבל יש לי סיבות טובות להעדיף את הדירה הזאת.
חוצמיזה אני רגועה מצד אחד, ומצד שני כל הזמן בלחץ. בלחץ ממשהו. גם כשאנשים בעבודה כ"כ נחמדים אליי ואומרים לי כמה חבל שאני עוזבת, זה רק מכניס אותי ללחץ. לא יודעת למה אני מסתובבת כל היום עם תקליט חוזר בראש: "רע לי, רע לי". ואני לא יכולה לשים את האצבע על מה רע לי. מה כל כך מפחיד ומלחיץ אותי?
אני קצת יותר מדוכאת בזמן האחרון, קצת יותר עייפה. תמיד יש בתוכי את המשהו הזה שאומר לי שאני לא מספיק טובה.
רק רציתי לחלוק.
כן, אני יודעת שלא כתבתי פה הרבה זמן. אני קוראת כל הזמן.... אבל מתקשה להגיב.
היום אני מבולבלת וקצת מבוהלת. סגרתי על דירה וביום ראשון אני אלך לחתום על החוזה. ההרגשה טובה אבל פתאום נבהלתי. איך אני אעשה את זה מבחינה כספית? מה יקרה אם אני לא אצליח לעבוד מספיק כדי לכסות את ההוצאות?
בשביל לסגור את הדירה צריך לשלם סכום מסוים ועכשיו אני צריכה לבקש מההורים שלי כמה אלפי שקלים. אני לא אוהבת לבקש מהם, אני רוצה להיות עצמאית. אבל כנראה שאני עדיין לא. או שזו בכלל לא אשמתי וזו פשוט המדינה המטורפת שלנו עם המחירים המטורפים, שמורידה את כולם על הברכיים.... אני עובדת ועובדת וזה אף פעם לא מספיק. בנאדם לא יכול ללמוד בכבוד, בלי לפרפר בין העבודה ללימודים מסביב לשעון. וכל השינוי הזה שיבוא..... לא באמת מכירה את השותפות שאני נכנסת איתן. הן נראות בסדר אבל כבר קלטתי שאחת היא מאוד דעתנית ואומרת מה שהיא חושבת, אני ממש רוצה שהיחסים יהיו טובים.
וגם- אני צריכה להודיע לחנון שבסוף אני לא חותמת איתו על הדירה. עדיין לא עשיתי את זה כי אני מחכה שהחוזה יהיה חתום סופית, אבל זה הולך להיות לא נעים. אחרי שאמרתי לו שאני מעוניינת, וחזרתי ואמרתי שאני מעוניינת, עכשיו אני מבריזה.... אבל יש לי סיבות טובות להעדיף את הדירה הזאת.
חוצמיזה אני רגועה מצד אחד, ומצד שני כל הזמן בלחץ. בלחץ ממשהו. גם כשאנשים בעבודה כ"כ נחמדים אליי ואומרים לי כמה חבל שאני עוזבת, זה רק מכניס אותי ללחץ. לא יודעת למה אני מסתובבת כל היום עם תקליט חוזר בראש: "רע לי, רע לי". ואני לא יכולה לשים את האצבע על מה רע לי. מה כל כך מפחיד ומלחיץ אותי?
אני קצת יותר מדוכאת בזמן האחרון, קצת יותר עייפה. תמיד יש בתוכי את המשהו הזה שאומר לי שאני לא מספיק טובה.
רק רציתי לחלוק.
