נאמנות

[kagekun]

נאמנות

האם בעולם של ימינו זו מילה שפג תוקפה?

מקומות עבודה מחליפים תדיר, בני זוג גם, ויש כאלה שאימוני הלחימה שלהם מבוססים על ליקוט מפה ומשם ואין להם מחוייבות לארגון או למורה כלשהו.

למאפיינים האלה יש לדעתי גם השלכות שליליות. בראש ובראשונה עולה בראשי עניין הנאמנות מהצד השני. כשהמורה יודע שכל תפקידו הוא להעשיר את כיסו ולמכור ידע תמורת כסף וגם התלמיד מסכים לעסקה, הרבה דברים הולכים לאיבוד בדרך...

 

[זאב ארליך]

מושג מפתח במקרים רבים הוא דוגמא אישית

אני חושב שאם מורה מתנהל בנאמנות לדוג'ו שלו (מחויבותו להדרכה, לנוכחות, לאכפתיות אישית לכל תלמיד ועוד) הדבר ישתקף בסופו של דבר גם על תלמידיו.

אם מורה יתנהל בנאמנות כלפי המורים שלו והאירגון שלו וגם אל חברים ושותפים לדרך הדבר ישפיע על סובביו ועל תלמידיו.

אם אבא יהיה נאמן למשפחתו, הדבר ישפיע מאוד על ילדיו...

כך אני לפחות רואה זאת.

כמובן שאין אמת מוחלטת, אך בחיים שלי ראיתי יותר מקרים שמשקפים את הנוסחה הזו מאשר מקרים שמשקפים את ההיפך.

נאמנות היא אחד מערכי הבודו החשובים ביותר ואם היא מגיעה מהלב ולא מתוך כפיה, הרי שזו נאמנות מיוחדת במינה ורבת משמעות והשפעה.

 

[saya2]

לא מבין מה הקשר לנאמנות.

אנשים שקופצים ממורה למורה סימן שלא מקבלים מה שהם רוצים, ואם זה קורה תדיר סימן שהם גם לא יודעים מה הם רוצים. אנשים שנשארים לאורך זמן עם מורה או סגנון מסוים סימן שמאמינים שמקבלים ממנו מה שהם רוצים.
להישאר בבמקום מסוים רק כדי להיות "נאמן", אעפ"י שלא מספק את הצרכים שלך, זו טעות ודבר מיותר לדעתי.
כשאדם לא משיג את מטרותיו מהתהליך שהוא עובר, יש צורך לבחון מחדש את התהליך (ואת המטרות גם). אם רואים שהתהליך לא עונה על המטרות, צריך לשנות (ז"א לעבור מורה או מכון). דבר כזה כמובן לא ניתן לעשות בחודש או חודשיים, ובוודאי שמתאמן מתחיל חסר יכולת שיפוט ראויה ולכן יש מקום להתייעץ עם המורה.

מחויבות והתמדה- טוב. נאמנות עיוורת- רע מאוד.

 

[ש מים]

 

[Yin]

נאמנות?

מתנצל, לא הבנתי מה השאלה לדיון.

 

[kagekun]

שאלה? זה תיאור מצב

ונפלו משמיים (או מהכותבים היקרים) שתי תשובות קלאסיות. האחת מבינה והשניה לא (לא במובן הרע בהכרח, אלא משקפת את הצד השני).

לדעתי בעולם של ימינו הערכים הקלאסיים, המסורתיים הולכים ומפנים מקום בעולם אמנויות הלחימה לערכים אחרים. עם ובלי קשר לערכים שיש מסביב.

אני רואה גם חסרונות בשינוי הזה וחווה חלק מהחסרונות האלו על בשרי בארגונים שאליהם אני משתייך.

 

[דוד כפרי]

תוכל לפרט על החסרונות?

 

[kagekun]

לדעתי

מצד אחד חוסר נכונות לשתף בחומר הלימוד. כשנאמנות ברמה המוכרת מתקופות קודמות (או קדומות) אינה בנמצא, קיים חשש מובן, לחלוק עד הפרט האחרון.

מצד שני כתלמידים באים והולכים במהירות (או אף הולכים למורים שונים בארגונים שונים במקביל), תפקידם מצטמצם לעיתים למקור הכנסה וגם היחס האישי שנבנה עם הזמן הוא גורם שנעלם מהשטח או שחשיבותו יורדת.

 

[Yin]

נאמנות היא יושרה כלפי האחר

אנחנו לא נמצאים בעולם עתיק, אלו הם ימים אחרים - דור אחר.
אם פעם דיברו על דור ה X, היום זה דור ה Y שבעיקר שם Z...

קצב אחר של התפתחות, של לימוד ושל חיים בכלל.
נדמה לי שפעם, לא יודע מתי זה היה, הקצב היה כלכך איטי שעד שמישהו עבר מקום לימודים או עבודה הוא הגיע לגמלאות. בטעות קראו לזה נאמנות.

אין מה להצר על מה שאתה מכנה אובדן. תנהג עם אחרים כמו שאתה מצפה שהם ינהגו איתך וכל הערכים שלך יחזרו אליך.

 

[kagekun]

אז בעצם אין מקום לשיטות לחימה עתיקות?

הקוריו למיניהן גורלן להיכחד (לצד מסורות ומנהגים אחרים? גם דתיים אולי?). יש הרבה ערכים שהם חלק מהעולם העתיק וטבועים בתוך מסורות הלחימה, הוצאתם משנה את המשמעויות ברבדים העמוקים. אני מודע לזה שדברים רבים מאלה אינם עוד מעניינם של המתאמנים.

 

[Yin]

ממש לא זה מה שאמרתי

ערכים אינם משנים משמעות אמיתית,
משמעות אמיתית נובעת דרך ערכים שונים.

אני לא מחזיק מערכים וגם אין כזה דבר ערכים מוחלטים. נאמנות, אינה ערך - אלא כלי בעל מטרה מסוימת. הכלי הזה תמיד יהיה קיים, אולי במינון שונה ממה שהיית שואף.
אם הכלי הזה משרת אותך, אתה יכול להמשיך להשתמש בו.

הרעיון הוא לבחור מתוך מודעות מלאה ולא כי מישהו עשה משהו פעם.

--
יש טענה, אני בדיוק קורא עליה, ששלל כלים להתפתחות נוצרו כתחליף לכוח של הדתות, כוח שהלך וירד.

 

[קורא בהרים]

Those are my principals.if you dont like them

I have others

 

[saya2]

הקוריו של היום הוא לא הקוריו של פעם...

לא יודע עד כמה אתה שמת שריון ויצאת לשדה קרב עם עוד כמה אלפי אחרים, או הסתובבת בקימונו עם חרבות ברחובות יפן הפיאודלית, אבל אני לא.
לא מחזיק מ"ערכי בודו" עקב היותם "ערכי בודו ובודו זה עתיק", אני כן בעד ללמוד את הגישה ולקחת מה שטוב לך. גם היפנים, ממציאי הבודו, לא הכי החזיקו מבודו בתקופות שהקוריו עוד היה חי ובועט.

מעבר לזה, אני עם YIN.

 

[Tonjin]

יתכן שזה בגלל שב"תקופות בהן הקוריו היה חי

ובועט" - לא היה בודו...?

 

[saya2]

זו אחת הסיבות שהפוסט המקורי מפריע לי

 

[Tonjin]

לא הצלחת להבין למה אתה מתכוון

ולמען האמת אני גם לא סגור מה הפוסט המקורי מתכוון לומר (שהרי הוא לפי הגדרתו שלו, סוג של תיאור מצב)

 

[saya2]

מפריע לי שמדברים על קוריו וערכי בודו ביחד

בדיעבד זה לא הפוסט המקורי, התבלבלתי.

 

[ommerl]

יש מקום.

כמו שיש מקום לפסלים עתיקים ולשימור תרבות עתיקה.

אבל אם שיטה לא עדכנית היא גם לא יעילה. אם בזמן שבו אתה יכול לפתח יכולת לחסום אתה מפתח יכולת להתחמק מחרב ארוכה אתה קצת מבזבז את הזמן שלך.. הזמן שאתה משקיע באימונים הוא מוגבל וסופי.

הערכים לא נעלמים. הם מתעדכנים. גם היום מחנכים להשתמש בלחימה רק כדי להגן על עצמך או על מי שלא יכול להגן על עצמו. לעומת זאת לא מחנכים אותך לבצע חראקירי אם נכשלת. יש שיטות שמלמדים גישות ופילוסופיות ועומקים שיש להם משמעות בתפיסת הפחד, תפיסת הכאב, תפיסת היריב ותפיסת הלחימה. חלק מגישות אלה נטועות במסורות עתיקות וחלק הן לגמרי חידושים. אלה שמקורן עתיק הן בדרך כלל זיקוק ועדכון של אותן מסורות עתיקות, אחרת- לא עדכני זה לא יעיל.

אתן לך דוגמא להמחשה: בקונג פו חמשת החיות, היה דגש על חיקוי החיות. למה? כי זו מסורת קלאסית וערכים וכל זה. נזירה בשם נאג מוי החליטה שזה דיי מטומטם לחכות חיות בלחימה רק לשם החיקוי והמציאה אומנות לחימה המבוססת על גוף האדם ולא על גופן של חיות. היא פגשה עלמה צעירה (וכנראה התאהבה בה) ולקחה אותה למקדש העגור הלבן שם לימדה אותה את אומנות הלחימה שלה. אותה עלמה צעירה הייתה צריכה להלחם בבריון מקומי ולהביס אותו כדי לא להתחתן איתו. אחרי שלמדה את אומנות הלחימה של נאג מוי היא נלחמה באותו בריון וניצחה אותו למרות שהייתה קטנה וחלשה ממנו. שמה של אותה עלמה צעירה היה ים ווינג צ'אן ואומנות הלחימה הזאת (ווינג צ'אן) נעשתה כל כך נפוצה מאוד בשל יעילותה וגם בה יש הרבה עומקים פילוסופיים.

ועדיין, מי שמלמד ווינג צ'אן היום, לא מלמד את מה שים ווינג צ'אן עשתה. בצעדים שלה קדימה ואחורה ובחלק מהתנועות היו אלמטים דתיים שלא רלוונטיים ללחימה ובטח שלא לאדם המערבי.

 

[d y s]

 

[ommerl]

לדעתי:

להשתפר בלחימה זה דבר אגואיסטי. אם אתה רוצה להיות לוחם אין הגיון להיות נאמן לשיטה ספציפית. נאמנות במובן זו יכולה לגרום למגבלה במידה ואומנות הלחימה הספציפית כבר לא מתאימה לך. אתן לך דוגמא מעצמי- התאמנתי פעם בטאקוונדו, ולאט לאט הבנתי שאני לא מעוניין להתאמן בשביל להתחרות אלא בשביל לדעת להגן על עצמי ולכן הייתי מוכרח כדי להתפתח בתור לוחם לנטוש את הטאקוונדו למרות רגשי הנאמנות שהיו לי (והיו. היה לי קשה לעזוב. לקח לי שנה שלמה להבשיל עם ההחלטה הזאת).

אומר יותר מזה: גם אומנות הלחימה הכי טובה עבורך היא לא אתה. בשלב מסויים של מיומנות אתה חייב לצאת מהמסגרת של אומנות הלחימה שאתה מתאמן בה ולחקור את הלחימה מזוויות נוספות, ולחקור את עצמך ולבטא את עצמך. אם תהיה נאמן במאה אחוז לאומנות לחימה ספציפית, אפילו שהיא מתאימה לך, היא סט של חוקים וכללים שלא אתה קבעת ולכן הם מגבילים את אפשרויות התגובה שלך. אומנות הלחימה היא לא אתה ובסופו של דבר, האתגר בלחימה הוא לבטא את עצמך ולפתח את עצמך.

אני מאמין שזה נכון בכל מיומנות. לא רק אומנות לחימה. גאונים ופורצי דרך יצאו ממסגרת החשיבה הרגילה וחקרו ונתנו ביטוי לעצמם.