נאמנה כמו עורב..
את איתה כל הזמן, בכל יום. עוקבת אחרי כל צעד שלה מלווה אותה לכל מקום שאליו היא הולכת בוחנת איך היא מתמודדת בלעדייך. וכמו איזה צל שמאיים על המשך חייה הנורמליים בדרך כלל, את ממשיכה בעקביות ובעקשנות שמתאימה לך כ"כ , להתעלם מהיותך מטרד לא קטן.. את איתה בבוקר כשהיא מתעוררת מעוד לילה נוראי- כמו כל הלילות שעברה מאז שעזבת קמה איתה מהמיטה ומזכירה לה איזה קפה לשתות ואיך בדיוק להכין אותו את איתה במהלך היום ניבטת אליה מכל המקומות שלכן שהיא מתאמצת כל כך לשכוח את איתה אפילו כשהיא סתם יושבת בחדר- מביטה בה מהתמונות, מהמכתבים, מהדיסקים, מהספרים, מהגיטרה, מהקקטוס שהיא ממשיכה לטפח, מהקופסא הצפופה שלתוכה ניסתה לדחוס אותך ומהבלאגן שכבר אין טעם לסדר.. מזכירה לה בכוח דברים שהיא רוצה ומפחדת להשאיר מאחוריה. את איתה כשהיא מתקלחת בוחנת את גופה המדהים ומזכירה לה שוב ושוב את הלילה שהיא בחיים לא תשכח לך וגם כשהיא סוף סוף הולכת לישון גם כשהיום הזה כבר דועך לו ונגמר וכל מה שהיא רוצה זה רק להירדם כדי לא לכאוב אותך בכל מקום את איתה במיטה שהייתה שלכן מזכירה לה כמה היא גדולה כשאת לא שוכבת לצידה ,מלטפת ומנשקת את גופה הערום בחושך... לפעמים ,למרות שאת משתדלת, אפילו את קצת נשברת כשאת רואה בכל לילה את אותה דמעה עגולה יחידה ,זולגת על לחייה ונספגת בכרית... אבל את לא נעלמת את לא מרפה את לא עוזבת את מתחזקת ומשמנת טוב טוב את הזיכרון שלך אצלה כי את לא הולכת לשום מקום כי את לא תניחי לה לא הפעם לא אף פעם היא תמיד תיהיה שלך. וזה לא שאת לא רואה מה עובר עליה, איך שהיא נשברת בכל יום מחדש מתפרקת אט אט לרסיסים קטנים של כאב טהור.. את רואה ואת אוהבת אותה ובאמת רוצה שהיא תיהיה מאושרת שוב אבל כל מה שאת מצליחה לאחל לה, זה שתאהב אותך לנצח... תאהבי אותי לנצח- מור
את איתה כל הזמן, בכל יום. עוקבת אחרי כל צעד שלה מלווה אותה לכל מקום שאליו היא הולכת בוחנת איך היא מתמודדת בלעדייך. וכמו איזה צל שמאיים על המשך חייה הנורמליים בדרך כלל, את ממשיכה בעקביות ובעקשנות שמתאימה לך כ"כ , להתעלם מהיותך מטרד לא קטן.. את איתה בבוקר כשהיא מתעוררת מעוד לילה נוראי- כמו כל הלילות שעברה מאז שעזבת קמה איתה מהמיטה ומזכירה לה איזה קפה לשתות ואיך בדיוק להכין אותו את איתה במהלך היום ניבטת אליה מכל המקומות שלכן שהיא מתאמצת כל כך לשכוח את איתה אפילו כשהיא סתם יושבת בחדר- מביטה בה מהתמונות, מהמכתבים, מהדיסקים, מהספרים, מהגיטרה, מהקקטוס שהיא ממשיכה לטפח, מהקופסא הצפופה שלתוכה ניסתה לדחוס אותך ומהבלאגן שכבר אין טעם לסדר.. מזכירה לה בכוח דברים שהיא רוצה ומפחדת להשאיר מאחוריה. את איתה כשהיא מתקלחת בוחנת את גופה המדהים ומזכירה לה שוב ושוב את הלילה שהיא בחיים לא תשכח לך וגם כשהיא סוף סוף הולכת לישון גם כשהיום הזה כבר דועך לו ונגמר וכל מה שהיא רוצה זה רק להירדם כדי לא לכאוב אותך בכל מקום את איתה במיטה שהייתה שלכן מזכירה לה כמה היא גדולה כשאת לא שוכבת לצידה ,מלטפת ומנשקת את גופה הערום בחושך... לפעמים ,למרות שאת משתדלת, אפילו את קצת נשברת כשאת רואה בכל לילה את אותה דמעה עגולה יחידה ,זולגת על לחייה ונספגת בכרית... אבל את לא נעלמת את לא מרפה את לא עוזבת את מתחזקת ומשמנת טוב טוב את הזיכרון שלך אצלה כי את לא הולכת לשום מקום כי את לא תניחי לה לא הפעם לא אף פעם היא תמיד תיהיה שלך. וזה לא שאת לא רואה מה עובר עליה, איך שהיא נשברת בכל יום מחדש מתפרקת אט אט לרסיסים קטנים של כאב טהור.. את רואה ואת אוהבת אותה ובאמת רוצה שהיא תיהיה מאושרת שוב אבל כל מה שאת מצליחה לאחל לה, זה שתאהב אותך לנצח... תאהבי אותי לנצח- מור