רינתוש היחידה
New member
נאלצת להיפרד
התסריט הקבוע: את מאכזבת פוגעת , אני תוקפת נואמת , את מסתגרת , מתרחקת .... מרשה לעצמך לעשות מה שאת רוצה וגם לכעוס,לא משאירה לי מקום אפילו להביע את הכאב.את האכזבה. כבר הרבה מאוד זמן אני רואה את הקשר הזה הולך ומתרסק אל מול עיני. היה לי ברור שזה לקבל אותך ולבלוע את המקום הצר שהשארת לקשר הזה או לוותר עלייך. עשיתי כל מה שיכולתי כדי להסביר לך כמה אני זקוקה לך,שתביעי את אהבתך,אבל את בשלך. ניסיתי בכל כוחי לבלוע את הצפרדע ,גם כשפגעת בי פעם אחר פעם, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להציל את הקשר הזה, נתתי כל מה שהיה לי לתת כי רציתי אותך בכל רמ"ח אבריי . אני מרגישה כחיה פצועה מדממת וכואבת.אחרי סיוט מתמשך שחתכו לי , שאבו לי , צרבו לי,הדמעות התערבבו עם הדם והמוגלה ולא היית שם לנגב דמעה,לאחוז יד. לא היה לך את הצורך לראות אותי אחרי כל מה שעברתי, לצאת איתי אחרי סופשבוע שגם לא נפגשנו וגם המצב שלי היה כל כך שביר , גם כשזעקתי לך כמה אני חנוקה, כמה אני זקוקה לאוויר.לא היית קשובה לי כהרגלך, לא התאים לך לצאת,והכל צריך להיות לפי רצונך . זו לא אהבה מבחינתי , את מנערת אותי מהדברים שאת עושה בטענה שאני לא אוהבת את זה,לא מצטרפת לדברים שאני רוצה כי אין לך זמן ועניין, וכל הביחד שלנו נעשה מאולץ ותקוע. וכעת בטח תגידי "מה כבר עשיתי ,לא בא לי לבוא לסרט?" אבל לשתינו ברור שזה לא הסרט,לא המסיבה,לא הצימר, ולא המסעדה, זה החוסר רגישות שלך אליי,לצרכיי ,זה החוסר חום ואהבה אמפתיה ותמיכה, זה המקום הצר שאת משאירה לקשר הזה, גם בשעה כל כך קשה להפנות לי עורף ?, ולחשוב רק על עצמך? אני כבר לא מדברת על כל המקרים שבשוטף. גם כעת? כשאני מייחלת שתאספי אותי אל חיקך? , שתנגבי לי דמעה, שתצאי איתי קצת להתאוורר ?, אבל את אטומה, לא מבינה על מה המהומה,את אף פעם לא נמצאת בשבילי, אני תמיד אחרי הכל,אחרי העבודה,אחרי המשפחה,אחרי האילוצים,אחרי שלא נשאר לך זמן ,כוח או חשק , לשום דבר אחר. את חברה אמיתית ,אבל את רחוקה מאוד מלהיות בת זוג. פעם עוד רצית ללמוד,אבל באטימות הזו שפיתחת,אפילו אני כבר לא יכולה ללמד אותך. אהבתי אותך אהבת אמת , אבל ניפצת לי את הלב לרסיסים שספק אם אוכל אי פעם לאסוף אותם. במידה ואת בעמדה "זו אני וזה מה יש", אני מעדיפה לנתק קשר באופן כללי, כי אינני מסוגלת להיות איתך כרגע בסוג אחר של קשר. במידה ואת רוצה את אהבתי, ואת במקום של להעניק מאהבתך, במקום של לחבר אותי אלייך בלב בנשמה בחיים, תתקשרי אליי. נראה לי שאייחל לטלפון הזה עד אחרית ימיי. אני מצטערת,כלו כוחותיי, אני אוהבת ורוצה אותך יותר מכל דבר אחר, אבל לא בתנאים האלה,לא עוד,לכן בצער גדול ובשטף דמעות אני נאלצת לוותר עלייך. ביקשתי ממך בעבר לעזור לי ,ולהגיד לי מילולית שנגמר לך ,כיום כבר אין לי צורך בכך,אמרת זאת בכל השפות הקיימות. ביקשת שאחזיר באותו מטבע,שאתנהג במידה שווה,גם את זה ניסיתי , אבל אינני מסוגלת,במקום שאני לא יכולה לתת אהבה אני מעדיפה לא להיות בכלל. אני בטוחה שתבחרי באופציה הראשונה של "זו אני, וזה מה שאני יכולה לתת" , כי אני מכירה אותך, את קשיחותך,את חוזק ליבך, ואין לי כוח יותר מול החסינות שלך , ברור לי שלא תהיה דרך חזרה, אבל גם ברור וידוע לי למה אני זקוקה ומה אני רוצה מהזוגיות שלי. אני אבוא לקחת את הדברים שלי, כשלא תהיי בבית , ובאותו מעמד אשאיר לך את המפתח. אז שיהיה לך חג שמח, והמשך חיים יפים. רינת.
התסריט הקבוע: את מאכזבת פוגעת , אני תוקפת נואמת , את מסתגרת , מתרחקת .... מרשה לעצמך לעשות מה שאת רוצה וגם לכעוס,לא משאירה לי מקום אפילו להביע את הכאב.את האכזבה. כבר הרבה מאוד זמן אני רואה את הקשר הזה הולך ומתרסק אל מול עיני. היה לי ברור שזה לקבל אותך ולבלוע את המקום הצר שהשארת לקשר הזה או לוותר עלייך. עשיתי כל מה שיכולתי כדי להסביר לך כמה אני זקוקה לך,שתביעי את אהבתך,אבל את בשלך. ניסיתי בכל כוחי לבלוע את הצפרדע ,גם כשפגעת בי פעם אחר פעם, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להציל את הקשר הזה, נתתי כל מה שהיה לי לתת כי רציתי אותך בכל רמ"ח אבריי . אני מרגישה כחיה פצועה מדממת וכואבת.אחרי סיוט מתמשך שחתכו לי , שאבו לי , צרבו לי,הדמעות התערבבו עם הדם והמוגלה ולא היית שם לנגב דמעה,לאחוז יד. לא היה לך את הצורך לראות אותי אחרי כל מה שעברתי, לצאת איתי אחרי סופשבוע שגם לא נפגשנו וגם המצב שלי היה כל כך שביר , גם כשזעקתי לך כמה אני חנוקה, כמה אני זקוקה לאוויר.לא היית קשובה לי כהרגלך, לא התאים לך לצאת,והכל צריך להיות לפי רצונך . זו לא אהבה מבחינתי , את מנערת אותי מהדברים שאת עושה בטענה שאני לא אוהבת את זה,לא מצטרפת לדברים שאני רוצה כי אין לך זמן ועניין, וכל הביחד שלנו נעשה מאולץ ותקוע. וכעת בטח תגידי "מה כבר עשיתי ,לא בא לי לבוא לסרט?" אבל לשתינו ברור שזה לא הסרט,לא המסיבה,לא הצימר, ולא המסעדה, זה החוסר רגישות שלך אליי,לצרכיי ,זה החוסר חום ואהבה אמפתיה ותמיכה, זה המקום הצר שאת משאירה לקשר הזה, גם בשעה כל כך קשה להפנות לי עורף ?, ולחשוב רק על עצמך? אני כבר לא מדברת על כל המקרים שבשוטף. גם כעת? כשאני מייחלת שתאספי אותי אל חיקך? , שתנגבי לי דמעה, שתצאי איתי קצת להתאוורר ?, אבל את אטומה, לא מבינה על מה המהומה,את אף פעם לא נמצאת בשבילי, אני תמיד אחרי הכל,אחרי העבודה,אחרי המשפחה,אחרי האילוצים,אחרי שלא נשאר לך זמן ,כוח או חשק , לשום דבר אחר. את חברה אמיתית ,אבל את רחוקה מאוד מלהיות בת זוג. פעם עוד רצית ללמוד,אבל באטימות הזו שפיתחת,אפילו אני כבר לא יכולה ללמד אותך. אהבתי אותך אהבת אמת , אבל ניפצת לי את הלב לרסיסים שספק אם אוכל אי פעם לאסוף אותם. במידה ואת בעמדה "זו אני וזה מה יש", אני מעדיפה לנתק קשר באופן כללי, כי אינני מסוגלת להיות איתך כרגע בסוג אחר של קשר. במידה ואת רוצה את אהבתי, ואת במקום של להעניק מאהבתך, במקום של לחבר אותי אלייך בלב בנשמה בחיים, תתקשרי אליי. נראה לי שאייחל לטלפון הזה עד אחרית ימיי. אני מצטערת,כלו כוחותיי, אני אוהבת ורוצה אותך יותר מכל דבר אחר, אבל לא בתנאים האלה,לא עוד,לכן בצער גדול ובשטף דמעות אני נאלצת לוותר עלייך. ביקשתי ממך בעבר לעזור לי ,ולהגיד לי מילולית שנגמר לך ,כיום כבר אין לי צורך בכך,אמרת זאת בכל השפות הקיימות. ביקשת שאחזיר באותו מטבע,שאתנהג במידה שווה,גם את זה ניסיתי , אבל אינני מסוגלת,במקום שאני לא יכולה לתת אהבה אני מעדיפה לא להיות בכלל. אני בטוחה שתבחרי באופציה הראשונה של "זו אני, וזה מה שאני יכולה לתת" , כי אני מכירה אותך, את קשיחותך,את חוזק ליבך, ואין לי כוח יותר מול החסינות שלך , ברור לי שלא תהיה דרך חזרה, אבל גם ברור וידוע לי למה אני זקוקה ומה אני רוצה מהזוגיות שלי. אני אבוא לקחת את הדברים שלי, כשלא תהיי בבית , ובאותו מעמד אשאיר לך את המפתח. אז שיהיה לך חג שמח, והמשך חיים יפים. רינת.