נאיבי. חלק א
חלפה שעה מאז הגעתי לכאן, חלפה חצי שעה מאז שהכל מוכן. חצי שעה שאני יושב וממתין... "אחרי השלט של מכון המים אתה יורד מהכביש ופונה ימינה לשביל, 50 מטר אחרי העיקול יש איזור מבודד בו הרכב יעצור..." אני נזכר שוב בשיחה עם ענת... ישבנו בבית קפה, והאזנתי בהקשבה מלאה לתכנית המפורטת שגוללה בפניי. סיפור הנקמה שלה היה מתוכנן בקפידה. איסוף מידע מודיעיני, בדיקת השטח. היא ידעה היטב מה יקרה והיכן, ולכן גם לא נזקקה לשרותי חוקר פרטי. פנתה אליי. "ענת אני חייב לשאול אותך שאלה אחת, ככה לפני שאנחנו נפרדים. למה בחרת בי ? אני צלם, לא חוקר, לא מומחה במעקבים. לא שיש לי התנגדות אבל מדוע ?" עוד מעט אמור להגיע הרכב. הוא יישב בכיסא הנהג, היא תשב בכיסא לידו. אצלי הכל מוכן. על המצלמה הרכבתי את עדשת הטלה המקרבת, ועל החצובה מסרטת וידאו. הציוד פועל, נמצא בהכן. עוד דקה אפעיל הקלטה בוידאו, כשאשמע את הרכב מתקרב. בינתיים אני מתפעל מהדייקנות של ענת... "מימינך יהיה גזע עץ כרות גדול, תוכל להסתיר מאחוריו את התיקים. לפניך שיח גדול ומעליך עץ זקן. אתה תהיה שרוי בצל כבד ואין סיכוי שתתגלה. השמש מאחוריך בשעה הזו, לא צפויים החזרי אור מהעדשות נכון ?" עניתי לה שנכון... השקט הזה... הדריכות... רק איוושת העלים ברוח הקלילה שעושה לי נעים. לא מסוג העבודות שאני רגיל אליהן. לצלם בסטודיו זה להיות באינטראקציה מלאה עם הדוגמנית שלי, לצלם אירוע זה בין השאר להדחק לאמצע מעגל הרוקדים כדי להשיג את הצילום המוצלח, והנה כאן אני נדרש להיעלם לחלוטין ולעבוד כאילו מאחורי הקלעים. שלא לדבר על נושא הצילום, ראיתי הרבה דברים כצלם... אנשים עושים סקס באוטו בחיק הטבע – זה עוד לא צילמתי. עד ההצעה של ענת. בעצם הדרישה שלה. לבחורה כמו ענת קשה לסרב. תחילה זה נשמע לי מטורף לגמרי, שלא לומר מסוכן, אבל... מסוג ההצעות שגם אי אפשר לסרב להן. פשוט כך. "הנקמה שלי תהיה מתוקה. את זה אני מבטיחה לך. היא תלמד בדרך הקשה שצוחק מי שצוחק אחרון.אני רק צריכה את הצילומים האלה והנקמה תושלם." שתקתי. לא יכולתי שלא להריץ בראש את הסרט הצפוי להתרחש לנגד עיניי והאמת שזה היה די מגרה לחשוב על זה. או שאולי היתה זו הנוכחות של ענת שישבה מולי בחולצה צמודה שמלטפת את הגוף המושלם שלה. העיניים שלה חדרו לתוכי כשהנהנתי בחיוב, מריץ בראש מחשבות על צילום ועל יצרים.
חלפה שעה מאז הגעתי לכאן, חלפה חצי שעה מאז שהכל מוכן. חצי שעה שאני יושב וממתין... "אחרי השלט של מכון המים אתה יורד מהכביש ופונה ימינה לשביל, 50 מטר אחרי העיקול יש איזור מבודד בו הרכב יעצור..." אני נזכר שוב בשיחה עם ענת... ישבנו בבית קפה, והאזנתי בהקשבה מלאה לתכנית המפורטת שגוללה בפניי. סיפור הנקמה שלה היה מתוכנן בקפידה. איסוף מידע מודיעיני, בדיקת השטח. היא ידעה היטב מה יקרה והיכן, ולכן גם לא נזקקה לשרותי חוקר פרטי. פנתה אליי. "ענת אני חייב לשאול אותך שאלה אחת, ככה לפני שאנחנו נפרדים. למה בחרת בי ? אני צלם, לא חוקר, לא מומחה במעקבים. לא שיש לי התנגדות אבל מדוע ?" עוד מעט אמור להגיע הרכב. הוא יישב בכיסא הנהג, היא תשב בכיסא לידו. אצלי הכל מוכן. על המצלמה הרכבתי את עדשת הטלה המקרבת, ועל החצובה מסרטת וידאו. הציוד פועל, נמצא בהכן. עוד דקה אפעיל הקלטה בוידאו, כשאשמע את הרכב מתקרב. בינתיים אני מתפעל מהדייקנות של ענת... "מימינך יהיה גזע עץ כרות גדול, תוכל להסתיר מאחוריו את התיקים. לפניך שיח גדול ומעליך עץ זקן. אתה תהיה שרוי בצל כבד ואין סיכוי שתתגלה. השמש מאחוריך בשעה הזו, לא צפויים החזרי אור מהעדשות נכון ?" עניתי לה שנכון... השקט הזה... הדריכות... רק איוושת העלים ברוח הקלילה שעושה לי נעים. לא מסוג העבודות שאני רגיל אליהן. לצלם בסטודיו זה להיות באינטראקציה מלאה עם הדוגמנית שלי, לצלם אירוע זה בין השאר להדחק לאמצע מעגל הרוקדים כדי להשיג את הצילום המוצלח, והנה כאן אני נדרש להיעלם לחלוטין ולעבוד כאילו מאחורי הקלעים. שלא לדבר על נושא הצילום, ראיתי הרבה דברים כצלם... אנשים עושים סקס באוטו בחיק הטבע – זה עוד לא צילמתי. עד ההצעה של ענת. בעצם הדרישה שלה. לבחורה כמו ענת קשה לסרב. תחילה זה נשמע לי מטורף לגמרי, שלא לומר מסוכן, אבל... מסוג ההצעות שגם אי אפשר לסרב להן. פשוט כך. "הנקמה שלי תהיה מתוקה. את זה אני מבטיחה לך. היא תלמד בדרך הקשה שצוחק מי שצוחק אחרון.אני רק צריכה את הצילומים האלה והנקמה תושלם." שתקתי. לא יכולתי שלא להריץ בראש את הסרט הצפוי להתרחש לנגד עיניי והאמת שזה היה די מגרה לחשוב על זה. או שאולי היתה זו הנוכחות של ענת שישבה מולי בחולצה צמודה שמלטפת את הגוף המושלם שלה. העיניים שלה חדרו לתוכי כשהנהנתי בחיוב, מריץ בראש מחשבות על צילום ועל יצרים.
