אומר לך מה אני הייתי עושה....
שווה לדבר עם אתי על הצורך להפריד. אולי אף אחד עדיין לא העלה את זה כצורך. לגבי הגננת, כל אדם ו"החבילה" שלו. היא רק אחת מתוך 3, בכל זמן, יש לפחות אחת ש'נוגעת'. בעיקרון, אם זה חשוב בעיניך, הדגישי להן את החשיבות הזאת, בקשי שיקפידו לנקוט בתקשורת שכוללת מגע. בגדול, הבעיות שאת מדברת עליהן הן 'ברות פתרון' באמצעות תקשורת. ובכל זאת, למי-אור, כמו לכל אדם (קטן וגדול), יש מגוון של צרכים. חלקם תואמים בנים, חלקם תואמים בנות. חלקם תואמים אנשים צעירים יותר וחלקם מבוגרים יותר. אני מסכימה איתך, שאילו היו שם רק בני שנה - שנה וחצי, הייתה בעיה. אבל עצם הנוכחות של ילדות גדולות יותר (בגיל הזה, גם 2 זה מספיק), נותנת למי-אור חשיפה הולמת לאנשים קטנים שמצד אחד - מפותחים ממנה, ומצד שני - בגודל דומה. אני מוצאת שבחינוך, המפתח הוא: תקשורת. כולנו עושים טעויות - הן מזיקות פחות כשמתקשרים ופותרים את הדברים שעולים. כל אדם עושה וחי על פי הבנתו. כשאנשים עושים יחד או עושים למען אחרים - חשוב לתקשר ולהעביר מידע. חשוב כל הזמן לבדוק ולתקן - בחזקת ניסוי ותעיה. הן פתוחות לשמוע (כך אני מבינה...) זה הרבה יותר ממה שיש במקומות אחרים. תמשיכי לעדכן...
