נאה דורש

[ler]

נאה דורש

מזמינה אתכם לקרוא על פרויקט כתיבת דרשות בר מצווה. זהו פרויקט שנערך בכמה בתי ספר ברחבי הארץ. אחד הדברים ששמחו את ליבי בפרויקט הוא, מלבד ההזדמנות להכרות עם הפרשה והקשר אישי לתוכנה (מלבד "תודה להורי שהביאונו עד הלום") ופיתוח יכול ההבעה, הוא בשילובם של תלמידים ערבים הלומדים באותם בתי הספר - גם מוסלמים וגם נוצרים. פרטים ודוגמאות אפשר לקרוא בכתבה בלמה-נט, מדור יהדות. גילוי נאות - אחד ממקבלות ההכרה על הובלת התהליך היא חברתי...

 

[עפרונית מהודרת]

כותרת יפה להודעה ../images/Emo13.gif

 

[יוסי ר1]

נראה פרוייקט מעניין ומבורך.

בעבר אכן היה נהוג שחתן הבר מצווה ידרוש ויתפלפל מתוך מה שלמד, ויוכיח בכך שאכן הוא ראוי להכנס לעולם המבוגרים בני התורה. מעודד לקרא שיש פרוייקטים שמנווטים את הנער לחבר בעצמו את מה שיגיד, וגם מנווטים אותו לחומר שהוא מחובר אליו. באשר לשילוב בני עדות שונות, העניין טיפה מורכב: השאלה היא האם יש לראות בבר מצווה טקס חניכה לבגרות, שאז הוא חובק עולם ללא הבדל דת, או שבר מצווה נחשב לטקס יהודי, שאינו מתמקד דווקא בתקופת ההתבגרות אלא מציין יום קובע בו נער מקבל את חובות וזכויות המבוגר.

 

[ler]

ההתלבטות במקומה

יחד עם זאת, אם ממילא ישנם תלמידים בני דתות שונות, ואם ממילא תוכנית הלימודים מתמקדת בבר המצווה ראוי יותר להתאים לאוכלוסיות השונות ובכך לאפשר לימוד תוך כיבוד השונה וחיבור משותף. בבית הספר התיכון בו למדו ילדי לומדים יהודים (דתיים וחילונים), דרוזים וצ'רקסים - כולם יחד לומדים לשנת הבר מצווה בעיקר שורשים, בהקשר מרובה תרבויות (עוד לא הצליחו להגיע לגישה רב תרבותית באמת...). לימודים "דתיים" הם מחוץ לבית הספר. אך אם כבר - אז כבר. ואולי לא צריך להחליט האם "בר מצווה טקס חניכה לבגרות, שאז הוא חובק עולם ללא הבדל דת, או שבר מצווה נחשב לטקס יהודי, שאינו מתמקד דווקא בתקופת ההתבגרות אלא מציין יום קובע בו נער מקבל את חובות וזכויות המבוגר." אלא, משמעות אחת חינוכית, תרבותית ומשמעות אחרת דתית, פרטית. הפרדה בין הציבורי לפרטי. בין דת ומדינה. מערכת חינוך ממלכתית. יש הרי גם ממלכתי דתי...