כאשר אנו אומרים "אני רוצה שהוא יאהב אותי" או "אני רוצה שהוא יגרום לי שמחה", אנו מקשים על היקום למלא את בקשותנו במיוחד כאשר הצד השני לא אוהב אותנו או לא גורם לנו שמחה. ..כתבה מצורפת
כשאני שמחה זה בא אצלי מבפנים אני לא מפילה את האשמה לאין שמחה על הצד השני, בכל אופן יש לי צד שני שמאוד משמח אותי אבל לא הכל בזכותו הוא חלק שאני בחרתי לשמוח בו.
חי לא קראתי את הכתבה..אין זמן. בכל אופן אני חושבת שלכל אדם אינטליגנציה ריגשית..אנחנו לא מהזוחלים..אז אנחנו אלו שמקבלים החלטות מה לתת ומה לקבל. אם נחליט מראש שיש שמחה בלב..ושיש אושר..ואהבה לתת..ונלמד גם לקבל מאחרים..אז זה מה שיהיה. תהליך החשיבה מביא תוצאות ריגשיות ולא להפיך. מי שמחכה שיתנו לו..ולא נותן..גם לא מקבל. סתם מהירהורי הלב. לא קראתי..אקרא אחר כך.
פתאום מתוך חלום הבנתי שככל שנפגעים ממש לא רוצים לתת אבל כשאתה אדם מרגיש אתה נותן וכשמזהים אצלך נתינה לוקחים ממך יותר חזק לחלום זה טוב רק בלילה בצאת הכוכבים: ואני ציירתי לי כביש שעליו נוסעים ראיתי פרחים פורחים סביב לא קטפתי כי ראיתי כל כך הרבה קוצים מחר אני אסע רחוק רחוק אולי אבין שלהאמין זה ממש לא צחוק לא נשאר לי הרבה מה לתת כי נשדדתי אולי מחר אולי פעם אחרת אני אלמד שלא להקשיב לזרים זה לא סתם משפט..
אפשר לרצות לקוות לאחל ולייחל להתפלל להתפתל,להתחנן לבקש לדרוש לתבוע. זה לא בהכרח יביא את האהבה לפתח דלתנו אבל זה מאד אנושי. נזכרתי בשיר שמבטא את הכמיהה הזו לאהבה "הו אלוהים תעשה שיבוא מחכה ביום ובלילה לא אין לי כח לעוד יום יבוא......." דרך אגב עוד לא קראתי את הכתבה
אלא כשנותנים מקבלים וכשנותנים יודעים גם לבקש וכשמבקשים מקבלים וכשמקבלים נותנים חזרה אז כפי שאמרתי קודם הכל שזור אחד בשני ככה זה בחיים (לדעתי, כמובן) מסובך אבל כל כך פשוט