yehudit4god
New member
מ'
הכרנו שנה ולא ממש הכרנו. האמת שאתה נורא משעמם וסתמי. גם אם הייתי מתאמצת מאוד מעולם לא הצלחתי לומר לך יותר מבוקר טוב בבוקר, עשית טובה כשענית אם בכלל. אבל לימדת אותי כמה חלשים בני אדם יכולים להיות.
אני מוסיפה אותך לרשימת המסקנות העצובות. כן יש לי רשימה כזו, כל פעם שאני לומדת משהו על בני אדם אני רושמת לי. כדי שלא אשכח בפעם הבאה שאתקל בעוד יצור מחייך שנראה כמו בן אנוש ובפנים, כמוך, אדיוט חסר לב.
כשגיליתי הערב מה בחרת לעשות זה אכזב אותי נורא.
האמת שאני אפילו לא יודעת למה זה הפתיע אותי או גרם לי לבכות בכלל. הרי אין לנו דבר במשותף, אבל הידיעה שבחרת להיות חלק מהעדר והצלחת להטעות אותי כל כך גורמת לי להרגיש כל כך טיפשה. איזה טיפשה הייתי, תמימה. ובאותו הזמן, אני חכמה קצת יותר מאתמול, בזכותך.
כנראה שאין דרך אחרת ללמוד בני אדם.
כנראה שאלוהים שמר עליי אולי טוב מדי אם רק בגילי המופלג אני נתקלת באנשים כמוך ועדיין מתפלאת ומתאכזבת כל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה שאני מקבלת יחס כזה.
האמת שאתה כלום עבורי כך שאין לי אפילו זכות לצפות לדבר, אבל אתה כזה חסר עמוד שידרה שפתאום הפסקתי לבכות על מה שעשית והתחלתי לצחוק על כמה עלוב בן אדם יכול להיות.
והפורום הזה מזמן כבר מת, הפך להיות בית קברות למסקנות והחוויות שלי. בית קברות פרטי משלי בו רק אלוהים מבקר.
ואתה, סתם עשב שוטה, צמח חסר צבע בין הקברים.
קוברת גם אותך הלילה, בין ערמות של מסקנות ואכזבות. ומחר אשכח כי אני לוקחת איתי רק את המסקנות, לא את הזכרונות ולא את האנשים שהלכו נגדי או בלעדיי. אני לא מכירה דרך אחרת להתהלך בעולם מבלי ללכת לאיבוד.
אין על מה לכעוס
כי לא עשית כלום.
זו בדיוק הבעיה.
שלא עשית כלום. פשוט שום דבר.
עצובה, שאנשים כמוך קיימים, נולדים, מתרבים ומשריצים עוד דור של חסרי חוליות. מתביישת שאתה חלק מאותו עם, אותה שפה, אותה היסטוריה.
וכל מה שהפריד בינינו היה מעבר צר, חצי מטר. ושנה גב אל גב. שנה בה למדתי המון מתוך שתיקה וצפייה. הקשבה.
שנה בה היית עוד מסקנה עבורי בבית הספר של החיים.
אתה עלוב מ'. הכי עלוב שיש
אני סולחת לך. אתה כנראה לא אשם וזה התפקיד שנתנו לך משמיים, ללמד אותי עוד משהו קטן.
אומרת תודה לאלוהים על עוד שיעור בחיים, מסקנה עצובה על בני האדם שקיבלתי, רק בזכותך.
הכרנו שנה ולא ממש הכרנו. האמת שאתה נורא משעמם וסתמי. גם אם הייתי מתאמצת מאוד מעולם לא הצלחתי לומר לך יותר מבוקר טוב בבוקר, עשית טובה כשענית אם בכלל. אבל לימדת אותי כמה חלשים בני אדם יכולים להיות.
אני מוסיפה אותך לרשימת המסקנות העצובות. כן יש לי רשימה כזו, כל פעם שאני לומדת משהו על בני אדם אני רושמת לי. כדי שלא אשכח בפעם הבאה שאתקל בעוד יצור מחייך שנראה כמו בן אנוש ובפנים, כמוך, אדיוט חסר לב.
כשגיליתי הערב מה בחרת לעשות זה אכזב אותי נורא.
האמת שאני אפילו לא יודעת למה זה הפתיע אותי או גרם לי לבכות בכלל. הרי אין לנו דבר במשותף, אבל הידיעה שבחרת להיות חלק מהעדר והצלחת להטעות אותי כל כך גורמת לי להרגיש כל כך טיפשה. איזה טיפשה הייתי, תמימה. ובאותו הזמן, אני חכמה קצת יותר מאתמול, בזכותך.
כנראה שאין דרך אחרת ללמוד בני אדם.
כנראה שאלוהים שמר עליי אולי טוב מדי אם רק בגילי המופלג אני נתקלת באנשים כמוך ועדיין מתפלאת ומתאכזבת כל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה שאני מקבלת יחס כזה.
האמת שאתה כלום עבורי כך שאין לי אפילו זכות לצפות לדבר, אבל אתה כזה חסר עמוד שידרה שפתאום הפסקתי לבכות על מה שעשית והתחלתי לצחוק על כמה עלוב בן אדם יכול להיות.
והפורום הזה מזמן כבר מת, הפך להיות בית קברות למסקנות והחוויות שלי. בית קברות פרטי משלי בו רק אלוהים מבקר.
ואתה, סתם עשב שוטה, צמח חסר צבע בין הקברים.
קוברת גם אותך הלילה, בין ערמות של מסקנות ואכזבות. ומחר אשכח כי אני לוקחת איתי רק את המסקנות, לא את הזכרונות ולא את האנשים שהלכו נגדי או בלעדיי. אני לא מכירה דרך אחרת להתהלך בעולם מבלי ללכת לאיבוד.
אין על מה לכעוס
כי לא עשית כלום.
זו בדיוק הבעיה.
שלא עשית כלום. פשוט שום דבר.
עצובה, שאנשים כמוך קיימים, נולדים, מתרבים ומשריצים עוד דור של חסרי חוליות. מתביישת שאתה חלק מאותו עם, אותה שפה, אותה היסטוריה.
וכל מה שהפריד בינינו היה מעבר צר, חצי מטר. ושנה גב אל גב. שנה בה למדתי המון מתוך שתיקה וצפייה. הקשבה.
שנה בה היית עוד מסקנה עבורי בבית הספר של החיים.
אתה עלוב מ'. הכי עלוב שיש
אני סולחת לך. אתה כנראה לא אשם וזה התפקיד שנתנו לך משמיים, ללמד אותי עוד משהו קטן.
אומרת תודה לאלוהים על עוד שיעור בחיים, מסקנה עצובה על בני האדם שקיבלתי, רק בזכותך.