מ ו ד א ג ת
עבר עלינו סיוט ואני פשוט לא יודעת מה היה ומה עושים עם זה? היו אצלנו אורחים שבני לא ממש מכיר (בן שנה ותשע מאובחן) והוא היה ממש מקסים. שיחק עם כולם, הראה את כל החוכמות שלו, אכל בשולחן עם כולם, צחק, והכל היה בסדר. כשהם הלכו הוא כבר היה מאוד עייף והתחיל לבכות ברגע שהם יצאו מהדלת, ומאותו רגע הוא נכנס כאילו להתקפה- זרק את עצמו, השתולל, הטיח את הראש, העיף כל דבר. שום דבר לא הצליח להרגיע אותו, לא נתן לנו לגעת בו, לא הקשיב לכלום, כאילו נמצא באיזה אקסטזה. היינו ממש מבוהלים כי שום דבר לא הצליח להרגיע אותו. וזה נמשך הרבה זמן. בסופו של דבר שמנו אותו במיטתו ואחרי שהוא העיף את כל מה שהיה במיטה וגם גרש אותנו מהחדר ('לך!'). וגם אמר מילים אחרות - הילו (=הצילו), ו'פחד' והתייפח בבכי נורא. בקיצור, בסופו של דבר נרדם רק כשעזבנו אותו לנפשו. זאת פעם ראשונה שקורה כזה דבר (בעצם קרה גם פעם אחת כשהיה חולה אבל לא עד כדי כך). אנחנו מאוד מודאגים ובעיקר לא יודעים מה עושים ואיך מתמודדים עם תופעה כזו?
עבר עלינו סיוט ואני פשוט לא יודעת מה היה ומה עושים עם זה? היו אצלנו אורחים שבני לא ממש מכיר (בן שנה ותשע מאובחן) והוא היה ממש מקסים. שיחק עם כולם, הראה את כל החוכמות שלו, אכל בשולחן עם כולם, צחק, והכל היה בסדר. כשהם הלכו הוא כבר היה מאוד עייף והתחיל לבכות ברגע שהם יצאו מהדלת, ומאותו רגע הוא נכנס כאילו להתקפה- זרק את עצמו, השתולל, הטיח את הראש, העיף כל דבר. שום דבר לא הצליח להרגיע אותו, לא נתן לנו לגעת בו, לא הקשיב לכלום, כאילו נמצא באיזה אקסטזה. היינו ממש מבוהלים כי שום דבר לא הצליח להרגיע אותו. וזה נמשך הרבה זמן. בסופו של דבר שמנו אותו במיטתו ואחרי שהוא העיף את כל מה שהיה במיטה וגם גרש אותנו מהחדר ('לך!'). וגם אמר מילים אחרות - הילו (=הצילו), ו'פחד' והתייפח בבכי נורא. בקיצור, בסופו של דבר נרדם רק כשעזבנו אותו לנפשו. זאת פעם ראשונה שקורה כזה דבר (בעצם קרה גם פעם אחת כשהיה חולה אבל לא עד כדי כך). אנחנו מאוד מודאגים ובעיקר לא יודעים מה עושים ואיך מתמודדים עם תופעה כזו?