מתרסקת מבפנים...
לאט. בעדינות וקטלני. מרגישה שאני לא יודעת אם אעמוד בזה. מי שקרא או זוכר. אתמול הוא העלה את העניין.הוציא לי את כל חוט השידרה מהגב. היחסים שלנו הולכים למשבר.(על מה אתה מדבר...)"אני לא יכול לראות אותך נאכלת ומתענה מול המשבר שיש לך איתה ולדעת שאני הגורם.לדעת שהנזק שיגרם לשתיכן בגללי. הוא ארוך טווח".(הבנתי שיש פה תירוץ לפרידה.) עם כל ההבנה שלי למקום בו הוא נימצא.שהיא דוחה אותו ולא רוצה אותו בחיי.בעיקר בפני ולא בפניו. הרגשתי באותו רגע : how der you...?" יום לפני השיחה הזאת החלטנו יחד לבד שמשנים אסטרטגיה. שהבעיה הנעוצה ופתרונה :שהוא צריך לטפח את הקשר שלו איתה יחד לבד ובלעדי. רק "זה" יציל את המצב.היא כניראה מרגישה שכל הדרך של הקשר שלו איתנו שהוא בא אלי ולא מתייחס אליה.תמיד אהבתי את האינטראקציה שניפתחה בין הגבר שאיתי אליה. תמיד הסתכלתי מהצד והתמוגגתי.ופתאום מה...הקשר הכי טוב חזק ומשמעותי עבורי. ואיפה היא פה? אם ככה הדברים,(אמרתי לו)וככה אתה חושב מול כל ההקרבה שלי בעניין. ועוד לא עשית כלום כדי לשנות את זה. אם ככה פני הדברים. בוא לא נבזבז עוד רגע מיותר יחד. אם ככה אתה חושב שמתמודדים עם החיים. אני אחת שספגה מצבי השרדות. ובחרה להלחם.אני זקוקה למישהו שמה שלא יהיה, לא ינטוש.אני יודעת שאחצה ימים ויבשות כדי להחזיר את אהובי. אם אצטרך. שום דבר לא יעצור אותי מול הרצון. אם מבחינתך ככה פני הדברים,חבל לנו על כאבי הלב המיותרים אח"כ. הילדה הזאת ננטשה לשנים ע"ג שנים ע"י אביה.ומעולם לא תדע אבא מהו. מי אתה בכלל אחרי כולם שהיא תאמין בך אחרי שכ"כ הרבה הכירה והאמינה שימשיכו עם אימה ונטשו.אולי מבחינתה בוא נישמור על הקיים ולא על הנעלם שבסופו של דבר יעלם.הילדה הזאת מעולם לא ידעה מישהו שידאג לה יעמוד שם בשבילה ויעשה הכל בשבילה. איך אתה יכול לשפוט אותה. מבוגרים הם מבחינת משהו שאולי אי אפשר לשנות. אך ילדים? הם מבחינת פרי בידי היוצר ורק באהבה.ראבק! לך יש שניים. אתה יודע איך לאהוב אותם. בי,מצאת את הדרך לרכוש את ליבי. שלא מסרתי לך אותו על מגש. מה כ"כ קשה? טלפון. מפגש. יחס. העזתי לומר לו בבוטות את מה שליבי חש שאם אחד מילדיו היה מתרסק הוא היה נוסע חצי מדינה באמצע היום. איך אני פה אמורה להרגיש? אני יודעת שאם ילדיו היו מבקשים זאת הייתי עושה את זה. ופתאום זה...כל הדרך האמנו יחד שנהיה חזקים יחד. הכל ויחד. איך הוא מעיז לומר לי זאת. ולזרוק את הפצצה הזאת. "אני לא אוותר עליכן!(הוא חרץ לי. וזה מבחינתי היה מאוחר) אני אלחם בשבילכן! הייתי גמורה לפני כן מעייפות והייתי כבר במיטה לישון. שיחת הטל סוחטת הכאב והדמעות. הרימה אותי בלילה עם עינים בוכיות לעשן ולשתות קפה. הוא בא אלי לחבק אותי."זאת השיחה הכי משמעותית שהיתה לנו אי פעם"(לא הגבתי.אני הייתי מוותרת עליה מלעלות אותה כלל) הוא כבר לא ישן פה.עם כל הכאב בעניין.ככה החלטנו.בגלל התקוממות הילדה לשינוי מצב.ונסע. קמתי בבוקר עם עיניים נפוחות והתחושות לא מניחות לי. בצהריים ברחתי לישון. הילדה קפצה משימחה משיחת הטל שהיתה לה איתו. ואני רציתי רק לישון מבלי שיפריעו לי. הוא קבע שיפגש איתה אח"הצ בלעדי וילכו יחד ליום כייף. אני העדפתי שלא אהיה שם שזה יקרה ובכל זאת יצא שכן כשהוא בא אליה. לא האמנתי למה שקורה מסביב.מה היא "שתתה" שכל האלרגיה שלה אליו התעופפה ואיך.כניראה שזה עבד.הוא הרים אותה על כתפו.אינני יודעת אם חייכתי או שהייתי בשוק. רק שכל התחושות לא מניחות לי. ועם כל השמחה שצריכה להיות לי למצב בינו לבינה שמקבל תפנית.אני שרויה בכאב עמוק שמציף אותי במשך היום ובוכה בסתר מול מה שעלה אתמול בלילה. איתם וחנוקת דמעות. יש לי תחושה שכל האהבה שהיתה ביננו. שום דבר מבחינתי לא יחזור להיות כמות שהיה. בעין "סוף סוף זכה בקשר עם הילדה ובדרך איבד את האמא.." אני מנסה להבין למה בדיוק כואב לי?
לאט. בעדינות וקטלני. מרגישה שאני לא יודעת אם אעמוד בזה. מי שקרא או זוכר. אתמול הוא העלה את העניין.הוציא לי את כל חוט השידרה מהגב. היחסים שלנו הולכים למשבר.(על מה אתה מדבר...)"אני לא יכול לראות אותך נאכלת ומתענה מול המשבר שיש לך איתה ולדעת שאני הגורם.לדעת שהנזק שיגרם לשתיכן בגללי. הוא ארוך טווח".(הבנתי שיש פה תירוץ לפרידה.) עם כל ההבנה שלי למקום בו הוא נימצא.שהיא דוחה אותו ולא רוצה אותו בחיי.בעיקר בפני ולא בפניו. הרגשתי באותו רגע : how der you...?" יום לפני השיחה הזאת החלטנו יחד לבד שמשנים אסטרטגיה. שהבעיה הנעוצה ופתרונה :שהוא צריך לטפח את הקשר שלו איתה יחד לבד ובלעדי. רק "זה" יציל את המצב.היא כניראה מרגישה שכל הדרך של הקשר שלו איתנו שהוא בא אלי ולא מתייחס אליה.תמיד אהבתי את האינטראקציה שניפתחה בין הגבר שאיתי אליה. תמיד הסתכלתי מהצד והתמוגגתי.ופתאום מה...הקשר הכי טוב חזק ומשמעותי עבורי. ואיפה היא פה? אם ככה הדברים,(אמרתי לו)וככה אתה חושב מול כל ההקרבה שלי בעניין. ועוד לא עשית כלום כדי לשנות את זה. אם ככה פני הדברים. בוא לא נבזבז עוד רגע מיותר יחד. אם ככה אתה חושב שמתמודדים עם החיים. אני אחת שספגה מצבי השרדות. ובחרה להלחם.אני זקוקה למישהו שמה שלא יהיה, לא ינטוש.אני יודעת שאחצה ימים ויבשות כדי להחזיר את אהובי. אם אצטרך. שום דבר לא יעצור אותי מול הרצון. אם מבחינתך ככה פני הדברים,חבל לנו על כאבי הלב המיותרים אח"כ. הילדה הזאת ננטשה לשנים ע"ג שנים ע"י אביה.ומעולם לא תדע אבא מהו. מי אתה בכלל אחרי כולם שהיא תאמין בך אחרי שכ"כ הרבה הכירה והאמינה שימשיכו עם אימה ונטשו.אולי מבחינתה בוא נישמור על הקיים ולא על הנעלם שבסופו של דבר יעלם.הילדה הזאת מעולם לא ידעה מישהו שידאג לה יעמוד שם בשבילה ויעשה הכל בשבילה. איך אתה יכול לשפוט אותה. מבוגרים הם מבחינת משהו שאולי אי אפשר לשנות. אך ילדים? הם מבחינת פרי בידי היוצר ורק באהבה.ראבק! לך יש שניים. אתה יודע איך לאהוב אותם. בי,מצאת את הדרך לרכוש את ליבי. שלא מסרתי לך אותו על מגש. מה כ"כ קשה? טלפון. מפגש. יחס. העזתי לומר לו בבוטות את מה שליבי חש שאם אחד מילדיו היה מתרסק הוא היה נוסע חצי מדינה באמצע היום. איך אני פה אמורה להרגיש? אני יודעת שאם ילדיו היו מבקשים זאת הייתי עושה את זה. ופתאום זה...כל הדרך האמנו יחד שנהיה חזקים יחד. הכל ויחד. איך הוא מעיז לומר לי זאת. ולזרוק את הפצצה הזאת. "אני לא אוותר עליכן!(הוא חרץ לי. וזה מבחינתי היה מאוחר) אני אלחם בשבילכן! הייתי גמורה לפני כן מעייפות והייתי כבר במיטה לישון. שיחת הטל סוחטת הכאב והדמעות. הרימה אותי בלילה עם עינים בוכיות לעשן ולשתות קפה. הוא בא אלי לחבק אותי."זאת השיחה הכי משמעותית שהיתה לנו אי פעם"(לא הגבתי.אני הייתי מוותרת עליה מלעלות אותה כלל) הוא כבר לא ישן פה.עם כל הכאב בעניין.ככה החלטנו.בגלל התקוממות הילדה לשינוי מצב.ונסע. קמתי בבוקר עם עיניים נפוחות והתחושות לא מניחות לי. בצהריים ברחתי לישון. הילדה קפצה משימחה משיחת הטל שהיתה לה איתו. ואני רציתי רק לישון מבלי שיפריעו לי. הוא קבע שיפגש איתה אח"הצ בלעדי וילכו יחד ליום כייף. אני העדפתי שלא אהיה שם שזה יקרה ובכל זאת יצא שכן כשהוא בא אליה. לא האמנתי למה שקורה מסביב.מה היא "שתתה" שכל האלרגיה שלה אליו התעופפה ואיך.כניראה שזה עבד.הוא הרים אותה על כתפו.אינני יודעת אם חייכתי או שהייתי בשוק. רק שכל התחושות לא מניחות לי. ועם כל השמחה שצריכה להיות לי למצב בינו לבינה שמקבל תפנית.אני שרויה בכאב עמוק שמציף אותי במשך היום ובוכה בסתר מול מה שעלה אתמול בלילה. איתם וחנוקת דמעות. יש לי תחושה שכל האהבה שהיתה ביננו. שום דבר מבחינתי לא יחזור להיות כמות שהיה. בעין "סוף סוף זכה בקשר עם הילדה ובדרך איבד את האמא.." אני מנסה להבין למה בדיוק כואב לי?
