תודה דיא יקרה ותודה לכולכן
האמת היא שלולא ההודעה שלך דיא, הייתי קצת מתפדחת לפתוח לעצמי שירשור בעניין הלידה לאור העלמותי בחודשים האחרונים, ולכן אני מודה לך באופן מיוחד כי זה פתח לי את הפתח שמאפשר לי לכתוב כאן על הלידה ועל בכלל. אומנם קראתי כאן הכל, גם לטוב וגם לפחות אבל הרגיש לי ממש לא נוח להגיב רק להודעה של אחת ולא לאחרת ולכן החלטתי פשוט לא להגיב בכלל, לא לחדשות מצויינות ולא לפחות מצויינות. אז מה היה לנו: הריון הפתעה מאוד, מאוד מוצלח וקליל, שדחף אותנו קדימה לעשות המון דברים עבור עצמנו ועבור המשפחה. בחודשים האחרונים היינו עסוקים מאוד בחיפוש בית, קניה, מכירת הבית שלנו, שיפוצון קטן בבית החדש ומעבר לפני שלושה שבועות. בין לבין האיש ואני משכנו לעבוד הרבה, לתחזק שיגרה לשני הקטנטנים שבבית וכמובן להיות בהריון. בסך הכל שמחים שהצלחנו להספיק הכל אבל אין ספק שהעומס הפיסי והנפשי, הביא אותי ממש לאפיסת כוחות לקראת הלידה, וזה מתבטא מאוד בהחלמה הקשה שעוברת עלי. תינוק הפתעה הגיע בניתוח קיסרי מתוכנן ביום רביעי שעבר, במשקל 3,845, בבריאות מצויינת ושימח את כולנו. תינוקון הפתיע אותנו בדמיון החיצוני שלו לתומר בכל מובן שהוא וכרגע עושה רושם שהוא נוטה גם להיות תינוק די נוח בימים הראשונים, אולי כדי לתת לי קצת צ'אנס להחלים, לפני שהוא מראה לנו את יכולותיו האמיתיות. בינתיים יונק נפלא אבל אני משלבת לו בקבוק מטרנה אחד בלילה גם לאור נסיון העבר עם דניאל וגם לאור מצבי הפיסי. התינוקון מעסיק מאוד את תומר ודניאל ועושה רושם, שלעת עתה (וזה באמת לא אומר כלום אבל גם זה משהו), שניהם מגיבים טוב ובחיוב לשינויים. די ציפינו שתומר יגיב טוב אבל היו לנו תחזיות לא חיוביות לגבי התגובה של דניאל, שכרגע לפחות, מוכיחה לנו שטעינו. היא מאוד מלאת חמלה כלפי התינוקי, מבקשת כל הזמן שניקח אותו בידיים כדי שלא יבכה, מבקשת להחזיק אותו בעצמה, מגישה לו צעצועים ואוכל שלה ומרגשת אותנו בעדינות שלה. עוד לא בחרנו שם לתינוקי ולכן בבית קוראים לו תינוקי, מלבד תומר, שבחר לו שם כבר בחודשי ההריון ופשוט לא מוכן לשמוע על אופציה אחרת (מודה, שתומרון עשה עבודה נהדרת בחילחול השם לתוך הראש שלנו עד כדי כך שאנחנו שוקלים אותו ברצינות. אין לנו מושג מאיפה תומר הביא את השם הזה כי אנחנו לא מכירים אף אחד וגם הוא לא מכיר אף אחד בשם הזה. בכל מקרה, לא ברור לנו כרגע אם אנחנו מסרבים לבחור בשם של תומר כפרנציפ - כי לא יתכן שילד בן 3.5 יכתיב שם או שאנחנו מסרבים כי אנחנו לא מתים על השם, מאידך, יש לצין שרשימת האופציות היא קצרה ואין בה שם שממש עושה לנו את זה), כך או כך, ביום רביעי לקראת החיתוך נצטרך להכריע בעניין. עד כאן החלק הבאמת נפלא של כניסתו של ילד מספר שלוש לחיינו. אני לעומת כל האמור לעיל, פשוט על הפנים. אבל ממש על הפנים. אחרי שני ניתוחים קיסריים עם החלמה כ"כ מוצלחת וכמעט ללא כאבים, אני חטפתי עכשיו את הסטירה של החיים שלי. אני פשוט לא מאמינה כמה כואב, כמה בלתי נסבל כל הדבר הזה וכמה קשה לי ההחלמה הפעם. אני זוכרת איך אחרי הניתוחים של תומר ושל דניאל, ביום החמישי כבר יכולתי לעשות הכל, בעוד שהפעם, אני ביום החמישי וכל תזוזה כרוכה בכאבי תופת והדרך נראת ארוכה ומייגעת. אני מניחה שהסיבה לקושי היא שילוב של הרבה גורמים, כגון - ניתוח שלישי בפחות מארבע שנים, הגיל שבכל זאת צעד קדימה, מצב פיסי לא מזהיר במן הלידה עצמה, אפיסת כוחות כללית ועומס של החיים וגם קצת פחות אופוריה ממה שהיתה לי כשפרצו לחיינו התומר והדניאל. דבר אחד בטוח - אחרי הדבר הזה שאני עוברת עכשיו, אני מבטיחה שאלא אם כן יגרם לי נזק מוחי כבד שיגרום לשיכחה מוחלטת של כל הכאבים הנוראים האלה, לא תמצאו אותי כותבת כאן על הריונות ולידות נוספות של עצמי (ועל זה נאמר - אמן ותודה). תודה ענקית לכולכן וסליחה על ההודעה הארוכה והקצת מייגעת אבל נראה שהתחשק לי לפרוק.