מתפרצת לדלת פתוחה...

[ירדן של ירון וטל]

מתפרצת לדלת פתוחה...

עם שאלה מאוד חשובה. עבור חברה. בנה של חברתי בן 4 כמעט. עדיין לא מדבר בצורה ברורה ונראה קטן לבני גילו. בגן יש לו מספיק חברים סביבו. כי הוא "חמודי" "תינוקי" וכו'.. כשמגיעה שעת הדייטים של אחה"צ, אף ילד אינו רוצה לקבוע עם הילד המתוק הזה. עדיין לא ברור מי בדיוק הגורם המרחיק, הוריהם של הילדי מהגן, או הילדים עצמם. מה שקורה הוא שהילד סובל, היום כבר המציא לגננת שדניאל היה אצלו (מה שכמובן לא נכון.) מה עושים? איך לא לחרוץ את גורלו החברתי של הילד? מעבר לטיפול בדיבור!? האם בכלל קלינאית יכולה לעזור פה?! אני ממש אודה לכל תשובה מכם. תודה מראש וסליחה על הארוך של ההודעה. ירדן

 

[לאה_מ]

הדלת תמיד פתוחה ../images/Emo140.gif

האם חברתך מעורבת בקשרים החברתיים של בנה? יש הרבה ילדים בגיל הזה שעדיין מתקשים ביצירת קשרים חברתיים מחוץ למסגרת הגן, וזקוקים לעזרה בנושא הזה. אפשר, כשבאים לקחת אותו מהגן, לעזור לו להזמין ילדים מהגן הביתה, אפשר להתקשר להורים של ילדים מהגן ולקבוע איתם, אפשר לשוחח עם הגננת ולבדוק איתה מי החברים שלו בגן ועם מי היא חושבת שכדאי להפגש בשעות אחר הצהרים. אני באמת הייתי מתחילה בשיחה כזו עם הגננת. בעניין הדיבור הלא ברור, אני חושבת שבגיל הזה כבר יש טעם לפנות לקלינאית תקשורת. אין ספק ששיפור בתחום הזה יכול לעשות הבדל עצום בשביל הילד. אם הילד לא נהנה ממעמד ה"קטן" בגן, אני חושבת שהוא צריך לעמוד על שלו, ולומר שהוא לא "חמודי", לא "תינוקי", וכו'. אפשר גם בנושא הזה לפעול בשיתוף פעולה עם הגננת. והייתי ממליצה לאם לחזק אותו באמצעות הגברת העצמאות שלו - לא להתייחס אליו כאל תינוק בעצמה, לתת לו הרבה עצמאות, הרבה חופש בחירה, הרבה אפשרות לבצע מטלות לבד, לעודד אותו מאד בתחום הזה - זה יתן לו גם נקודות חוזק ביחס לילדים אחרים, וגם יגביר את הבטחון העצמי שלו.

 

[ענתש]

מוסיפה קישור לסיפור המלא יותר

שנכתב ב"הורים לתינוקות" ממנו נראה שההורים הם אלו שאחראיים ליחס הנורא הזה ושהאמא מאד מעורבת בחיי החברה של בנה... כמו שכתבתי שם, אין לי ממש פתרונות. מחכה לשמוע דבר חכמות ממני...

 

[vered4]

למה אין לך פתרון?../images/Emo13.gif

אני חושבת כמוך, להעביר לגן (למרות שזה אמצע השנה). כזה שיש בו הטרוגניות מבחינת גיל הילדים, כך הוא יוכל למצוא חברים למשחק. בגן אצלינו יש ילדים מגיל שנתיים ועד ארבע, כך שכל ילד מוצא לו עם מי לשחק וזה לא תמיד קשור לגיל. לגבי ההורים של הילדים בגן, זה באמת מוזר.

 

[irisgh]

באמת קשה.

קראתי את השרשור בהורים לתינוקות (תודה ענתש). בלי קשר לבעיה עם הדייטים בגן, שהיא באמת בעיה, שאם למישהו יש רעיון איך לפתור, יבורך, כדאי בנתיים לפעול בדרכים חילופיות. ראשית, לקבוע כמה שיותר דייטים עם ילדים אחרים. אם הוא מסתדר דווקא עם ילדים קטנים ממנו, שתקבע עם בני שלוש. יניב, בן שלוש, משחק מקסים עם בת דודתו בת השנתיים. שניהם יוצאים נשכרים מהקשר, והיכולת החברתית של שניהם מתפתחת. השאלה איך היא יכולה למצוא ילדים כאלה. אם הוא חמוד, אז אולי דייטים עם ילדים של חברות. זה עדיין לא 'גורל חברתי'. ברוב המקומות (ואולי אצלה זה אחרת) זו לא הולכת להיות הכיתה שלו בהמשך. אגב, אם במקרה, הוא יהיה בהמשך, אכן פחות בשל חברתית ונפשית (כמו ילד אחר בשרשור המקורי), אז יתכן שהיא תבחר לחכות קצת לפני שהוא ילך לכיתה א', וממילא הוא ילך עם מחזור אחר. בנוסף לטיפול בדיבור, כבר בגילאים הללו ישנן קבוצות לילדים עם קשיי תקשורת (אני מכירה ילד במשפחה שהלך בגיל כזה לקבוצה כזו. חלק גדול מהקבוצה הייתה ילדים עם קשיים בדיבור. הוא פשוט היה 'פחות בשל', והתקשה ליצור קשרים, למרות שמאוד רצה. כל הדייטים הללו שאימו ארגנה לו (עם שכנים, ילדי חברים, הקבוצה וכד') מאוד עזרו. כיום, כפי שראיתי במספר הזדמנויות, הוא יוצר קשרים, עם ילדים מזדמנים בני גילו, ללא כל קושי. האם פנתה למכון להתפתחות הילד (נדמה לי שזה השם), אבחנו אותו, ושם ניתנו לה כל הטיפולים הללו, נדמה לי שאפילו חינם, או בתשלום נמוך מאוד. אז כדאי לה לפנות לאבחון כזה, ולראות. מעבר לזה, אני מתחילה לראות שחשוב להם להיות עם ילדים מהגן דווקא (יניב התחיל לבקש להפגש עם ילדים מהגן, ולא רק לבקר ילדים אחרים). זה כנראה תלוי ביכולות החברתיות של חברתך. אני אישית הייתי מתקשה מאוד 'לבקש טובות' מהורים אחרים במקרים כאלה, אבל נראה לי שיש פה חבורת נשים אסרטיביות יותר שעשויות להעלות רעיונות. האם של בן משפחתי טרחה לארגן בביתה מספר מפגשים למטרה כזו. היא מספרת שהיא טורחת לעשות ימי הולדת בביתה, דווקא כדי שילדים אחרים, והוריהם, יכירו את הבית. וטורחת שיהיה להם נעים. זה כמובן לא מבטיח שאח"כ הם יבואו. אבל אולי יהיה להם קצת יותר לא נעים לסרב. מה אני אגיד לך, כל הורה שאני רואה סביבי, אחד הדברים שהכי פוגעים בנו זה כשנראה לנו שהילד שלנו נדחה חברתית, ואפילו לרגע קט.

 

[לאה_מ]

מסכימה עם איריס,

לדעתי כדאי ללכת לאבחון ובמידה ויופנו לטיפול, גם לטיפול אצל קלינאית תקשורת, או כפי שינחו אותם באבחון. כמו כן כדאי לערב את הגננת בנושא הזה. לא טוב לילד להתקבע בתפקיד "התינוקי", והגננת יכולה לעשות הרבה כדי לשנות מעמד כזה - למשל, להטיל עליו משימות אחראיות, לתת לו להיות "ראש קבוצה" או משהו דומה שיש בגן, לעודד התנהגויות בוגרות שלו ולשבח אותו על התנהגות בוגרת, וכד'. הגננת יכולה גם לתת לאם הרבה מאד מידע חשוב לגבי הקשרים החברתיים של הילד בגן, ואולי שווה גם להתייעץ עם הפסיכולוגית שמלווה את הגן וצופה בילדים, ואולי יכולה לתת הארות משלה.

 

[אפרתש]

למה הם בטוחים שזה בגלל הדיבור?

שניים מחבריה של בתי (אחד מהגן ואחד בן של חברים) הם ילדים עם בעיית שפה, ואחד מהם גם מתנהג מאד קטן לגילו. בכל זאת היא ואנחנו מאד נהנים לארח אותם אצלנו. ועד כמה שידוע לי, הם ילדים פופולרים לא רק אצלנו. כי הם נחמדים, נעימים, משתפים פעולה. כיף לבתי לשחק איתם, ולנו נעים שהם נמצאים. את חברה של האם, אז את יכולה אולי לתת מבט מן הצד. אולי חלק מההתנהגות התינוקית שלו זה שהוא לא יודע לתקשר, נושך או חוטף? אולי ההורים לא כלכך נעימים לילדים אורחים? אולי יש איזה אח גדול או קטן שמפריע?