מתעצבנת או מבינה?

[מיסיס מייס]

אצלינו המאבטח סוגר את השער בשמונה וחצי, אבל

הוא נמצא שם עד תשע ופותח למי שבא עד שעה זו.
מי שבא אחרי שעה זו מצלצל בפעמון והגננת בודקת ופותחת..

מבקשים להגיע עד שמונה וחצי, אבל אף פעם לא נתקלתי ב"דלת סגורה" שלא נפתחת.באף גן עירוני בו ישנם או היו ילדיי.

 

[פרת וחידקל]

אצלנו בגנים זה אף פעם לא היה

לא היה מאבטח. היה שער נעול בכניסה. תקופה מסוימת הוא היה עם קוד שאפשר לפתוח אותו מבחוץ וההורים ידעו את הקוד. אח"כ הדקו את הנהלים ואי אפשר היה לפתוח עם קוד מבחוץ, אבל מי שהגיע כשסגור צלצל ופתחו לו. אף פעם לא הגבילו את שעת ההגעה.

 

[נטלי22]

אצלנו אין מאבטח ומעולם לא היה

(גן בודד ברחוב ללא מוצא), אבל לפני כמה שנים טובות שינו את הנהלים (נדמה לי שזה היה כשהקטנה שלי היתה בגן, והיא היום כבר בכיתה ג), והן מחוייבות לנעול את השער החל משעה שמונה, ולפתוח בשעות קצובות בלבד (אצלנו כמדומני פותחים כל רבע שעה עד תשע).
אני מאוד מבינה את הנוהל הזה ומקבלת אותו.

 

[גב פלפלת1]

ברור שהתקשרתי לטלפון של הגן

עוד לפני 08:30 להודיע על איחור פוטנציאלי. התקשרתי גם לגן אחרי, התקשרתי לנייד של הגננת שלא בשעת מפגש אחרי שניסיתי ליצור קשר עימן. גם אחרי שזמזמתי בפעמון מס' פעמים (ולא הבנתי למה הן לא ענו...)

ולמה מיהרתי? זה באמת משנה?!
לפחות העוגה יצאה מדהים

 

[גב פלפלת1]

מתעצבנת או מבינה?

נניח והמדיניות בגן היא שהשערים נסגרים בשעה 08:30 ונפתחים שוב בשעה 09:00.
נניח וזו הפעם הראשונה בשנה וחצי שהילד מאחר בחמש ד' בלי להודיע מראש על "סיבה מוצדקת".
נניח והאמא התקשרה לגננת (אולי להודיע על איחור מוצדק בזמן שהיא ממתינה בחוץ?!) והגננת לא ענתה.

נניח והייתן אותה אמא הייתן מתעצבנות או מבינות?

*** גילוי נאות: הסיבה לאיחור היא שהאמא והילד ישבו עשר ד' בחוץ בניסיון להרגיע את הילד שלא רצה ללכת לגן אחרי שלושה ימי מחלה, זאת אחרי שהגיעו לגן מוקדם יותר ובגלל עוצמת הבכי האמא העדיפה לקחת את הקטן למסגרת שלו ואז להתמודד עם הבכור ביתר סבלנות.

 

[moma422]

לא נעים, אבל לא להתעצבן

אולי זה מפגש הבוקר
לא היית רוצה שהיא תהיה עסוקה בטלפון בזמן מפגש.
יש חצי שעה שהיא עם הילדים - סביר בהחלט.

אני בטוחה שהיא לא עושה שיקולים של : זו מאחרת כל יום ואצל זו ,זו פעם ראשונה... היא גם לא מודעת לסיבת האיחור. בקיצור מעצבן, קורה, אין על מי לכעוס, לנשום עמוק ולהמשיך הלאה

שיהיה המשך יום נעים יותר

 

[tiger mom]

לא מתעצבנת

כי זו המדיניות. ואלו החוקים.
וכמוך יש עוד הורים שמאחרים רק פעם במליון שנה.

זה היה מבאס אותי מאד. זה לא שהייתי נשארת אדישה ורגועה.
בטח לא אחרי ניסיונות להרגיע ילד בוכה.
אבל אני מכבדת את החוקים האלה ומסבירה באותה הזדמנות לילד שלי שאלו החוקים ואנחנו מכבדים אותם ולכן אנחנו יושבים עכשיו חצי שעה בחוץ ומחכים בסבלנות.

 

[rnavina]

 

[גב פלפלת1]

מילה ורבע על כללים

כאמא לילד שמאוד אוהב כללים, אני תמיד מסבירה שיש סייגים. שלעיתים, כדאי ואף רצוי להפעיל שיקול דעת גם אם חורגים מכלל זה או אחר.

התבאסתי, בכיתי, עבר

 

[shiron number 1]

אבל איך היא אמורה לדעת?

אם סתם הייתם מתעוררים מאוחר היית מקבלת את זה?
אז איך היא יכולה לדעת מה הסיבה? היא לא פנויה לדבר במהלך מפגש בוקר וזהו.
ממש לא נראה לי סיבה להתעצבן ובטח לא לבכות (באמת בכית?)

 

[גב פלפלת1]

באמת בכיתי

אבל זה לא חוכמה. אני בוכה מכלום

אני מאמינה שאם היינו מתעוררים מאוחר הייתי מקבלת את זה. וחוץ מזה, הם לא היו במפגש, אחרת לא הייתי מתקשרת.
טוב, די, באמת עבר.

חזרתי הביתה, שיניתי תוכניות והתחלתי לאפות. מנסה עוגת דמקה ואבוי לה אם לא תצא יפה, אחרת שוב אתחיל לבכות.

 

[חייבתלהגיב]

מזדהה - גם אני בוכה מכלום.

לא נורא, עבר וזהו. בהצלחה עם העוגה!

 

[גב פלפלת1]

 

[מיסיס מייס]

גם אני

 

[rnavina]

גם אני בכיינית ידועה. שמחתי לשמוע שגם ורדה

רזיאל ז׳קונט הודתה בתכנית שלה שגם היא

 

[tiger mom]

מילה ורבע שלי על כללים

בעלי עובד עם לקוחות.
כל יום, כל היום כולם מנסים לשבור את הכללים.
כל אחד חושב שהוא היחיד.
כל אחד חושב שזה רק הוא, שזה לא נורא, שהוא יחיד ומיוחד ובשבילו אפשר, שזה רק פעם אחת, שזה לא באמת מפריע.

הסיבה שלך זה כי הילד לא רצה לחזור לגן אחרי מחלה
הסיבה שלי זה כי השעון המעורר לא צלצל
הסיבה של משהו אחר זה כי האוטו לא התניע
הסיבה של מספר 4 זה כי הוא מאחר כרוני וזה מה שיש והוא באמת מאד מנסה אבל תביני, הוא באמת לא מצליח להגיע בזמן למרות שהם קמים נורא מוקדם.

להתבאס זה הגיוני.
גם אני הייתי מתבאסת.
אבל היא לא ידעה את הסיבה כי היא החליטה שבזמן מפגש היא עם הילדים ולא עונה לטלפונים. כל הכבוד לה על זה דרך אגב.

 

[פרמלה]

משלימה עם הבאסה

 

[shiron number 1]

כנ"ל

 

[חייבתלהגיב]

אני מקנאת שזה רק חצי שעה.

אצלנו כשהיו מגבלות לגבי הכניסה, היה מדובר ביותר מחצי שעה. בכל מקרה, הייתי מתעצבנת - אבל לא על הגננת, אלא על המצב. לא נראה לי שזה משנה למה איחרתם - יש פעילות שאי אפשר להפריע לה בין 8:30 ל-9:00, וזהו.

 

[פרת וחידקל]

אני הייתי מתעצבנת על המדיניות הזו בלי קשר

למקרה הפרטי. זה מזכיר לי כל מיני ספרי נוער אירופאיים כאלה מלפני מאה שנה על הילד שמאחר ונשאר נעול בחוץ.
אבל אם המדיניות ידועה, ומקובלת עלייך בעיקרון, ולא ניסית למחות נגדה כל עוד זה לא פגע בכם - אז לא הייתי נכנסת למלחמה דווקא עכשיו.