מתעניינת

[MafistoCat]

מתעניינת

שלום לחברות הפורום לפני זמן קצר סיימתי את לימודי בבית הספר תיכון רגיל (קיבוצי). אני מכירה, מחברים קרובים, את מסגרת בית הספר הדמוקרטי אך עדין לא פגשתי הורה ובן/בת אשר לומדים במסגרת חינוך ביתי. ברצוני לדעת פרטים נוספים על שיטת לימוד זו, למשל - איך לומדים, מה לומדים, כיצד ההורה משלב את חייו כאחראי לכלכלת הבית עם חייו כמורה, מהם השיקולים האישיים במעבר או בהתחלת מסגרת זו. מכוון שאיני מכירה לעומק (פרט לקריאה כאן) אודות השיטה קשה לי להצביע על כל היתרונות והחסרונות. החסרון הראשון, והבולט, עליו חשבתי הוא העדר מסגרת חברתית. בית הספר הוא לרוב האנשים לא מסגרת לימודית אלא מקום למפגש והיכרות עם חברת אנשים (תלמידים ומורים). פעילויות חברתיות כגון טיולים שנתיים, סמינרים וימי העשרה הם ההזדמנות שמעניק בית הספר להיכרות מעמיקה יותר עם שאר האנשים בבית הספר, אך יותר מכל קיימים הקשרים אשר נוצרים באופן טבעי בהפסקות, במהלך השיעורים ובדרך לבית ספר וחזרה. האם אין במסגרת הלימוד הביתי כמו מחסום ליצירת קשרים? אשמח להמשיך להתייחס ולעלות את נימוקיי כתלמידה שזה עתה סיימה את לימודיה במסגרת החינוך הממלכתי. תודה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

נתחיל מזה שההורה הוא הורה ולא מורה

הורים מלמדים כל הזמן - עם או בלי בי"ס. הם מלמדים בעצם היותם, הם מלמדים בדרך חייהם, ולפעמים הם גם מעבירים לילדיהם מידע. מורים לעומת זאת, עסוקים בהעברת מידע, אם וכאשר אינם עסוקים ב"משמעת". "משמעת" = היכולת לשלוט בהתנהגותו של אחר. יש מורים שלפעמים מלמדים, אלא שזו נגזרת לעובדה שיש לפעמים תלמידים שרוצים ללמוד. מעטים הם המורים במערכת שיודעים לעורר בתלמידיהם עניין אמיתי. עד כאן ההגדרות

חינוך ביתי מתאפיין בשונות גדולה כי כל בית הוא אחר. כללית, יש שתי אסכולות עיקריות: 1. מקיימת מערכת לימודים כמו בבי"ס - שיעור, מורה, שעורי בית. משפחות שבוחרות בדרך זו יכולות לחקות את תכנית הלימודים הבית-ספרית או לבנות אחרת. 2. חינוך ביתי חופשי - זרימה עם הילד בתהליך החיים השוטף של המשפחה. כל אחד מבני המשפחה עוסק במשימותיו ובתחומי העניין שלו/ה כולל ההורים. תפקיד ההורים במקרה זה הוא להתבונן ולהגיש סיוע כשהם מתבקשים. כדמות מחנכת, אין תפקיד ההורים שונה מכל מצב הורי אחר, מלבד העובדה שהם אינם סומכים על שום מערכת חיצונית לגבי ידע, ערכים וכלים אחרים לחיים. לגבי העניין החברתי זו אמונה רווחת שילד בחינוך ביתי סגור בבית כל היום ואין לו חברים. נכון, אין לו אינטראקציות חברתיות וחוויות חברתיות של ביה"ס אבל... יש אינטראקציות עם אנשים בכלל, ויש חברים אחה"צ, בשבתות, חגים וחופשות. למעשה, מבחינה חברתית אין הרבה הבדל בין ילדי בי"ס לילדי חינוך ביתי. יש את אלו שחברתיים מאוד, ויש את מי שנסגרים בתוך עצמם. מה שכן שונה, זה משהו בהתפתחות האישיות שלהם. ילדי ביה"ס מאולפים מההתחלה להיטמע בחברה שהם חיים בתוכה. יש מי שמצליח יותר ויש מי שפחות. הם נדרשים לעמוד כל הזמן בסטנדרטים שנקבעים ע"י אחרים: המורים, החברים... ילדי החינוך הביתי חופשיים יותר להתפתח על פי מי שהם. הם מקבלים יותר חיזוקים וחווים יותר הצלחות הם לומדים להיות יותר קשובים לצרכים הפנימיים שלהם מאשר להכתבות הסביבה. הם יותר עצמאיים, יותר סקרניים ויותר חקרניים מתלמיד ממוצע של ביה"ס. ההשוואה היא כללית ולא של פרט X לפרט Y. כמובן שבהשוואת פרטים יכולה להתקבל גם תמונה אחרת. חשוב לזכור שביחד עם זה שילדים בחינוך ביתי אינם חשופים לכמות החוויות הבית בפריות, גם נחסכות מהם חוויות של אלימות והתעללות שכל כך רווחות בחצר ביה"ס ובכיתה. את יכולה לבחון גם מחקרים שנעשו

 

[MafistoCat]

תגובה

כ"כ הרבה הכללות, כ"כ הרבה קביעות חד משמעיות, כ"כ הרבה כעס כלפי אלו שבחרו או נמצאים במסגרת אחרת. למה לא כתבת את החסרונות של שיטת הלימוד בבית? ובנוגע למחקרים: אני מאמינה שעל כל מחקר בעד יש מחקר נגד. ככל שעובר הזמן אני פחות ופחות מאמינה בפירסומים ובמחקרים (היום נודע לי על מחקר שטוען שאכילת פיצה 3 פעמים בשבוע מורידה את הסיכוי לחלות בסרטן במערכת העיכול, מגוחך עד מאוד).

 

[cbzucker]

כן יש גם קשיים בחינוך ביתי

אני מחנכת בחינוך ביתי את בתי בת ה- 14 זו לנו השנה השניה. במסגרת הקשיים הייתי מציינת כמובן קושי כלכלי כאשר יש רק הורה עובד אחד. באיזה שהוא מקום ההורה שנשאר בבית (לרוב האם) עושה ויתור בתחום האישי. אני מניחה שיש רבים שיתנגדו לאמירה זו אבל בעיני יש פה החלטה אישית מאד משמעותית מצד ההורה שלוקח על עצמו את עיקר האחריות. כמובן שחינוך ביתי למשפחה חד הורית הוא כמעט בלתי אפשרי. כהורה המחנך בבית עליך לעשות החלטות רבות בנושא הלמידה שאולי קודם לכן לא היה צורך להתמודד איתן. זו אכן לקיחת אחריות במלוא מובן המילה. ואולי הדבר שבעיני הכי מאפיין הורים מחנכים בבית היא ההתלבטות הקבועה לגבי הדרך. זה לא קל אבל זה גם מאד מרתק ומעשיר...

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

ווואאווו, ממש לא נגעתי בצד של ההורי

זה מעניין, עכשיו כשאני חושבת על זה. השאלות שלחו אותי להתבונן רק בצד של הילד. הצד ההורי הרבה פחות ברור והחלטי - ההתלבטויות רבות ומגוונות זה לא רק "מה טוב לילד" זה גם - "מה איתי ועם הצרכים שלי?" ובעיקר - סדרי העדיפות בין הכובעים הרבים שיש על ראשה של חד הורית, שגם רוצה להקים עסק עצמאי, לפרנס ולהגשים חלומות, וגם אוהבת הרבה זמן לעצמה וגם לקחה על עצמה חינוך ביתי

תודה על הפוקוס הזה!!

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

שאלת שאלות מאוד כלליות ומקיפות.

ביקשת לדעת מהם היתרונות והעלת קושי אחד. הקושי שהעלית הוא אחת הרעות החולות של המערכת (אלימות, סמים, התעללות ועוד) וממילא, רוב אנשי החינוך הביתי, מאמינים שזו הדרך הטובה ביותר לילדים. זה לא קשה להיות חד משמעית כשמולי את מציבה את מערכת החינוך. אילו הצבת מולי את בתי הספר החלופיים, אולי לא הייתי נחרצת כל כך... אבל כל בי"ס צריך להיבחן בנפרד כנגד ילד ספציפי. אילו שאלת אותי: מהו החינוך המתאים ביותר לילדים לדעתי, היית מקבלת ממני תשובה אחרת. יש להתבונן בילד ולהגדיר את צרכיו בנקודת זמן. יש לבחון את כל האפשרויות שיכולות לתת מענה לצרכים אלו. זה נורא חשוב לשאול את השאלות הנכונות. כשאת לא אוהבת את התשובה - בידקי מה שאלת. ואני לא מתייחסת, כמובן, לחילוקי דעות שהן דבר בריא. אני מדברת על מצב כמו שקרה כאן - הרגשת שאני חד צדדית. כשהתחלתי עם החינוך הביתי היו לי המון שאלות וכמעט ולא היו לי תשובות. התהליך שבעזרתו בחנתי את הדברים נראה כך: בחרי נושא כלשהו שנראה לך בעייתי בחינוך הביתי, ונסי לבחון כיצד הילד מתמודד באותו תחום אם הוא בבית וכיצד הוא מתמודד איתו בביה"ס של מערכת החינוך. אח"כ, מתוך איך שאת חושבת שהוא מתמודד כאן וכאן, נסי לבודד את הלמידה האפשרית בכל אחד מהמצבים, למידה שאותה הוא יכול ליישם אח"כ בחיים שלו כאזרח יצרני בחברה, כהורה. בידקי בכל מקום כיצד מושפע הביטחון שלו בעצמו, ביכולותיו, עד כמה הוא מצליח לרכוש מיומנויות חיים כמו: קבלת החלטות, לקיחת אחריות על חייו, גמישות, יכולת ליישם מעניין אחד לאחר וכדומה, עד כמה הוא יצליח בעזרת החוויות והלמידות שלו להגשים את עצמו, לממש את כשרונותיו וכישוריו ובעיקר להיות מאושר. זה המקום שאני מדברת ממנו.

 

[MafistoCat]

תגובה

אני לא יודעת מהיכן להתחיל את תגובתי לכן אציג את עצמי כהוכחה לכך שניתן להיות אדם בכל "מיומנויות חיים כמו: קבלת החלטות, לקיחת אחריות על חייו, גמישות, יכולת ליישם מעניין אחד לאחר..." אני למדתי במשך 12 במערכת חינוך ממלכתית. נאבקתי לא פעם ברעיונות, באופן הלמידה, במורים, במערכת אבל בסופו של דבר יצאתי עם בגרות מלאה (מאוד) עם ציונים טובים ועם ידיעה מוחלטת כי קיימים שני בתי ספר בעולם - בית הספר של החיים ובית הספר אליו אני קמה בכל בוקר. אני מאמינה ששני העולמות האלו נפגשים בנקודות חיבור שונות, הם מזינים זה את זה ויוצרים יחד מערכת שמורכבת מחיובי ומשלילי. מאוד פשוט להיכנס למכבסת מילים ארוכה אודות הגשמה עצמית, מימוש עצמי ואידיאל הלימוד אך אני "אכריז" ואומר כי האדם הוא יצור חברתי, מושפע מסביבתו, מהוריו, מוריו, חבריו, וכו' ולכן התקדמותו אל היותו אדם חושב, פתוח, סקרן, ביקורתי, עצמאי נובעת גם מהמחלות הרעות שבחברת האנשים. אני לדוגמא לא אשתמש בסמים מפני שראיתי אדם שכמעט נגע בנקודת האל-חזור. כל צעד בחיינו הוא צעד בלמידה ולדעתי הנסיון להרחיק ילד מהרעות החולות של המערכת באופן פיזי לא תתרום למטרה שאת, וגם אני, מציבות - למידה. יש לי תחושה שאיני מעבירה לכן באופן ברור את נקודת המבט שלי, נקודת מבט שהיא שונה משלכן מפני שאני בצד השני, אני הילדה ולא האמא.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אני לא יודעת איך להגיב.

אני חשה שאת מנסה לשכנע אותנו שאנחנו טועים וכנגד, רוצה להראות לך שראייתך מוגבלת בראייה המאוד אישית שלך את העולם. כאן תאמרי בודאי, ובצדק - "גם שלך!" אז קודם כל, הסיפור הפרטי שלי - לעיונך שימי לב! זהו קישור ראשון מתוך שלושה אדם בכלל, וילד בפרט יכול ללמוד כאשר שמים בפניו אתגר שהוא יכול "לנצח" בו. אם תעמידי אדם בפני אתגר הישרדותי מעל ליכולתו הוא ימות!! זה יכול להיות מוות פיזי אבל ברוב המקרים זה לא - מוות הוא סמל. תשוקה יכולה למות, שמחה יכולה למות אמון ואמונה יכולים למות. נפשו של האומן יכולה למות , הרוח יכולה למות וגם האישיות. השאלה שנשאלת היא: מי הילד? מה צרכיו? מה יכולותיו? את יודעת שאם תכניסי אבוריג'יני לכלא הוא ימות? הם מחוברים לאדמה ברמה כזאת שנפשם אינה יכולה לחיות בלי קשר לאדמה, לרוח, למים, לחיות. את אומרת שאת הילדה ולא האימא. מפתיע ככל שיהיה, הייתי פעם ילדה. ואני עוד זוכרת. הנפש שלי כמהה להחזיר אליה חלקים שמתו לפני הרבה שנים. את חלקם אין לי מושג איך למצוא. כשאני שומעת משפטים, רואה מצבים, לפעמים אני עצמי עושה אותם. אני חשה בגופי את המקום בו נפגעה נפש הילד שכלפיו הדבר נאמר או נעשה. אני חשה את הילד שלי כמו שאף אחד אחר לא יכול. אני לא תמיד נותנת לו את מה שהוא צריך - כי לא תמיד יש לי אפשרות לתת לו. זו הסיבה שהוא הלך לגנים 4 שנים. הייתי צריכה לשלוף אותו החוצה אחרי שבועיים!!! את יודעת כמה רגשות אשמה נכנסים בלשלוח את הילד 4 שנים למקום שהוא לא רוצה להיות בו? את יודעת כמה קשה לסלוח לעצמי על הנזק שקרה בגלל זה? ביה"ס טוב לך? - אחלה!! אני שמחה לדעת שיש מי שלא ניזוקים. אבל מצד שני, האם? האם את יכולה לעצור ולבחון מה באמת היה קורה אילו היית בחינוך ביתי? האם את יכולה לשער כמה גבוה היית ממריאה? אולי היית פוגשת אנשים אחרים, שהיו חושפים בפניך עולמות אחרים? אולי חלק מסויים של אישיותך או רוחך או נפשך היה מתפתח באופן שהיה משנה את כל הכיוון שחייך פנו אליו? אולי יש חלק כלשהו שפשוט התנוון מחוסר שימוש, או דעך ונמוג בגלל ביקורת וסנקציות? האם את יודעת שראיית הילה היא יכולת שיש לכל תינוק שנולד? רובם מאבדים את היכולת מיד אחרי הביקורת הראשונה על האבחנה. בן של חברה שלי הפסיק לצייר בגן לאחר שהגננת העירה לו שאין כביש ורוד הוא כבר בן 36 וחזר לצייר מעט - רק לאחרונה. אגב, לחינוך ביתי ערך מוסף - לא כולם חייבים לעשות אותו. להנקה ערך מוסף - אפשר לגדל גם ילדים על פורמולה. ללינה משפחתית ערך מוסף - וילדים מתפתחים יפה מאוד ישינים במיטתם. למנשא יש ערך מוסף - ולעגלה יתרונות רבים. לבית קבוע יש ערך מוסף - זה לא עוצר אותי מלנדוד בחיפוש אחר מקומי בעולם. אנשים בוחרים את מה שנוח ומתאים להם - בכל רגע. לכולנו יש החלטות טובות יותר וטובות פחות. לכל אורך הדרך, עושים הורים את ההחלטות שלדעתם הן המתאימות ביותר לילדיהם ברגע נתון כל הורה עושה טעויות - זה חלק מהתכונה המשונה הזאת שנקראת: אנושיות. הבן שלי יכעס עלי - זה בטוח!! אני מקווה שלא על החינוך הביתי.

 

[cbzucker]

תגובה לתגובה../images/Emo13.gif

אני אהיה קצת בוטה- מה שאת אומרת זה - מה שלא הורג אותי מחזק אותי... אני מאמינה שאין כל ערך מוסף לסבל הזה שחלק (אני מסכימה אולי לא כולם) מהילדים עובר בביה"ס. יותר מזה,לפעמים זה לא נראה כלפי חוץ כמו סבל ואז אנחנו חושבים שזה בסדר "הילד מסתדר" אבל ישנו נזק מצטבר (לדעתי) מכך שאדם/ילד אינו ממצה את יכולתו ואינו מתנסה בכל יכולת הלמידה שלו. אשר לכישורים חברתיים ילדים בחינוך ביתי אינם פחות חשופים להתנסויות חברתיות להיפך, לדעתי הם זוכים להתנסיות מגוונות יותר. לשבת יום שלם בכיתה צפופה, רועשת עם 40 ילדים זו התנסות חברתית מפוקפקת מאד בעיני. מעבר לכל זה אני מאמינה שיש בחינוך ביתי יותר מרק שאלה של חינוך יש פה אני מאמין כולל יותר לגבי חופש, ולקיחת אחריות אישית.