מתעניינת
שלום לחברות וחברי הפורום. שמעתי על המושג א-מיניות דרך הקמפיין של המצעד הרדיקלי בטקסט המעולה של גאיה, ומשם המשכתי לקרוא הלאה. אני לא חושבת שאני עונה להגדרה (אז אולי צריך להעביר את ההודעה שלי לשרשור סקרנים - אני לא מצאתי אותו), אבל אני מרגישה שיש לי חיבור עם חלק מהמסרים או עם תובנות מסוימות מהרעיונות האלה לגביי. אני חושבת שהמסר שאפשר לחיות חיים נורמליים וטובים ללא מין הוא מסר מאוד חשוב. אני חושבת שאני באופן אישי (כמו הרבה אחרות ואחרים, אני מניחה) הפנמתי את המסר החברתי שמין הוא מדד לזוגיות טובה ותקינה, אבל בפועל המסר הזה מאוד מדכא וקשה בעיני. עצם המחשבה שאני ובן זוגי עושים פחות סקס ממה שנחשב לבסדר, גוררת אצלי הרבה פעמים חוסר ביטחון ותהיות אם הקשר שלנו מספיק טוב (למרות שאני מאוד אוהבת אותו ויודעת שזה הדדי). למרות שדיברתי על כך עם בן זוגי לא פעם והסכמנו שזה כן בסדר, עדיין עולות לי מחשבות לגבי איך אנחנו יחסית לנורמה ומה זה אומר. בעבר זה הביא אותי לכך שמאוד רציתי שנשכב לא מתוך משיכה מינית שחשתי אליו באותו רגע אלא מתוך זה שרציתי לדעת שאנחנו בסדר. בכך אני חושבת שהפעלתי את אותו דיכוי שחשתי גם עליו. כאמור ממה שקראתי עד כה אני לא חושבת שאני או בן זוגי א-מיניים, אבל לאור ההזדהות שחשתי עם חלק מהמסרים עלתה לי שאלה. מדוע (והאם) חשובה הדיכוטומיה בין א-מיניים למיניים ? כלומר, קראתי על הסקלה בתוך הא-מיניות מכאלה שלא מעוניינים בזוגיות כלל ועד כאלה שרוצים זוגיות, כולל הפגנות חיבה, אך לא מעוניינים במין. לי נראה סביר שכל בני האדם נמצאים על סקלה דומה כשבקצה האחד הא-מיניים שלא מעוניינים בזוגיות ובקצה האחר אנשים שהם מאוד מיניים. ורב האנשים הם איפשהו על הסקלה. זו כמובן דעתי, אני מבינה שטרם נעשה מחקר מקיף, אך זו ההשערה שלי. אשמח לתגובות.
שלום לחברות וחברי הפורום. שמעתי על המושג א-מיניות דרך הקמפיין של המצעד הרדיקלי בטקסט המעולה של גאיה, ומשם המשכתי לקרוא הלאה. אני לא חושבת שאני עונה להגדרה (אז אולי צריך להעביר את ההודעה שלי לשרשור סקרנים - אני לא מצאתי אותו), אבל אני מרגישה שיש לי חיבור עם חלק מהמסרים או עם תובנות מסוימות מהרעיונות האלה לגביי. אני חושבת שהמסר שאפשר לחיות חיים נורמליים וטובים ללא מין הוא מסר מאוד חשוב. אני חושבת שאני באופן אישי (כמו הרבה אחרות ואחרים, אני מניחה) הפנמתי את המסר החברתי שמין הוא מדד לזוגיות טובה ותקינה, אבל בפועל המסר הזה מאוד מדכא וקשה בעיני. עצם המחשבה שאני ובן זוגי עושים פחות סקס ממה שנחשב לבסדר, גוררת אצלי הרבה פעמים חוסר ביטחון ותהיות אם הקשר שלנו מספיק טוב (למרות שאני מאוד אוהבת אותו ויודעת שזה הדדי). למרות שדיברתי על כך עם בן זוגי לא פעם והסכמנו שזה כן בסדר, עדיין עולות לי מחשבות לגבי איך אנחנו יחסית לנורמה ומה זה אומר. בעבר זה הביא אותי לכך שמאוד רציתי שנשכב לא מתוך משיכה מינית שחשתי אליו באותו רגע אלא מתוך זה שרציתי לדעת שאנחנו בסדר. בכך אני חושבת שהפעלתי את אותו דיכוי שחשתי גם עליו. כאמור ממה שקראתי עד כה אני לא חושבת שאני או בן זוגי א-מיניים, אבל לאור ההזדהות שחשתי עם חלק מהמסרים עלתה לי שאלה. מדוע (והאם) חשובה הדיכוטומיה בין א-מיניים למיניים ? כלומר, קראתי על הסקלה בתוך הא-מיניות מכאלה שלא מעוניינים בזוגיות כלל ועד כאלה שרוצים זוגיות, כולל הפגנות חיבה, אך לא מעוניינים במין. לי נראה סביר שכל בני האדם נמצאים על סקלה דומה כשבקצה האחד הא-מיניים שלא מעוניינים בזוגיות ובקצה האחר אנשים שהם מאוד מיניים. ורב האנשים הם איפשהו על הסקלה. זו כמובן דעתי, אני מבינה שטרם נעשה מחקר מקיף, אך זו ההשערה שלי. אשמח לתגובות.