מתסכל!!!

[ליבית1]

מתסכל!!!

אז עברו 3 שבועות מלאים בחוויות ובאמוציות והילדה סיימה בחמישי האחרון את הטירונות. בהצטיינות. אתמול היא הייתה בשדה דב, לקבל את ההצבה שלה. זימנו אותה בשמונה בבוקר ועד שש וחצי בערב, החזיקו אותה שם, יחד עם עוד כמה בנות, בלי שאף אחד יגיד להן מילה, לא למה הן מחכות, ולא למי ....בלי אוכל, בלי שתייה... בשש וחצי בערב ורק בגלל שלאבא שלה יש קשרים, קראו לה למפקדת הבסיס, ואמרו לה שלמחרת היא צריכה להיות בשמונה בבוקר בבסיס. להתחיל את השירות. אז נכון, היא קיבלה את התפקיד שהיא רצתה ונכון, שהבסיס שאליו היא מגיעה הוא אחלה, אבל עדיין... אחרי שבסוף הטירונות אמרו להם שכל הקורסים מתחילים אחרי סוכות, פתאום הקפיצו אותה מעכשיו לעכשיו... מתסכל. יכול להיות שככה המערכת הזו עובדת, אבל אותי בתור אימא - זה מתסכל היחס הזה (או יותר נכון חוסר היחס). מן אטימות כזו. הייתי חייבת לפרוק. יום נעים לכולן....

 

[פולי44]

הי ליבית

טוב שפרקת אבל מעכשיו תסתכלי על החצי הכוס המלאה, היא קיבלה את השיבוץ שרצתה ומתחילה ברגל ימין את השרות שלה. הבירוקרטיה בצבא יכולה באמת להיות מתסכלת מאוד, כל אחת מאיתנו חוותה זאת פה דרך הילד שלה, אבל אין ברירה, זה מה יש שיהיה לה המון בהצלחה בתפקיד ובשרות בכלל

 

[ליבית1]

תודה רבה יקירה...

אני בתור אימא שלה חייבת מולה לראות את חצי הכוס המלאה, העניין הוא שבא לי לפוצץ מישהו על האטימות ועל הצורה שבה הם מתנהגים לחבר'ה הצעירים האלה. איך הם מצפים שמישהו בכלל ירצה להשקיע, ולתת מעצמו אחרי כל זה? הבת שלי כל כך חיכתה לתרום ולתת וכל דבר כזה רק מוריד את החשק. מקווה שזה יילך וישתפר מעכשיו....

 

[פולי44]

אל תחשבי על לפוצץ

חבל על האנרגיות, כל זמן שתצליחי לראות דברים חיוביים ותעבירי מסר מעודד לבת שלך, זה יספיק. תתרגזי קצת, ואז תעברי הלאה, תאמיני לי, זו הדרך הכי טובה

 

[ליבית1]

קל יותר להגיד מלעשות, אבל אני יודעת שאת צודקת

 

[קרוסלה]

אם הייתי צריכה להתפוצץ על אטימות

כבר היית שומעת על הפיצוץ הזה בחדשות...מעצבן, נכון, אבל עדיין לא סיבה להתפוצץ.

 

[ל י ת י1]

ליבית - בהצלחה לילדה

וחבל על בזבוז הכוחות שלך על תסכול. הקפצה מעכשיו לעכשיו זה חלק בלתי נפרד מהחיים של הילדים שלנו. צבא....ככה זה

והעיקר שהיא קיבלה את התפקיד שרצתה בבסיס טוב - זה הכי חשוב. בהצלחה

 

[ליבית1]

תודה רבה רבה!!

אחרי שדיברתי איתה עכשיו, והיא הפסיקה לבכות סוף סוף, יותר קל לראות את זה ככה...

 

[אמא מתגייסת]

לא כל כך הצלחתי להבין את התסכול

היא קיבלה מה שרצתה. ההמתנה חסרת התחלית מהבוקר עד הערב באמת מאוד מתסכלת ומעליבה, אבל כאן בדיוק המקום שלנו להיכנס ולהסביר שכך זה במערכת גדולה וכו'. העובדה שהקורסים מתחילים אחרי סוכות, לא רלוונטית. בטח צריכה לעשות טופס טיולים וכד' לפני הקורס. אבל באמת בגדול אני לא מבינה על מה ההתמרמרות. יום ההמתנה של אתמול הוא פסיק קטן במה שעוד תעבור... באי הגיון של צה"ל.

 

[הרוזנת האחת]

גם אני חשבתי כמוך, ולא הבנתי את התיסכול,

אבל, היא פנתה לפורום, כי היא מתוסכלת ומעוצבנת, אז החלטתי לא להגיב, כי לדעתי, אין לי מושג על מה הרעש, קיבלה את התפקיד והבסיס שביקשה, אמרו לה שתתחיל אחרי סוכות, ואמרו לה להגיע כבר, הלוו, זה צבא, ואיזה עוול ניגרם לה? אז הלכה חופשת סוכות - זה צבא, ולדעתי ישחררו אותה לסוכות, כי בד"כ ככה זה, ומקסימום ישאירו אותה לשמירות ותורנויות, מה לעשות, מישהו צריך לעשות, והפעם זו היא. נא לא לסקול אותי שאני לא נחמדה, ולא אמפטית, תאמינו לי ניסיתי...

 

[ליבית1]

לא אסקול אותך, אבל כן אגיד לך

שמה שכתבתי הוא שההמתנה של מעל 9 שעות אתמול היא זו שתסכלה אותי, לא זה ש"הלכה חופשת סוכות". בכל מקרה, כל אחד ודעתו... זה בסדר.

 

[עפרה ד]

אני חושבת שאני מבינה ../images/Emo140.gif

טופס הטיולים הראשון של הבת שלי, זכור לי כחוויה מאוד לא נעימה. הגיעה לסיפוח, באמצע מסלול של קורסים, לבסיס שאח"כ התברר כמקום מקסים. היות והיה ממוקם בסוף העולם ימינה, וגם לה נאמר "רק" טופס טיולים, אז הסענו אותה וחיכינו בחוץ. אז חיכינו...

, אצלה גם שכחו להכניס לכל בנות המסלול איזה טופס חשוב למעטפה, אז אמרו לה שתצטרך להישפט (מה שלא קרה בסוף, כי אפילו האיגיון הצבאי הבין שאפשר פשוט להתקשר לשלישות בבסיס של הקורס). הייתי מזועזעת, ככה מתייחסים לחיילים חדשים? תלך תבוא במשך שעות, המתנות אין סופיות בין חתימה לחתימה, איומים במשפט, כאילו מה? אז - כמו שכבר כתבו לך - ככה זה. יש הרבה דברים תמוהים בהתנהלות הצבאית, וחשוב שלא ניתן לדברים האלו לתפוס מקום משמעותי מידי. שיהיה לה המון בהצלחה

 

[ליבית1]

../images/Emo13.gifתודה רבה רבה...

 

[ליבית1]

בדיוק על הדברים שכתבת

אי ההיגיון, ההמתנה חסרת התכלית, זה מה שגרם לתסכול...

 

[אמא מתגייסת]

ליבית

זה נראה לי מוגזם, הציפיה שלך. הרבה יצא לי לקטר כאן על הקטעים האלה, אבל בתוך כל מכלול ההכרעות בנוגע להצבה של הבת זה מחיר ממש פיצפון. את יודעת כמה סיפורים היו לנו כאן על חייל שנסע לכל אורכה של הארץ הלוך וחזור, כי שכח איזה טופס. על חייל שיצא לבסיס במרחקים, ולא הספיק להגיע וכבר שלחו אותו חזרה הביתה, על חייל ש-3 ימים חיכה לראיון של מפקד... על הבן של ליתי שננכש ע"י נחש ולא קיבל טיפול רפואי הולם, על הבן שלי שחתם ויתור בחובלים, ועשו לו את המות עד שנתנו לו לצאת. הבטיחו לו המפקדים שאם ידחה את הפרישה האפשרויות שלו לא יפגעו, והן נפגעו ועוד איך. על הבן של אדמונית שהיה מלא מוטיבציה, הודח ממ"כים עם עוד 2 והמג"ד כל כך כעס שהחליט ששלושתם לא יהיו קרביים לחצי שנה, והרס לו את השרות. להמשיך????? הבת שלך בילתה יום עם חברות, בניחותה. בלי אוכל - לא בסדר, אבל יש כמה גרושים לקנות סנדוויץ בשדה דב, זה לא באמצע המדבר. פרופורציות. היא רק בתחילת הדרך. אנחנו כאן כדי לקלוט, לשספוג ולפוגג את כל התסכולים, והתיסכול שלך ממש בקטנה.

 

[פולי44]

מתגייסת, אנחנו לא מודדים פה את התסכולים

כל תסכול הוא תסכול, ובשביל זה אנחנו פה, לעזור להתמודד איתם גם אם לנו ממרום נסיוננו הם נראים קטנים.

 

[אמא מתגייסת]

ועוד דבר

בדיוק נושא מעין זה הביא אותי לכאן. ישבתי מתוסכלת שעות על הטלפון של יחידת סיירות. הייתי צריכה 4 שעות להתביית על הטלפון כדי שפקידה בת 18 שלא יודעת מהחיים שלה תגיד לך הנחיות שגויות ושוב תצטרכי לשבת חצי יום. שם לא שמעו על אימייל, על השארת הודעה. יש להם זמן, וגם לא מכשירים את החיילים כמו שצריך, ואנחנו מדברים על סיירות - היחידות המובחרות של צה"ל. אמרו לי דברים דומים - ולא הבנתי. כל כך כעסתי. היום אני אמא ל-2 חיילים, והראשון משתחרר בעוד 5 ח', ופשוט הסתגלתי. לצבא שפה משלו.

 

[פנה קוטה]

ליבית - קודם כל בהצלחה לחיילת

אני בטוחה שקיבלה תפקיד נהדר ובטח תצליח ותעשה את הטוב ביותר. התסכול שלך מובן אבל, לא כל כך נורא, בצבא לפעמים לא כולם יודעים מה האחרים עושים ולפעמים יש אילוצים ותחשבי על ארגון כל כך גדול בעל כל כך הרבה אנשים ולא תמיד התזמורת הזאת מנגנת בהרמוניה מלאה. העיקר שהילדה מרוצה, זה הכי חשוב.

 

[ליבית1]

תודה רבה רבה...!!