מתנת יום הולדת
התלבטתי רבות. תמיד אני מתלבטת אבל הפעם באמת רציתי לעשות את זה אחרת. רציתי שזה יהיה רק בשבילך. רק ממני. מקווה שהפנטזיה הזאת תקרום עור וגידים. תיהפך לממש כאן לנגד עינייך. תהיה מזכרת לעולם ועד. לא תמיד אפשר במציאות. אבל גם למילים כוח משלהן. רציתי לעשות את זה כמו שצריך. מושלם. הכי מושלם שאפשר. משחתי את גופי בקרם שאתה כל-כך אוהב. זה עם הריח העדין שכל-כך מוציא אותך משלוותך. העברתי את ידי המלאה בקרם על ידי, על שדי, על בטני, ירדתי קצת למטה ועיסיתי את ירכי, את פנים ירכי, רגלי... הפסקתי ברגע שהתחלתי לחוש את הכאב הנעים חולף בין רגלי. לבשתי את תחתוני החוטיני הלבנים, השקופים, אלא שרואים דרכם ה כ ל פרט לאותם מקומות שרקומים עליהם הפרחים הלבנים. לבשתי מכנסיים לבנים צמודים, חזיית תחרה לבנה שקפקפה וגופיית ספורט פשוטה ולבנה אף היא. נזכרתי בשיר שאני כל-כך אוהבת: "בקיץ הזה תלבשי לבן, תחשבי מחשבות בהירות... נצא מן הדעת בקיץ הזה ואחר-כך נדע שלווה..." התמלאתי רוגע, שקט ובו בזמן גם סערה. לא זוכרת את הדרך עד לרגע בו פתחתי את הדלת בשקט ובעדינות. ראיתי אותך שוכב שם על המיטה ומתבונן בי. אוהב את מה שאתה רואה. כמו תמיד, באופן שמעולם לא הבנתי, הרגשתי פתאום כל-כך יפה, כל-כך נחשקת. התחלתי להסיר את בגדי לאט לאט – מכנסיים, חולצה. נותרתי בתחתוני השקופים ובחזיית התחרה. נשכבתי לצדך, מתעלמת מנוכחותך, מעיניך המלטפות, המתבוננות בידי המלטפות את בטני, יורדות לתחתוני, פוגשות במשולש הפרווה החם והרוטט... יד ימין שלי תרה אחר הרטיבות הנעימה מלטפת ומענגת. לא יכולתי להחניק את אנחותיי. לפתע, חשתי בידך מסירה את חזייתי ומתחילה ללטף את שדי. מעולם, אבל מעולם, איש לא נגע בי כך. חשתי את כל גופי מצטמרר מעונג בל יתואר. כמה אירוני... אני כותבת סיפור ולא מצליחה לתאר את תחושותיי. נסה לתאר עונג. בלתי אפשרי. לא כמו שאני רוצה. הסרת בבת-אחת את תחתוני. העברת את ידך, מחדיר אותה בעדינות וחש את תשוקתי אליך. לשונך התחילה ללקק אותי. איבר אחר איבר, לאט אם כי בעוצמה. לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, חשתי את הזין שלך, הזין הענק, הנפלא, הנהדר הזה, חודר אל תוכי בכוח. הרגשתי אותך ממלא אותי. יש תחושות שגבר לעולם לא יבין. זאת, למשל, אחת מהן. התחושה של זין קצת יותר מידי גדול חודר בכוח וממלא אותי.... תחושת הכאב המענג. העונג המכאיב. אלוהים, אין דבר שידמה לזה. התפתלתי תחתיך מתענגת, נאנחת, משתדלת לא לצרוח. פתאום הרגשתי את ידך מגששת דרכה בעדינות אל בין רגלי ומלטפת בעדינות את הדגדגן שלי. מעסה אותו ברפרוף תוך כדי חדירה והוצאה בכוח רב של הזין שלך מתוכי. הרגשתי שאני לא יכולה יותר. פשוט לא יכולה יותר. ההתפוצצות הולכת וקרבה וכלום, אבל ממש כלום לא יוכל להפסיק את זה.... אתה מכיר את הרגשת הסיפוק המופלאה הזאת? אתה מרגיש כאילו לעולם לא תרצה עוד פעם? כאילו אתה לא צריך עוד כלום יותר? זה השיא. זה הפסגה ואין יותר... לפתע הרגשתי את ידך בין ירכי......... אתה יודע, תמיד אמרתי שהכי חשוב זה לאהוב את מי שאתה כשאתה עם מישהו. אתה היחידי שאני אוהבת אותי כשאני אתו !
התלבטתי רבות. תמיד אני מתלבטת אבל הפעם באמת רציתי לעשות את זה אחרת. רציתי שזה יהיה רק בשבילך. רק ממני. מקווה שהפנטזיה הזאת תקרום עור וגידים. תיהפך לממש כאן לנגד עינייך. תהיה מזכרת לעולם ועד. לא תמיד אפשר במציאות. אבל גם למילים כוח משלהן. רציתי לעשות את זה כמו שצריך. מושלם. הכי מושלם שאפשר. משחתי את גופי בקרם שאתה כל-כך אוהב. זה עם הריח העדין שכל-כך מוציא אותך משלוותך. העברתי את ידי המלאה בקרם על ידי, על שדי, על בטני, ירדתי קצת למטה ועיסיתי את ירכי, את פנים ירכי, רגלי... הפסקתי ברגע שהתחלתי לחוש את הכאב הנעים חולף בין רגלי. לבשתי את תחתוני החוטיני הלבנים, השקופים, אלא שרואים דרכם ה כ ל פרט לאותם מקומות שרקומים עליהם הפרחים הלבנים. לבשתי מכנסיים לבנים צמודים, חזיית תחרה לבנה שקפקפה וגופיית ספורט פשוטה ולבנה אף היא. נזכרתי בשיר שאני כל-כך אוהבת: "בקיץ הזה תלבשי לבן, תחשבי מחשבות בהירות... נצא מן הדעת בקיץ הזה ואחר-כך נדע שלווה..." התמלאתי רוגע, שקט ובו בזמן גם סערה. לא זוכרת את הדרך עד לרגע בו פתחתי את הדלת בשקט ובעדינות. ראיתי אותך שוכב שם על המיטה ומתבונן בי. אוהב את מה שאתה רואה. כמו תמיד, באופן שמעולם לא הבנתי, הרגשתי פתאום כל-כך יפה, כל-כך נחשקת. התחלתי להסיר את בגדי לאט לאט – מכנסיים, חולצה. נותרתי בתחתוני השקופים ובחזיית התחרה. נשכבתי לצדך, מתעלמת מנוכחותך, מעיניך המלטפות, המתבוננות בידי המלטפות את בטני, יורדות לתחתוני, פוגשות במשולש הפרווה החם והרוטט... יד ימין שלי תרה אחר הרטיבות הנעימה מלטפת ומענגת. לא יכולתי להחניק את אנחותיי. לפתע, חשתי בידך מסירה את חזייתי ומתחילה ללטף את שדי. מעולם, אבל מעולם, איש לא נגע בי כך. חשתי את כל גופי מצטמרר מעונג בל יתואר. כמה אירוני... אני כותבת סיפור ולא מצליחה לתאר את תחושותיי. נסה לתאר עונג. בלתי אפשרי. לא כמו שאני רוצה. הסרת בבת-אחת את תחתוני. העברת את ידך, מחדיר אותה בעדינות וחש את תשוקתי אליך. לשונך התחילה ללקק אותי. איבר אחר איבר, לאט אם כי בעוצמה. לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, חשתי את הזין שלך, הזין הענק, הנפלא, הנהדר הזה, חודר אל תוכי בכוח. הרגשתי אותך ממלא אותי. יש תחושות שגבר לעולם לא יבין. זאת, למשל, אחת מהן. התחושה של זין קצת יותר מידי גדול חודר בכוח וממלא אותי.... תחושת הכאב המענג. העונג המכאיב. אלוהים, אין דבר שידמה לזה. התפתלתי תחתיך מתענגת, נאנחת, משתדלת לא לצרוח. פתאום הרגשתי את ידך מגששת דרכה בעדינות אל בין רגלי ומלטפת בעדינות את הדגדגן שלי. מעסה אותו ברפרוף תוך כדי חדירה והוצאה בכוח רב של הזין שלך מתוכי. הרגשתי שאני לא יכולה יותר. פשוט לא יכולה יותר. ההתפוצצות הולכת וקרבה וכלום, אבל ממש כלום לא יוכל להפסיק את זה.... אתה מכיר את הרגשת הסיפוק המופלאה הזאת? אתה מרגיש כאילו לעולם לא תרצה עוד פעם? כאילו אתה לא צריך עוד כלום יותר? זה השיא. זה הפסגה ואין יותר... לפתע הרגשתי את ידך בין ירכי......... אתה יודע, תמיד אמרתי שהכי חשוב זה לאהוב את מי שאתה כשאתה עם מישהו. אתה היחידי שאני אוהבת אותי כשאני אתו !