מתנצלת מראש

[קשהמאוד]

דמאות = דמעות

 

[טל249]

שום התנצלות !!!!!

אמנם אני לא מתנסחת פואטית כמו בעלי,אבל אני יכולה רק לשתף אותך במה שאני חושבת על ענין ה-IVF. זה אמנם יהיה קצת חושפני ולא נעים אבל חשוב לי שתראי איך אני התמודדתי עם הרעיון. קודם כל - לקבל שם למחלה זה הרבה יותר מ"רק" שם, מבחינתי סופסוף לאף רופא אין זכות להגיד לי שאני מפונקת (ואני עדיין חושבת שכל רופא נשים שאמור לאנדואית שאין מה לעשות ואלו הכאבים שהיא צריכה לסבול, צריך לקבל בעיטה ישירה לביצים מלווה במשפט - ככה זה כואב, וכל חודש - נו, עדיין אין מה לעשות ?!) ואף רופא כבר לא יגיד לי שאני מדמיינת ואם רק יזכירו בפני טיפול פסיכולוגי או סקסולוגי - יש לי את כל הזכויות שבעולם להגיד לו לך תלמד קצת על אנדו' לפני שאתה מדבר איתי. זה נכון שכל חיינו סבלנו את הכאבים אבל לפחות מבחינתי ההשפלה שנתלוותה לחוסר האבחון וחוסר הידיעה, והטיפולים הפסיכולוגים והנסיונות לשכנע אותי שמשהו אצלי לא בסדר - זה החלק שהכי הכאיב לי בנושא האנדו'. ולכן עצב ההכרה וההבנה של הסביבה שהם טועים - כבר עוזרת לי להתמודד עם הכאב. ולעניין ה-IVF: מאותה נקודת מבט - אם לא היית מאובחנת באנדו, המסלול שלך עד שהיית מגיעה לIVF היה ארוך עוד יותר, כואב עוד יותר, וטומן בחובו גם אכזבות לא מעטות כי הרי IVF הוא הפתרון היחידי ! ולכן, מבחינתי עצם האבחון באנדו - הוא שקיצר לי את הדרך להריון, אני רואה המון בנות סביבי, שסובלות מבעיות פריון (ואגב זה הרבה יותר נפוץ ממה שנדמה לך) ואני גם רואה את הדרך שלהן, ובמידה מסויימת אני אומרת תודה, תודה על שאחנחנו על ה"אקספרס" להורות. ללא האנדו היו שולחים אותך הביתה לנסות "טבעי" איזה שנה (שכמובן שלא היה יוצא מזה כלום (חוץ מאשר להמאיס עלינו את הסקס - שגם כך הוא בעייתי וכרוך בכאב אצלנו..)), ואח"כ היו מתחילים לטפל בכם בהזרעות (שגם מזה לא נראה לי שהיה יוצא משהו), וכל הזמן הזה את היית אמורה להיות בלי גלולות, וכמובן שעם כאבים הולכים ומתגברים וציסטות הולכות וגדלות... ורק אז היו מאשרים לכם להתחיל בטיפולי IVF.. ואז מה, סתם היית מבזבזת זמן יקר, ואולי גם היה פוגם בזוגיות שלכם,וכמה כוח נפשי צריך כדי לעבור בכל מחזור את הציפיה הזו לתשובה חיובית ואת האכזבות כשזו לא מגיעה. אני מכירה "אנדו'אית" שבגלל שלא הפנו אותה ישירות לIVF, אחרי שנים של טיפולים שונים, עכשיו כשהיא כבר עוברת טיפולי IVF היא נשברה, כבר אין לה כוח יותר (ולדעתי גם קצת אין לה יותר אמון בעצמה ובגוף שלה..), והיא נשברה. אז חסכו מאיתנו את הדרך הקשה. זה לא אומר שלא נעבור כמה מחזורים של טיפול, אבל לפחות יש רופאים שמבינים באנדו, והם יודעים מה הבעיות הייחודיות שלנו, ויעשו הכל כדי לעזור לנו, והם יודעים כמה אנחנו סובלות, והם גם יודעים שהם צריכים לדבר איתנו בגובה העיניים, ושהם לא יכולים למרוח אותנו יותר ! וזה לא אומר שהיה לנו קל אבל ביניינו - מה זה מחט אחת קטנה מול הכאבים שאנחנו סובלות מהם כל חודש, באמת קטן עלינו, ובכל פעם שרופא הכאיב לי במהלך הטיפולים, ופגשתי המון רופאים שלפני הפעולה ממש התנצלו על שהם הולכים להכאיב לי, מה שעבר לי בראש (ולפעמים גם נאמר בקול) זה:"שטויות, אני רגילה לכאב.." ובאמת, שבכל מהלך הטיפול, אולי פעם אחת אני הרגשתי כאב שהיה דומה בעוצמה לכאב המחזור שלי, וגם אז היה לי הרבה יותר קל להתגבר עליו כי ידעתי ששיימשך דקה שתיים ולא כמה ימים ! וכן, יש לנו ברירה, אם לא בא לך להעביר את עצמך במסלול הIVF אז יש ברירות, היום הרפואה מתקדמת מספיק כדי לאפשר הורות בדרכים אחרות, אם פונדקאית או אימוץ - הם גם פתרונות (למרות שסביב ההריון יש את היתרונות שלו) אבל זה לא נכון שאין ברירה, ואני בטוחה שדניאל@זר תתמוך בי לעניין האלטרנטיבות.. ועוד דבר שאת יכולה להתעודד ממנו - ישראל היא המדינה היחידה שבה ניתנים טיפולי פריון ללא הכרה, ותחשבי על הבנות המסכנות שחיות במקומות אחרים בעולם שבהם בנוסף לכך שסובלות מאנדו, בדיוק כמונו, הם גם צריכות לקחת משכנתא כדי לנסות להכנס להריון, ואנחנו מקבלות את ה"תענוג" הזה במימון מדינה ישראל... ורק אם תרשי לי טיפ קטן משלי - אני חושבת שהרבה תלוי גם בהכנה נפשית, ואם תגיעי להפריות מלאת חרדות,אז סיכויי ההצלחה שלך עלולים להפגע, תנסי ללכת בצעדים קטנים, תפנקי את עצמך בדרך בכל מה שיכול לעשות לך טוב(מסז' טוב להרגעה במהלך הטיפול (אני "העזתי" רק בתפר שבין השאיבה להחזרה) או טיול שאפשר לצפות אליו במקרה שלא הלך, כך שיהיה לך למה לצפות גם אם הטיפול לא הצליח - כמו שאנחנו עשינו) ואז את מגיעה ממקום הרבה יותר רגוע והרבה פחות מתאכזבת - כי אמנם משהו אחד שאת מאוד רצית לא הלך הפעם - אבל זה מקרב אותך למשהו אחר שאת מצפה לו.. מקווה שלא התשתי אותך, ומחזיקה לך אצבעות שיילך בקלות, ושייצליח !!!!! אבל בכל מקרה - שום התנצלות ! אנחנו פה בשבילך ! טלי

 

[ר ו מ י ה]

זק האמיצה ../images/Emo24.gif

עברנו מספיק, אבל הבחירה לא לנו היא ועושה רושם כי הדרך אצל נשות האנדו' לא פשוטה ורבת מהמורות. את הוכחת גבורה עילאית בשנתיים האחרונות, עברת דברים באומץ, נחישות ,אמונה ואופטימיות וניצחת- שרדת את הכל באומץ לב אדיר ולא פחות חשוב מכך עם חיוך ואופטימיות. עכשיו את נמצאת לקראת "הקרב על הילד"- מנסיון אישי קרב לא קל שטומן בתוכו הרבה נקודות שבירה ורגעים קשים, אבל קרב שהפרס שלו כל כך שווה. לא אסתיר, אני נמצאת בטיפולים הרבה זמן. הרבה מידי. יש רגעים אופטימים ויש רגעי משבר והחלק הכי קשה בעיני הוא הנדנדה הרגשית בה את הולכת להיתקל מעין "רכבת הרים של רגשות" שדוהרת ללא שליטה מאופטימיות לפסימיות, מתקווה לחרדה וחוזר חלילה. עברתי המון בתקופה הזאת, למדתי המון והתחזקתי המון. עברתי דברים שלא האמנתי שאשרוד- ושרדתי. כי באמת "כאילו שיש לנו ברירה". אם החלטת להיות אימא את תהיי- הדרך עוד לא ברורה, אבל פה, בניגוד לשאר, יש לנו ברירה . מחבקת חזק ונמצאת פה איתך ללוות אותך בדרך בה תלכי

מאחלת לך שהילד שלך יגיע במהרה

 

[millerit]

מה יהיה?

אני קוראת ופשוט נדהמת, כנראה אני עוד לא ממש מעכלת שאני הולכת לעבור את זה (IVF), ואצלנו הבעיה קצת יותר קשה כי יש גם בעית זרע לא קלה. כל הזריקות האלה זה נשמע נורא. מילרית

 

[זק המקורית]

מה בסך הכל רציתי?

תודה לכולכן וגם לך snago10 על העידוד אתן ואתה מדהימים ומקסימים. כמו שאתן מכירות אותי המחלה לא שברה אותי וגם ה- IVF לא ישבור אותי פשוט כשראיתי שזה לא נגמר יש עוד ועוד כאילו מה שעברנו לא מספיק זה פשוט מתיש. לא מספיק דקרו אותנו לא מספיק חתכו בדקו נכנסו כרתו שינו מה לא עשו שם בתוך הבטן. נכון שלא צריך להתעסק בלמה זה קורה לי ולמה ההמשך גם צריך להיות לא פשוט אבל לא יודעת להסביר ה- למה קיים והוא בא בצרורות. נכון שהשנה האחרונה היתה לא פשוטה בשבילי ונכון שבמהלך כל השנים הכאבים שהיו היו ונכון שהצלחתי להחזיק את עצמי מלהשבר וכמובן שאת הכול ובמיוחד את השנה האחרונה עם כל הסיבוכים למינהם עברה איתי משפחתי המדהימה ובעלי המקסים שעזרו לי ללא ספק לעבור את השנה הזו שפויה. הם היו איתי בכל רגע תמכו עזרו ומה לא ובאיזשהו שלב מצאתי את הפורום המקסים הזה. ואתן יודעות מה עברתי את זה ויש בי מספיק כוחות לעבור גם הפריה. מה שמשגע אותי זה שאין הסבר למה זה קורה ראינו הכל הבנו הכל התרחישים בבטן ברורים לנו עכשיו יותר מתמיד אבל למה למה זה קורה לנו למה אחרי סבל האנדו יש את סבל ההפריות. למה הגורל צוחק עלינו כך איפה טעינו שזה קורה לנו. למה למה יש נשים שהרו וילדו כל כך בקלות וקיבלו לידן מתנה כל כך נפלאה נטשו את התינוקות ליד איזה פח זבל כאילו... לא מסוגלת להמשיך את המשפט. כשהגעתי למיון בבית החולים בניו זילנד אחרי המחזור הקשה שהיה לי שלחו אותי ל-US ושם הטכנאית ראתה משהו ברחם ושאלה אותנו אם אנחנו בטוחים שאני לא בהריון כי לדעתה היא רואה שק הריון למרות שבדיקות הדם הראו שלא ולמרות המחזור היא נתנה לי מין תקווה שאם זה שק הריון כל הסבל של הווסת האחרונה היה שווה ואז היא יצאה לברר את זה עם עוד רופא ובנתיים בזמן שאנחנו מחכים שהיא תחזור החיוך והצבע חזרו עם תקווה והתחלנו לספר בדיחות על שיטות הוצאת הדם שלהם ועוד כל מני ואז היא חזרה ואמרה בשקט אך לאוזני זה היה צורם בהחלט לא, זה לא שק הריון. מה שבסך הכל רציתי זה הריון ומה קיבלתי ......

 

[ל י א ן 2]

זק ../images/Emo140.gif

כל כך מבינה את התסכול , את הזעם, את החרדה וכל שאר התחושות הקשות "למה זה קורה לי?" גם אני שאלתי אינספור פעמים ותשובה אין.. אבל אני בטוחה שבסוף תנצחי גם את זה. עברת כל כך הרבה וממך אפשר רק ללמוד גבורה ואומץ מה הם. מאחלת לך בהצלחה בכל שרק תבקשי

ליאן

 

[ha1231]

מבינה אותך ומאחלת לך הצלחה

תחשבי רק חיובי ותלכי עם הרגשה טובה. לאף אחת זה לא קל אך מתגברים וממשיכים הלאה. מאחלת לך שיצליח בטיפול הראשון, כדי שלא תיסבלי הרבה. בהצלחה

.

. חג פורים שמח וחודש שמח

 

[רוויתי המקורית]

לזק

אני יושבת כאן וקוראת את מה שכתבת ופתאום עלו בי כל הרגשות שהציפו אותי בכל השנים שעברתי ולא אחת שאלתי את עצמי: למה זה קורה לי? למה לאחרות זה כן זורם ואצלי זה נתקע? זה הזכיר לי שבכל אשפוז שעברתי (ועברתי לא מעט האמיני לי)גם כשידעתי שאני חולה באנדו' ועשו לי בדיקת הריון עם מקלון פיפי- אני זוכרת שעם החום הגבוה והכאבים הבלתי נסבלים הייתי מדברת למקלון ומתחננת שיראה את מה שאני רוצה לראות אבל לא!!!! אולי תצחקו עלי אבל זה מזכיר לי ילד שרוצה לקבל דבר מה מסויים/או להגיע למקום מסויים אבל זה קשה לו כל כך והוא מנסה ומנסה ובאיזהשהוא שלב הוא מתחיל לבכות בגלל התסכול הרב שהוא חש כי הוא לא מצליח במשימתו... כן,לפעמים אני מרגישה ככה כמו ילדה. שמתם לב שאני לא ממש "מדברת הרבה" בפורום אלא יותר פאסיבית ומקשיבה ונכנסת לפורום יום יום. האמת היא שאני חושבת שאני דיי אטומה רגשית בתקופה זו: אפאטית,לא בוכה,לא צוחקת,לא כלום... הדמעות שלי כנראה התייבשו להן.... לפחות יש דמעות וירטואליות

זהו בנות,עכשיו אני בוכה על אמת....... שיהיה לכן לילה טוב, רני

 

[poupet 1]

לכל דבר יש סיבה

זק יקירתי, מאמינה שלכל דבר בחיים יש סיבה ומטרה. אולי הן אינן נראות כרגע לעין,אבל הן בטוח ישנן אי שם. אסור לך להשבר!!! קחי נשימה ארוכה, וחשבי על הילדים המדהימים שיהיו לך! זה שווה הכל!!! מחבקת אותך חזק (גם אני באותה הסירה בדיוק.....), ומחזקת אותך מאוד!!!

 

[בואינג 707]

על מה את מתנצלת?../images/Emo24.gif

מאחלת לך הצלחה בכל דרך בה תבחרי להפוך לאמא. עברת תקופה איומה ומייסרת ונשארת אופטימית למרות הכל, אני חושבת שאת צריכה לשקול את הסיכויים מול הסיכונים ולהתייעץ עם כמה מומחים בתחום ולא רק מתוך תה"ש. בשורה התחתונה ההריון לא שווה כלום אם האמא אינה מתפקדת. מחזיקה אצבעות לכל דרך יקירה, ותרגישי חופשי לשחרר את כל אשר על ליבך

 

[דוב דוב 2]

זק יקירה

להתמצל - משמ לא !. את אישה חזקה מאוד עברת דברים קשים מאוד השנה ועמדת בהם בגבורה. IVF ... קטן עליך ! הלוואי והדברים היו אחרת ובאמת לא היו צריכות לעבור את מסכת יסורים בשביל משהו מאוד בסיסי שבא בקלות לאחרים . אבל אני מאמינה ש אלוהים לא נותן /שולח לנו יותר ממה שאנו מוסגלים להתמודד . כנראה שגם הוא ( ולא רק אנחנו ) ראה איזו אשת חיל את

. אז אל יאוש הילד/ה יגיע בדרך זו או אחרת ואז כל הדרך הארוכה שעברת תשכח וימים טובים יותר יגיעו