שום התנצלות !!!!!
אמנם אני לא מתנסחת פואטית כמו בעלי,אבל אני יכולה רק לשתף אותך במה שאני חושבת על ענין ה-IVF. זה אמנם יהיה קצת חושפני ולא נעים אבל חשוב לי שתראי איך אני התמודדתי עם הרעיון. קודם כל - לקבל שם למחלה זה הרבה יותר מ"רק" שם, מבחינתי סופסוף לאף רופא אין זכות להגיד לי שאני מפונקת (ואני עדיין חושבת שכל רופא נשים שאמור לאנדואית שאין מה לעשות ואלו הכאבים שהיא צריכה לסבול, צריך לקבל בעיטה ישירה לביצים מלווה במשפט - ככה זה כואב, וכל חודש - נו, עדיין אין מה לעשות ?!) ואף רופא כבר לא יגיד לי שאני מדמיינת ואם רק יזכירו בפני טיפול פסיכולוגי או סקסולוגי - יש לי את כל הזכויות שבעולם להגיד לו לך תלמד קצת על אנדו' לפני שאתה מדבר איתי. זה נכון שכל חיינו סבלנו את הכאבים אבל לפחות מבחינתי ההשפלה שנתלוותה לחוסר האבחון וחוסר הידיעה, והטיפולים הפסיכולוגים והנסיונות לשכנע אותי שמשהו אצלי לא בסדר - זה החלק שהכי הכאיב לי בנושא האנדו'. ולכן עצב ההכרה וההבנה של הסביבה שהם טועים - כבר עוזרת לי להתמודד עם הכאב. ולעניין ה-IVF: מאותה נקודת מבט - אם לא היית מאובחנת באנדו, המסלול שלך עד שהיית מגיעה לIVF היה ארוך עוד יותר, כואב עוד יותר, וטומן בחובו גם אכזבות לא מעטות כי הרי IVF הוא הפתרון היחידי ! ולכן, מבחינתי עצם האבחון באנדו - הוא שקיצר לי את הדרך להריון, אני רואה המון בנות סביבי, שסובלות מבעיות פריון (ואגב זה הרבה יותר נפוץ ממה שנדמה לך) ואני גם רואה את הדרך שלהן, ובמידה מסויימת אני אומרת תודה, תודה על שאחנחנו על ה"אקספרס" להורות. ללא האנדו היו שולחים אותך הביתה לנסות "טבעי" איזה שנה (שכמובן שלא היה יוצא מזה כלום (חוץ מאשר להמאיס עלינו את הסקס - שגם כך הוא בעייתי וכרוך בכאב אצלנו..)), ואח"כ היו מתחילים לטפל בכם בהזרעות (שגם מזה לא נראה לי שהיה יוצא משהו), וכל הזמן הזה את היית אמורה להיות בלי גלולות, וכמובן שעם כאבים הולכים ומתגברים וציסטות הולכות וגדלות... ורק אז היו מאשרים לכם להתחיל בטיפולי IVF.. ואז מה, סתם היית מבזבזת זמן יקר, ואולי גם היה פוגם בזוגיות שלכם,וכמה כוח נפשי צריך כדי לעבור בכל מחזור את הציפיה הזו לתשובה חיובית ואת האכזבות כשזו לא מגיעה. אני מכירה "אנדו'אית" שבגלל שלא הפנו אותה ישירות לIVF, אחרי שנים של טיפולים שונים, עכשיו כשהיא כבר עוברת טיפולי IVF היא נשברה, כבר אין לה כוח יותר (ולדעתי גם קצת אין לה יותר אמון בעצמה ובגוף שלה..), והיא נשברה. אז חסכו מאיתנו את הדרך הקשה. זה לא אומר שלא נעבור כמה מחזורים של טיפול, אבל לפחות יש רופאים שמבינים באנדו, והם יודעים מה הבעיות הייחודיות שלנו, ויעשו הכל כדי לעזור לנו, והם יודעים כמה אנחנו סובלות, והם גם יודעים שהם צריכים לדבר איתנו בגובה העיניים, ושהם לא יכולים למרוח אותנו יותר ! וזה לא אומר שהיה לנו קל אבל ביניינו - מה זה מחט אחת קטנה מול הכאבים שאנחנו סובלות מהם כל חודש, באמת קטן עלינו, ובכל פעם שרופא הכאיב לי במהלך הטיפולים, ופגשתי המון רופאים שלפני הפעולה ממש התנצלו על שהם הולכים להכאיב לי, מה שעבר לי בראש (ולפעמים גם נאמר בקול) זה:"שטויות, אני רגילה לכאב.." ובאמת, שבכל מהלך הטיפול, אולי פעם אחת אני הרגשתי כאב שהיה דומה בעוצמה לכאב המחזור שלי, וגם אז היה לי הרבה יותר קל להתגבר עליו כי ידעתי ששיימשך דקה שתיים ולא כמה ימים ! וכן, יש לנו ברירה, אם לא בא לך להעביר את עצמך במסלול הIVF אז יש ברירות, היום הרפואה מתקדמת מספיק כדי לאפשר הורות בדרכים אחרות, אם פונדקאית או אימוץ - הם גם פתרונות (למרות שסביב ההריון יש את היתרונות שלו) אבל זה לא נכון שאין ברירה, ואני בטוחה שדניאל@זר תתמוך בי לעניין האלטרנטיבות.. ועוד דבר שאת יכולה להתעודד ממנו - ישראל היא המדינה היחידה שבה ניתנים טיפולי פריון ללא הכרה, ותחשבי על הבנות המסכנות שחיות במקומות אחרים בעולם שבהם בנוסף לכך שסובלות מאנדו, בדיוק כמונו, הם גם צריכות לקחת משכנתא כדי לנסות להכנס להריון, ואנחנו מקבלות את ה"תענוג" הזה במימון מדינה ישראל... ורק אם תרשי לי טיפ קטן משלי - אני חושבת שהרבה תלוי גם בהכנה נפשית, ואם תגיעי להפריות מלאת חרדות,אז סיכויי ההצלחה שלך עלולים להפגע, תנסי ללכת בצעדים קטנים, תפנקי את עצמך בדרך בכל מה שיכול לעשות לך טוב(מסז' טוב להרגעה במהלך הטיפול (אני "העזתי" רק בתפר שבין השאיבה להחזרה) או טיול שאפשר לצפות אליו במקרה שלא הלך, כך שיהיה לך למה לצפות גם אם הטיפול לא הצליח - כמו שאנחנו עשינו) ואז את מגיעה ממקום הרבה יותר רגוע והרבה פחות מתאכזבת - כי אמנם משהו אחד שאת מאוד רצית לא הלך הפעם - אבל זה מקרב אותך למשהו אחר שאת מצפה לו.. מקווה שלא התשתי אותך, ומחזיקה לך אצבעות שיילך בקלות, ושייצליח !!!!! אבל בכל מקרה - שום התנצלות ! אנחנו פה בשבילך ! טלי