מתן תמיכה לחברתי
אני לא כותב את ההודעה הזו כמישהו שחווה שכול באופן ישיר. החברה שלי, עמה אני בקשר כבר חצי שנה איבדה חבר קרוב ובן זוג לשבר במלחמת לבנון השניה (לפני כ- 8 חודשים). הם היו ביחד שנתיים. היא נפרדה ממנו קצת פחות משנתיים לפני מותו והם חידשו טלפונית את הקשר במהלך המלחמה. לא יצא להם להיפגש שוב... אני פגשתי אותה לראשונה כחודשיים לאחר הטרגדיה ותמיד השתדלתי ועדיין משתדל לתמוך בה. הקשר שלנו, הוא חזק ואינטנסיבי אבל, עדיין, עומדת בצלו הטרגדיה ההיא. ישנן תקופות בהן היא משפיעה על חברתי פחות וישנן תקופות בהן כל דבר או ארוע מעורר אסוסיאציה ומזכיר לה את העבר ואת הטרגדיה. התופעות שאני מתמודד עמן הן: שינויים תכופים במצבי רוח של בת זוגתי. עצבות פתאומית ודיכאון. (ימים רעים וימים טובים). "פלאשבקים" שהיא חווה, לפעמים גם סיוטים בלילה. תחושות אשמה על שנפרדה ממנו ופגעה בו בעבר. בשבוע האחרון התופעות חוזרות ביתר שאת וזה משפיע על חיינו בצורה חזקה. קשה לה להתמודד עם האובדן של מישהי שהיא אהבה והייתה עמו בזוגיות כאשר היא נמצאת בזוגיות בהווה. היא לפעמים מנסה לגונן עלי ולשמור בפנים את מה שהיא מרגישה. כדי ליצור "הפרדה". כמובן שההסתרה לא עובדת כי אני מיד שם לב כשזה קורה. אני מנסה לעודד אותה לדבר ולשפוך הכל, למרות שקשה לי מאוד לשמוע על רגשותיה כבן זוגה הנוכחי. מן הסתם גם לי ההתמודדות מהצד התומך קשה מאוד. הן בגלל המצב המוזר שנוצר של בן זוג נוכחי שנאלץ להתמודד עם אובדן של בן זוג לשעבר והן כי אני לא חוויתי כזה שכול בעצמי מעולם. כיצד נותנים תמיכה במצב שכזה? האם זה בכלל נכון שאני כבן זוג בהווה אהיה כתובת להתמודדות עם אובדן של בן זוג מהעבר? לפעמים אני מרגיש שאין לי כלים לעזור, ושאני לא יודע מה להגיד.
אני לא כותב את ההודעה הזו כמישהו שחווה שכול באופן ישיר. החברה שלי, עמה אני בקשר כבר חצי שנה איבדה חבר קרוב ובן זוג לשבר במלחמת לבנון השניה (לפני כ- 8 חודשים). הם היו ביחד שנתיים. היא נפרדה ממנו קצת פחות משנתיים לפני מותו והם חידשו טלפונית את הקשר במהלך המלחמה. לא יצא להם להיפגש שוב... אני פגשתי אותה לראשונה כחודשיים לאחר הטרגדיה ותמיד השתדלתי ועדיין משתדל לתמוך בה. הקשר שלנו, הוא חזק ואינטנסיבי אבל, עדיין, עומדת בצלו הטרגדיה ההיא. ישנן תקופות בהן היא משפיעה על חברתי פחות וישנן תקופות בהן כל דבר או ארוע מעורר אסוסיאציה ומזכיר לה את העבר ואת הטרגדיה. התופעות שאני מתמודד עמן הן: שינויים תכופים במצבי רוח של בת זוגתי. עצבות פתאומית ודיכאון. (ימים רעים וימים טובים). "פלאשבקים" שהיא חווה, לפעמים גם סיוטים בלילה. תחושות אשמה על שנפרדה ממנו ופגעה בו בעבר. בשבוע האחרון התופעות חוזרות ביתר שאת וזה משפיע על חיינו בצורה חזקה. קשה לה להתמודד עם האובדן של מישהי שהיא אהבה והייתה עמו בזוגיות כאשר היא נמצאת בזוגיות בהווה. היא לפעמים מנסה לגונן עלי ולשמור בפנים את מה שהיא מרגישה. כדי ליצור "הפרדה". כמובן שההסתרה לא עובדת כי אני מיד שם לב כשזה קורה. אני מנסה לעודד אותה לדבר ולשפוך הכל, למרות שקשה לי מאוד לשמוע על רגשותיה כבן זוגה הנוכחי. מן הסתם גם לי ההתמודדות מהצד התומך קשה מאוד. הן בגלל המצב המוזר שנוצר של בן זוג נוכחי שנאלץ להתמודד עם אובדן של בן זוג לשעבר והן כי אני לא חוויתי כזה שכול בעצמי מעולם. כיצד נותנים תמיכה במצב שכזה? האם זה בכלל נכון שאני כבן זוג בהווה אהיה כתובת להתמודדות עם אובדן של בן זוג מהעבר? לפעמים אני מרגיש שאין לי כלים לעזור, ושאני לא יודע מה להגיד.