מתלבטת

[mishehi20]

מתלבטת

שלום,
אני בת 32 בזוגיות לסבית ארוכת שנים. בת הזוג לא רוצה ילדים ואני כן. הכרתי מישהו למטרת הורות משותפת ולאחר מספר נסיונות נפרדו דרכינו. בדיעבד - פתאום גילינו כמה זה מפחיד ולא פשוט להכניס אדם אחר לזוגיות ולחיים. כיום ההתלבטות היא אם ללכת על זה כחד הורית כאשר בת הזוג לא מאד תשתף פעולה, ואז ככל הנראה ניפרד מהר מאד, או ללכת על ניסיון נוסף ולקחת את הסיכון הכרוך בכך. כמו כן, לא מכירה אף אחד שמעוניין בחלוקה לא שווה, זאת אומרת יותר זמן אצלי ולא חצי חצי.
אשמח לשמוע לדעתכן/ם וכן אם יש לך מישהו להכיר לי (חשוב שיהיה שמאלני עם מחשבות על הגירה)
תודה רבה

 

[ענבלית70]

יכולהלשתף, הייתי במצב דומה

והחלטתי ללכת על זה כחד הורית. בסופו של דבר, די מהר לאחר שנכנסתי להריון השתנתה הגישה של האישה, היא נעשתה מעורבת יותר ויותר בתהליך ובזמן הלידה כבר ראתה את עצמה כאמא לכל דבר.

 

[mishehi20]

הממ

אשמח לשמוע קצת יותר. בת הזוג שלי אומרת שאין לה שום עניין ברמה של אולי תחליף חיתול פעם ב. לא רוצה ילדים ולא מבינה למה אנשים רוצים.. לדבריה אין לה כוונה להפסיד יום עבודה כדי לצאת לקחת ילד חולה מהגן וכו. יחד עם זאת יש לה כוונה ללמדו לרכוב על אופניים, לשחק כדורסל וכו. מאד מבלבל. אין לה שום כוונה לעזור כלכלית ולאור כל אלה אני לא חושבת שאני יכולה להיכנס לסיפור הזה על "עיוור" ולהיות בסופו של דבר חד הורית בזוגיות. זה נראה לי סופר מורכב.
תודה מראש

 

[שבליבי]

אל תיכנסי לעניין הזה מתוך ציפייה שהיא שתשתנה

אם היא תשנה את דעתה בהמשך, מה טוב, אבל אל תבני על זה.

אני חושבת שלידת ילד במיוחד כשזה באופן חד-צדדי ואין שותפות והסכמה על התהליך, מהווה סיכון למערכת היחסים.
יתכן שהיא בכל זאת תהיה שותפה שלך. אבל אם לא, היא לא תרצנ את האחריות שבגידול של תינוק קטן - לוקח כמה שנים עד שאפשר לשחק איתו כדורסל... ואת אותן שנים צריך להעביר ביחד גם כשיש מטלות לא נעימות כמו החלפת חיתול ועייפות גדולה.

יתכן שאחרי הלידה, הפער בינכן יגדל מהדיון התאורטי שמתקיים היום להתנהלות ביומיום.
יתכן שהיא תהיה ציפור דרור ואת תהיי פחות פנויה לבילוייים.
והפער הזה עלול לגרום לחיכוכים.
לדעתי, ההצלחה שלכן להישאר בזוגיות אחרי לידת ילד באופן חד צדדי, תלויה בעיקר עד כמה את באמת נקייה מציפיות כלפיה ולוקחת רק את מה שהיא נותנת ולא מבקשת יותר.
בהצלחה

 

[mishehi20]

מסכימה לחלוטין!

העניין הוא שאני ממש לא בטוחה שאני אוכל להכיל את זה שאני קורסת תחת הנטל ובת הזוג שלי יושבת בסבבה מול הטלויזיה (שאין לנו) ושותה קפה.
בעיה קשה ואין לי מושג מה לעשות. אוף!
והמון תודה על התגובות

 

[ענבלית70]

לא בטוחה שיש יותר..

התחלתי לבד, עם המון חששות ואי ודאות, אבל נחושה לעשות את זה. יכול להיות שהדחקתי לחלואין את האופציה שאני באמת הולכת על זה לבד. תהליך הכניסה להריון היה ארוך ולא פשוט וזוגתי היתה איתי ותמכה לאורך הדרך הזו. לא זוכרת בדיוק השינוי היה מאוד הדרגתי ואיטי, ככה שאני ממש לא יכולה לשים את האצבע ולהגיד מתי הוא קרה. מצטרפת להמלצה לא ללכת לקראת האמהות עם אמונה שהגישה של זוגתך תשתנה, רק מתוך ידיעה שאת שם לבד. אני לא מאמינה שיהיה מצב שאת תקרסי תחת הנטל והיא תשתה קפה מול הטלויזיה, מאמינה שזה מצב של שחור או לבן - או שמשהו ישתנה או שתפרדו.

ובלי קשר, יש לי חברה שהיתה ב"צד השני". היא ממש לא היתה בעיניין של ילדים, זוגתה נכנסה להריון, וכיום היא (החברה) אמא לכל דבר.

 

[mishehi20]

אשמח לשמוע

קצת יותר על החברה. מה זה אומר ממש לא הייתה בעניין של ילדים?
תודה

 

[ענבלית70]

לא רצתה ילדים

ומאז שהילדה נולדה (בת שבע) היא רואה בעצמה אמא לכל דבר

 

[מטיילת בענן]

זה נשמע כמו הימור איך שלא יהיה

אם את לא רואה את חייך בלי ילדים - זה אומר אולי שיהיו בלעדיה, ואם את לא רואה את חייך בלעדיה - ייתכן שיהיו בלי ילדים.

לפני שילדתי, לו אני הייתי במצבך הייתי הולכת על הורות יחידנית. רק בגלל שנראה לי מאוד לא מתאים לי (ומאוד קשה באופן כללי) להכניס מישהו זר למערכת היחסים. אבל אחרי שילדתי אני מעריכה הרבה יותר נכון את הקושי של הורות יחידנית.

הרעיון שהילדה תהיה כל הזמן כל הזמן איתי ולא יהיה מישהו זמין שיוכל לקחת אותה לרגע כשאני כבר עייפה וכואב לי הכל, או סתם להשלים לרגע את שתיית הקפה שלי - הוא מאוד קשה. זה ברגעים הקשים, אבל גם ברגעים היפים - שיש מישהו להתמוגג איתו מהדבר הממש חמוד שהילדה עשתה.

מבחינתי אגב ההתוודעות לקושי הייתה בשלב ההיריון המאוד קשה שלי, שאם אשתי לא הייתה באזור לדאוג לדברים הבסיסיים כשאני לא תפקדתי, אין לי מושג איך הייתי מסתדרת. אבל זה אולי זוגתך כן תרצה לעשות, מכיוון שמדובר בך, אדם שהיא אוהבת.

בקיצור, כל הסיפור נשמע כמו שובר עסקה, כאמור, במידה בה ילדים הם מאוד מאוד חשובים לך בחיים שאת רוצה לעצמך.

 

[mishehi20]

שובר עסקה

זה בדיוק העניין. זה הדבר שאני הכי חוששת ממנו. זה קצת מדובר בינינו כרגע. אין לי ציפייה לחצי חצי, אבל צריכה לדעת שהיא שם אתי. לא מסוגלת לדמיין את חיי בלעדיה.
לא יודעת, בינתיים נותנת לימים לעבור ומקווה לטוב..
תודה

 

[מטיילת בענן]

תמשיכי לעדכן אותנו

נשמח לדעת איך ולאן הדברים מתגבשים, וכמובן לתת עצות מדי פעם אם תצטרכי.

 

[mishehi20]

תודה רבה

על ההתעניינות, מקווה שיהיו לי רק דברים טובים לעדכן...
תחזיקו לי אצבעות.

 

[שבליבי]

 

[שרי רפאל]

התלבטות לגבי הורות בזוגיות

שאלה לא פשוטה. בלי קשר אם מדובר בזוגיות חד מינית.
עד כמה את רוצה ילד יקירה? ועד כמה את מוכנה לחיות בזוגיות בלי ילדים? ילד בהחלט משנה את כל מרכז הכובד בזוגיות.
אם מראש אין לך תמיכה ועזרה את צריכה לבדוק ולהיות מודעת למה שאת רוצה.
שאלה שכזאת מעלה סימן שאלה לגבי הרבה נושאים כולל הזוגיות.
לדעתי לפני שאת נוקטת פעולה כל שהיא רצוי לבדוק עם עצמך (עדיף בעזרת אדם נוסף מקצועי)מה כוחותיך הנפשיים, עד כמה את מוכנה להורות, מה עצמת האהבה הזוגית ומה המשמעות של אקט שכזה.
נסיון של אחרים לא תופס. כל זוג וכל אדם ה ם עולם בפני עצמו
בהצלחה

שרי רפאל פסיכולוג קליני ברשת http://sherryrefael.com

 

[נופשת בירוק]

אני מכירה בדיוק את מה שאת עוברת / מרגישה /...

אם היה נכון או לא נכון הכל היה הרבה יותר קל. יש לנו את היכולת להביא ילדים לעולם ויצר שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו...וברור לי לחלוטין שלפעמים נשים אחרות לא חובות או מרגישות כמוני או כמוך לצורך העניין... אך לדעתי זה לא פייר למנוע ממך זכות כל כך גדולה ( היום הבת שלי בת שנתיים וזה הדבר הכי טוב שקרה לי ) מצד שני לכפות על בת הזוג משהו שהוא עצום מכל בחינה ! אין ספק שלהביא ילד לעולם זה לא כמו לקנות מכונת כביסה ואפילו בית... אני יכולה להגיד לך שהרצון שלי היה כל כך חזק שידעתי שאני אהיה מוכנה להביא ילד גם כחד הורית ולאבד את אהבת חיי והזוגיות וזה היה נשמע לי טוב יותר מלא להביא ילד !! בדיעבד בת זוגתי אמרה שהיא לא רוצה לאד אותי, ואני הייתי מוכנה להורות שהיא איננה חצי/חצי כמו שכתבת העיקר להביא ילד...
היום בת זוגתי היא אמא לכל דבר, זה תהליך טבעי שאי אפשר היה למנוע, ככל שעובר הזמן הן מתחברות יותר (הילדה ואישתי) ואין מאושרת ממני !
בשבוע שעבר אמרה לי האשה " אולי נעשה לה אח או אחות..."

 

[mishehi20]

תודה לך על השיתוף

מרגש מאד.
אני מסכימה עם כל מה שכתבת וגם אני, עם כל הקושי בדבר מעמידה את רצוני בילד על פני רצוני בזוגיות.
האמת שלאחרונה יש התחלה של שינוי, היא אמרה לי שהבינה שאינה מעוניינת בגבר שייכנס לחיים שלנו ויתערב, ומעדיפה שאעשה מתרומה. אמרה שלא רואה את עצמה מנסה לברוח מהבית ולהיפך, שאדאג שיהיו לה מספיק חיתולי בד כדי שהתינוק לא ילכלך אותה בפליטות שלו, וכך אהיה אני פנויה לעיסוקי. בנוסף אמרה שחבר טוב אמר לה שהיא "תעוף" על ההורות ותהיה אמא נהדרת (דבר שאני גם חושבת) ואמרה לי "הוא מכיר אותי טוב, תאמיני לו". מתחיל להשמע כמו תנועה לכיוון שלי...
מקווה

 

[על שפת הנחל]

נשמע כמו כיוון עם הרבה תקווה

 

[ninii]

הסיטואציה שאת מתארת קשה מאוד. קשה מנשוא.
מצד אחד יש בך רצון לילד, כמיהה. מצד שני האשה שאת אוהבת אומרת בצורה ברורה שהיא לא רוצה ילדים ומתכננת לא להיות שותפה בגידול היומיומי שלהם (לפחות עד שילמדו לרכב על אופניים). מצד שלישי הבלחות כאלה שעושות רושם שהיא "משנה כיוון". נורא קשה, מאוד מבלבל ונראה לי לא הוגן.
אני ממליצה מאוד, לפני ההחלטה "ללכת על זה", ללכת ליעוץ\טיפול זוגי ולדון ספציפית בנושא הזה, באיך את או היא רואות את המצב.
תשמעי נראה לי סופר לא הגיוני להביא ילד לסיטואציה שאת טורחת סביבו והיא "יושבת עם כוס קפה מול הטלויזיה"- לא בגלל שזה לא אפשרי- סך הכל בכל זוגיות יש את מי שעושה יותר עם הילד ומי שעושה יותר בתחום אחר, אלא בגלל התחושות שלך שאת לבד במערכה.
כשמגיע הילד יש כ"כ הרבה שינויים שכל תריגר מכפיל את עצמו והופך להיות משהו עצום.
תחשבי גם על הילד, שחי הלכה למעשה עם עוד אמא (שיכול להיות שלא יקרא לה אמא) שמרגישה לא מחוייבת אליו, שיכולה כל רגע לקום וללכת ממנו. הסיטואציה נראית לי לא הגיונית (ואולי אני שבויה בקונספציות ארכאיות) אבל את חייבת לקחת בחשבון שייתכן שהיא לא "תשנה כיוון" ושאת תצטרכי להתמודד עם ההשלכות של זה על גבו של הבן\בת שלך.
המון בהצלחה, גם במסגרת הזוגיות וגם עם המסע לילד.

 

[mishehi20]

אכן

סיטואציה קשה אבל למען הסר ספק, אין לי שום כוונה לעשות משהו באוויר, מבלי שהוא דובר והובהר והוסכם עלי לחלוטין, רק מתוך ציפייה שזה ישתנה בהמשך.
היינו בטיפול סביב זה ואולי עוד נשוב ונהיה, אני לא לחוצה בזמן, מאמינה שהיא זקוקה לזמן שלה אבל כרגע הדברים הולכים לכיוון טוב.
תודה רבה על ההתייחסות

 

[להגשים את עצמי]

אני ממש באותו מצב- הוצאת מילים מפי

אני ובת זוגי בשלב דומה בחיינו,
אנו יחד 8.5 שנים, אני בקרוב בת 30 והיא בת 37. אנו חיות יחד כבר 5 שנים וברור לי שמצאתי את אבהת חיי, אך כעת הזוגיות שלנו במשבר.
יצר האמהות בוער בי וברור לי שאני רוצה להקים עימה משפחה. זה גם נראה לי השלב הטבעי שאליו הגיעה מערכת היחסים ביננו.
היא לעומת זאת עדיין נאבקת עם זהותה המינית אף על פי שברור לה שהיא לסבית, יש בה עדיין מחסומים ופחדים גדולים.
קשה לה לדבר עם ילדים משותפים, היא נרתעת מלהעלות את הנושא אפילו והדבר הזה כואב לי נורא.
כדי להגיע למקום שקט ושלו עם עצמי, התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כחצי שנה, והבנתי שאני לא אוכל לוותר על האמהות וייתכן שאני אצטרך לוותר על האהבה.
שיתפתי בכך את אהובתי ואכן הייתה דרמה לא קטנה, בסופה היא החליטה (לפני כחודש) גם ללכת לטיפול כדי להסיר מחסומים ולנסות כדבריה "לעבור לשלב הבא בחיים".
אז בנתיים אנו בעיקר עובדות על עצמנו, כל אחת על עצמה בעיקר. בתקווה שהזוגיות תשרוד.
והימים קשים, בעיקר כשחברה מספרת לי שנכנסה להריון... אבל אני עדיין אופטימית וחולמת על התמונה השלמה - להביא ילד לעולם עם אהבת חיי. כי אני לא רוצה להתפשר!
אז אני מחכה בנתיים כדי להשיג את החלום שלי... בתקווה שיהפוך במהרה לחלום שלנו...