מתלבטת

[אמלי12]

איזה ילד חמוד.

 

[Wet Land]

יכולה לשתף במחשבות שלי,

יש לי שתי בנות וככל הנראה בן בדרך (מחכה ל-US הבא שיאשר סופית את מה שראו בקודם).

אני לא רוצה למול אותו כי:
-אני לא יכולה להביא את עצמי לגרום לו כזה כאב. מבחירה. עבור משהו שאינו מחויב למציאות ולא בהכרח יביא תועלת.
-אני לא יכולה להרשות לעצמי לפגוע בו, לקחת את הסיכון שמשהו ישתבש בתהליך המילה והוא ינזק בגלל בחירה שאני בחרתי עבורו.
אני חושבת שלו הייתי בוחרת למול את בני והייתי גורמת לו לאחד מסיבוכי הברית היה קשה לי עד בלתי אפשרי לסלוח לעצמי ולצפות ממנו לסלוח לי.

המחשבה של לקחת את היצור הקטנטן הזה שכבר עכשיו אני כ"כ אוהבת ודואגת לו ולתת למישהו להכאיב ולפגוע בו היא בלתי נסבלת בעיני.

אני לא יודעת אם זה הילד הראשון שלך, אבל אם כן, אין לך מושג כמה קשה לשמוע את הילד שלך בוכה מכאב ולא משנה מה הסיבה.
אפילו לראות את התינוקת שלי בוכה כשלקחו לה בדיקת דם מהעקב לצורך בדיקת PKU, בדיקה חשובה והכרחית הרבה יתר ממילה, זה היה בלתי נסבל. גם כשאת יודעת שזה לטובתה.

ואחרון,
אני אמא כבר שבע וחצי שנים. הגדולה שלי בהחלט הגיעה לגיל שבו ילדים מציקים בבי"ס. היא ילדה יפה מאד וחכמה. אז מה?
את חושבת שלא מוצאים על מה להציק ועל מה לצחוק?
עליך לא מצאו?
לקויות הלמידה של הבת שלי לעולם יבלטו לעין הילדים האחרים יותר מאשר עורלה עמוק בתוך המכנסיים.
השלמות והיופי שלה לא מגינים עליה כלל מרוע הילדים.
אז מה? נשאיר אותה בבית? שלא ידעו?
או שנסביר לה שאף אחד לא מושלם ואותה אחת שאמרה לה לשעולם לא תדע לקרוא יש לה חסרונות משלה ולהיות בן אדם רע הוא חסרון גדול בהרבה וחסר תיקון לעומת לקות למידה?

להיות הורה זה קשה ומדי יום את תקבלי עבורו החלטות שלעיתים יהיו הרות גורל.

אני באמת לא חושבת שיצחקו על הילד שלי יותר או פחות לפי העורלה שלו.
אני חושבת שאין ילד שחסין מפני הצקות ולא משנה מה אנחנו ההורים נעשה.
זה חלק מהחיים.
עם או בלי עורלה, מישהו יציק לו והוא יציק לאחר וכולם ילמדו להתמודד עם זה.



-

 

[rotemor10]

לגבי השונות

את צודקת,
אבל גם אם הילד מושלם, ילדים מחפשים על מה לצחוק. בדיוק כמו שכתבת את.
ובאיזשהו מקום הייתי רוצה שלפחות בעניין איבר המין, לא תהיה להם סיבה טובה לצחוק.
מה אם בגיל 16 הילד ישאל אותי למה בחרתי שהוא יהיה שונה מהרוב המכריע של הבנים סביבו? (ובגיל הזה הזהות המינית מתעצבת. אני משוכנעת שגברים מגדירים את עצמם בין היתר בהתאם לאיבר מינם. אני אפילו זוכרת בתור נערה שהיה בחור אחד שהתרוצצה סביבו שמועה שהוא סבל ממנה נורא , על כך שיש לו איבר מין גדול במיוחד). למה דווקא בנושא כל כך מהותי החלטתי עבורו שהוא יהיה שונה מכולם?

מישהי כתבה בפורום הריון ולידה (גם היא התלבטה) שמדובר בסיכוי קטן לנזק פיזי (סטטיסטית. אם עושים אצל כירורג מנוסה) מול סיכוי קטן לנזק נפשי (סטטיסטית. אם לוקחים בחשבון ילדים לעגנים).

זה נכון מה שכתבו לי פה למעלה, שאני באמת לא ממש משוכנעת בעניין ההמנעות מברית מילה, ואני מאוד מבולבלת ובשלבי עיבוד מאוד ראשוניים של העניין הזה.

 

[HouseAtreides]

בתור התחלה, כדאי לך להשתחרר מרגשות האשם

של ה"אני החלטתי עבורו שהוא יהיה שונה מכולם".
את לא עשית לו שום דבר ולא החלטת עבורו שום דבר. כך הוא נולד. איבר המין שלו טבעי ונורמלי, בדיוק כמו איבריהם של רוב הגברים בעולם.
אם מכל סיבה שהיא הוא יחשוב בעתיד שהמצב הזה לא מספיק טוב בשבילו - הוא תמיד יוכל להחליט לעבור מילה. הסיכויים שזה יקרה קלושים, אבל אם חושבים על התרחיש הכי גרוע - זהו התרחיש, והוא לא כזה אסון גדול.

בניגוד/בשונה ממך, יש הורים רבים אחרים שכן החליטו משהו בשביל הילד שלהם, וכן עשו לו משהו. איבר המין שלו אינו טבעי ואינו נראה כמו איבריהם של רוב הגברים בעולם. אם יום אחד הוא יגלה זאת, ייתכן שלא יהיה מרוצה מכל הסיפור. במקרה כזה, תהיה בעיה כי מילה היא לא הפיכה.
ברור שהורים כאלה ירגישו קצת אשמים ומאד מאויימים ברגע שמראים להם שיש ילדים שלא עברו את מה שהילדים שלהם עברו. הם חוששים מהתרחיש הגרוע ביותר, בו הילד שלהם ידרוש הסברים שהם לא יוכלו לספק. לכן הכי קל להם להפוך את הסיפור כלפי הורים שלא מנתחים את איבר המין של הילד שלהם: "אתם גוזרים עליו להיות שונה!"
אבל חשוב לזכור שמי שבפועל גוזרים משהו לילד שלו, הם ההורים שמלים ולא אלו שלא.

 

[ssdd120]

למה שיהיה נזק נפשי?

אולי זה יגרום לו דווקא לחוסן נפשי? למה להתעלם מההסתברות הזאת?
אולי עוד 16 שנים עורלה תהיה ממש אטראקציה ובנות יריבו עליו ודווקא גברים נימולים ירגישו רגשי נחיתות?

ככה שזה לא סיכוי קטן לנזק נפשי מול סיכוי "קטן" לנזק רפואי.
זה סיכון קטן לנזק נפשי או חוסן נפשי, מול סיכון וודאי לנזק וסיכונים קטנים לסיבוכים.
אולי בעצם יש סיכון לנזק נפשי בלחתוך? הרי אני והרבה גברים כאן בפורום לקחו את זה דיי קשה שעברו את זה נגד רצונם.

 

[מ ו פ ת ע ת]

לדעתי הורים שמלים הם שצריכים לחשוש מהשאלה הזו

אם בגיל 16 הבן שלי ישאל אותי למה לא מלתי אותו כשהיה בן שבוע, יש לי תשובה ברורה ומגובשת שעומדת בקנה אחד עם כל החינוך והערכים שהקניתי לו ולאחיותיו מאז שנולדו. יש לי בת שקרובה לגיל הזה ובהחלט היא קוראת תיגר על החלטות שקיבלנו וכל עוד הם התקבלו בלב שלם, אני מסוגלת להשיר מבט לעיניה ולהשיב. אני לא מפחדת מהשאלה הזו בכלל גם אם היא תגיע מבני ואם הוא יבחר בסופו של דבר למול את עצמו אני אצטער על כך אבל אשמח שהותרתי את הבחירה בידיו.

לעומת זאת, לו הייתי מלה אותו מתוך אשליה שזה ימנע ממנו להתמודד עם שוני (אשליה - כי אין שום דרך לחסוך זאת מאף אדם אלא אם כן כולנו נהיה שיבוטים זהים והמקרה של הנער שהזכרת היא דוגמא קלסית לכך ), איך הייתי מסבירה לו את זה? פחדתי שיציקו לך אז חתכתי לך את איבר המין כדי שיראה כמו של כולם? זה היה מגחיך את מה שאני מנסה להנחיל לילדיי לגבי חשיבה עצמאית, לא להיגרר אחרי העדר, דימוי גוף חיובי, אהבה עצמית. כהורה אי אפשר להגיד א' ולעשות ב' ולצאת מזה אמין, המעשים וההתנהגות שלנו הם אקט חינוכי משמעותי ביותר ובולט לעין. לא הייתי רוצה להאלץ להסביר לו שעשיתי מעשה שאני מתנגדת לו ושאני מאמינה שהוא פוגעני רק כי פחדתי משוני.

וכיום כשהתופעה של אי מילה הולכת ומתרחבת וכשהמידע נהיה יותר ויותר נגיש אני חושבת שהרבה יותר סביר שמי שיצטרך להתמודד עם שאלות כאלה ויתקשה לתת תשובה טובה למעשיהם זה דווקא ההורים שעצמו עיניים וחתכו.

 

[Wet Land]

אז אם יש לי חזה קטן וסביר שכך יהיה גם לבנותי?

אז לחסוך להן כסף שיהיו כמו כולן?
זה לא חלק מהזהות המינית?
ואם אני מאד נמוכה וסביר שכך גם הן?
ואם יש לי צליאק ואני אעביר את זה גם לחלק מילדי? הם לא יהיו שונים?

ברגע שאת מחליטה להביא ילד לעולם, סבירות גבוהה שתעבירי אליו חלק מהשונות הגנטית שלך ובעצם השונות הזו היא מה שמייחד אותנו זה מזה.
להמנע מלעשות ילדים כי צחקו עלי שאני גמדה בילדותי?
שקראו לי שטוחה ולא מפותחת?
הרי אין לזה סוף.

לגבי המילה,
אם עוד ועוד אנשים יפסיקו את המנהג הזה שאותו הם ממשיכים רק מהפחד שיצחקו על הילד שלהם, יהיו יותר ויותר ילדים לא נימולים והמחזה לא יהיה יוצא דופן כ"כ.
אני בטוחה שלמשל בבי"ס בארה"ב יש גם וגם ואף אחד לא עושה עניין מהנושא כי מותר לכל משפחה לעשות את הבחירות שלה וזה עניין פרטי. תאמיני לי שבארה"ב יוצא לנערים לחלוק מקלחות בזמן הלימודים הרבה יותר מאשר בארץ.

 

[רינתפ]

ברית מילה צמד מילים מכובס ועדין למה שזה

זה חיתוך! חיתוך בבשר החי של עולל בן מספר ימים. חיתוך!!

"ברית" או "ברית מילה" לא מתאר את הזוועה של מה שעושים וקל יותר לדבר על זה, אז אני רוצה לקרוא לפרוצדוריה בשמה- חיתוך! ניתוח כירורגי, ללא הרדמה לעיתים, להטלת מום באיבר שנולד בריא ותקין!

ועל שום מה??? על זה כבר עננינו לך בפורום טילי טילים של מילים.

עם "השונות" הזו הילד יסתדר נפלא!
מה גם שיש כבר כלכך הרבה ילדים לא נימולים שרוב הסיכויים שהוא לא יהיה שונה.

 

[HouseAtreides]

"מדובר ברמות של הנאה ולא בהרס מוחלט"

כלומר, את בעצם אומרת שכל עוד השיח סובב סביב ירידה של רמות בהנאה אך לא הרס מוחלט שלא מאפשר תחושה בכלל - אז הכל בעצם בסדר גמור, ואין יותר מה לדון בנושא מהבחינה הזו.
ואני שואל - את מבינה כמה חמור מה שכתבת? אני מציע שתקראי את זה שוב ושוב בלופ עד שירד לך האסימון. מה צריך לקרות כדי שהדיון סביב הנאה כן ידבר אלייך? הרי אם היו באים סורים או אנשי חיזבאללה וגורמים נזק כלשהו, אפילו הכי קטן, להנאה של הבן שלך - היית בטח הופכת עולמות. אז על אחת כמה וכמה כשההורים עושים משהו כזה - זה תקין?

אגב, גם בדיון על מילת נשים מדובר על רמות של הנאה ולא בהרס מוחלט של העניין, בניגוד למיתוס הידוע והמוכר במחוזותינו. רוב הנשים שעברו מילת נשים טוענות שזה בסדר גמור מבחינתן ובוודאי שנשארת להן תחושה כלשהי באזור הכרות. האם זה הופך את העניין ליותר תקין? ודאי שלא.

 

[rotemor10]

איך נכנסו פה הסורים לתמונה?

אני מבינה שזה נושא שקרוב ללבך, אבל אין צורך להתריס.
מה ההבדל בין סורים לפולנים לסודנים או לאמריקאים?
אני מניחה שנתת את הדוגמא הזאת כדי לנסות לגרום להקבלה בין זרים שרוצים אולי לפגוע בבן שלי, לבין המעשה של ברית מילה, שאתה מייחס לו את אותה משמעות בלתי נסבלת של פגיעה באחר, ובמקרה הזה, האחר שאמור להיות מושא אהבתי הגדול ביותר. (אני אומרת אמור, כי הוא עוד לא נולד). ובכן, זה מיותר. לנסות לשכנע אותי שאם אמול את בני משמעותו שאינני טובה יותר מאחרון פעילי חיזבאלה או אי אילו ארגוני טרור אחרים בהם תרצה להשתמש - זה בטח לא מה שיביא אותי להחלטה לא לחתוך. הפחד מלהיתפס כאמא רעה, כמוהו כפחד מלפעול נגד הנורמה ולרצות שלא יציקו לבן שלי בעתיד. שניהם פחדים. ולא כדאי לקבל החלטות שנובעות מפחדים. (למרות שאני חוטאת בזה לא מעט לצערי).

אם אני מסתכלת מסביבי, אני רואה גברים חרמנים שמאוד נהנים ממין ואם היו יכולים היו שוכחים שיש עוד עניינים בעולם מלבדו. הם כולם נימולים. לכן נראה לי בסדר לאחל לבן שלי לגדול להיות בחור שכזה. אולי כי אני פשוט לא באמת יודעת מה הוא מפסיד. אולי אם הייתי יכולה לדבר עם גבר שמכיר את שני העולמות, ויידע לומר לי שההבדל גדול לאין שיעור, שמדובר בהרעה רצינית בתנאים. שעדיף לקחת את הסיכון שייתיחסו לילד שלי לא יפה כי הבולבול שלו אחר, רק כדי שההנאה שלו ממין בגיל מבוגר יותר תהיה בשיאה (שהוא רחוק מאוד מהשיא המיני של מי שנימול).

 

[הירושלמית מירושלים]

היה פה גולש שעבר מילה בגיל 16 וכתב על זה

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=202&MessageId=141799289

אבל נראה לי שזה לא הענין, או מה ש"ישכנע אותך". לדעתי בשלב הזה, גם העובדות וגם ההתנסויות של מי שלא מל את ילדיו, די ברורות לך.
איכשהו נראה לי שמול כל מה שעונים לך על השאלות שהעלית, את מעלה כל פעם הסתייגות בניסוח שונה. זה מעורר אצלי את התחושה שאת מאוד לא מגובשת עדין ונראה לי שכדאי שתשבי עם עצמך ותחשבי ממה את באמת מפחדת ומה באמת חשוב לך.
אני מבינה שהכל עוד מאוד תאורטי לאור העובדה שמעולם לא אחזת בזרועותייך את התינוק הפרטי שלך ולכן תרחישים דמיוניים עתידיים על גיל ההתבגרות וחיי המין שלו, נראים לך מאוד רלוונטיים, כי הם יותר קרובים להתנסויות היומיומיות שלך ומן הסתם את זוכרת יותר טוב את גיל ההתבגרות מאשר את גיל הינקות. אני לא חושבת שתהיי חלק מכוחות האופל אם תמולי את בנך, אבל אני כן חושבת שלעשות לילד שלי משהו, כדי להשקיט את הפחדים שלי שאינם קשורים אליו בשום צורה ואולי לעולם לא יהיו חלק מההתנסויות שלו - זו טעות.

גם אצלי הבן היה ילד שני וכבר היה מאוד מוחשי בשבילי מה התפקיד שלי בתור אמא ומה זה אומר להכאיב לילד.

עוד הבנה שקצת קשה לי להסביר, אבל אני מקווה שהיא תעבור בצורה ברורה - בעיני, הילדים ניתנים לנו בהשאלה.
גם בזמן שהם גורים קרחים וחסרי יישע, הם בו זמנית, גם האנשים האוטונומיים שיהפכו להיות יום אחד ושיהיו שווים לנו הרבה יותר זמן מאשר תחת חסותנו. כמו שהזרע הוא בו זמנית האילן שיצמח להיות.
הם נתונים לטיפולינו ולתקופה, אנחנו יכולים לעשות בהם מה שאנחנו רוצים. אבל למעשה, לא הגוף שלהם ולא הנפש שלהם שייכים לנו. אחד הדברים שהכי כאבו לי כילדה ושנשבעתי ללמד את הילדים שלי - הוא שגבולות העולם נעצרים בגוף שלהם ולאף אחד אין זכות לעבור את הגבול הזה שלא מבחירתם. בשבילי לא למול, כמעט עלה בזוגיות שלי שהיא מאוד מאוד חשובה לי ועדין לא יכולתי לשבור את הנדר הקדוש הזה ולהרגיש שזה בסדר. זו הייתה השורה התחתונה שלי.
מה השורה התחתונה שלך, רק את יכולה לדעת.

 

[HouseAtreides]

אני לא מנסה לגרום להקבלה, אני מצביע על בעיה.

טענת שהדיון בנושא לא מדבר אלייך, והצבעתי על הבעייתיות הרבה שבטענה הזו, כי הדיון סביב הפגיעה הגופנית הוא לדעתי הטיעון החזק ביותר נגד ברית מילה. גם מי שלא חושב שזה הטיעון הכי חזק, לא יכול להתעלם ממנו. לו היה מדובר בטקס סמלי בו לא גורמים נזק גופני, רוב הסיכויים שהייתי בוחר בעצמי לבצע אותו.
חלילה מלהשוות אותך לאחרון פעילי חיזבאללה

זה בכלל לא היה הכיוון שלי וצר לי שפירשת זאת כך.
טענתי היא שאסור בשום אופן להתייחס בקלות ראש לפגיעה הגופנית שנגרמת בעקבות ברית המילה, בדיוק כמו שאיננו מתייחסים בקלות ראש לפגיעות גופניות שנגרמות לשבויי מלחמה בידי אויביהם. פגיעה גופנית היא תמיד פגיעה גופנית, ולדעתי ההקשר פחות חשוב כאן מהמהות.
הבעיה היא שהתרגלנו להתחשבן בקלות עם גורמים חיצוניים (גויים, אנטישמים, ערבים, אריתראים) והרבה יותר קשה לנו להתחשבן עם עצמנו. קל לנו להודות בפחד מפני גורמים חיצוניים וזרים, וקל לנו מאד לכעוס עליהם. קשה לנו הרבה יותר להודות בפחד מפני הקרובים לנו, השכנים שלנו והמכרים שלנו. קשה להודות שכשזה מגיע לברית מילה, הפחד הוא בעצם מפני החברה בה אנו חיים ומהאנשים הקרובים לנו ביותר. אם כבר הזכרת ארגוני טרור, אני חושב שלא מופרך לטעון שהורים רבים חוששים שאם לא יעשו לבנם ברית מילה, הסביבה הקרובה תפעיל על הבן טרור. השאלה עד כמה החשש הזה מבוסס? ועל מה הוא מבוסס?
מנסיונם של רבים שהעזו לעבור את מחסום הפחד, החשש התברר בדיעבד כמבוסס על מיתוסים אורבניים ולא על תצפיות אמפיריות. בכל גן ובכל כיתה היום בערים וביישובים חילוניים יש לפחות ילד אחד לא נימול. איפה הטרור?
בערך 30% מעולי בריה"מ לשעבר אינם נימולים. איפה הטרור?

אם זה מעניין אותך, יש לא מעט מחקרים ועדויות של בחורים שנימולו בגיל מבוגר וטענו שההבדל בתחושה גדול מאד, ושמבחינתם המילה הזיקה להם והם טעו כשבחרו לעבור אותה. גם בפורום הזה ישנן עדויות כאלה ממקור ראשון.

 

[HouseAtreides]

נ.ב. חשבתי על משהו בעקבות התגובה שלך אלי.

יכול להיות שהניסוח היה מטעה, ושהכוונה האמיתית שלך היתה הרבה פחות חמורה משחשבתי.
יכול להיות שהתכוונת לומר שאת מתמודדת עם כמה פחדים, ושנכון לרגע זה את רוצה להניח בצד את הפחד מפני פגיעה גופנית, כדי לרכז את המאמץ מול כמה פחדים אחרים שנראים לך יותר משמעותיים? (למשל הפחד מהצקות לילד, הפחד שתצטרכי להתמודד עם לחצים סביבתיים).
אם זה העניין, אני בהחלט מבין. כדי להתמודד עם הנושא, חשוב מאד לדעת להפריד בין הפחדים, להבין ממה הם נובעים ולהתמודד עם כל אחד מהם בנפרד. זה לא מצדיק התכחשות לפחד מפני פגיעה גופנית, אבל בהחלט ניתן וכדאי להתמודד עם כל תחושה בנפרד.

 

[שלו23]

בלת"ק

כתבת "הפחד מלהיתפס כאמא רעה".
אני לא יודעת אם זו הייתה התנסחות שבהיסח הדעת או לא, אבל אותי זה תפס. לא חשוב יותר באמת לא להיות אמא רעה מאשר אם את נתפסת ככזו או לא? (אני בטוחה שאני נתפסת כאמא רעה לחלק מהאנשים כי לא מלתי את הבן שלי, בעוד שבמציאות בעצם חסכתי ממנו זוועה ומום).

תראי, כתבו לך פה דברים מאד נכונים וחכמים, לא נותר לי הרבה מלבד לחזק אותם. נקרא שאת מייחסת כוח מאד הרסני להצקות והקנטות בגיל הילדות/נעורים. אני לא חושבת שאת טועה לגמרי. בתור ילדה ונערה הקניטו אותי על כמה וכמה דברים במראה החיצוני שלי, דברים שהלכו איתי הלאה. אני זוכרת את התחושות הרעות עד היום. ממרומי הגילי הלא מבוגר אני יכולה להגיד לך שלמרות הכל, לא הייתי משנה דבר. אני חושבת שזה עזר לי להתעצב כאדם רגיש, אמפטי, מודע יותר, זה דווקא עוזר לי היום הרבה באינטראקציות עם אנשים אחרים בסביבה האישית והמקצועית.

אני מתכוונת לעזור לבן שלי לפתח ערך עצמי גבוה, ביטחון בעצמו וביכולותיו, אהבה עצמית ודימוי גוף מפותח וגבוה. אם יצחקו עליו כי הוא לא נימול, אני מקווה שכל אלה יהיו לו למגן. אם לא, אז הוא יעלב, או יפגע. הוא יתגבר על זה, אני אהייה שם כדי לעזור לו אם צריך, ולהזכיר לו מה הוא שווה ומה ילדים שמקניטים אחרים שווים. אני בטח לא אחליט בשבילו שכורתים לו חתיכה בריאה ומתפקדת מהגוף הבריא שלו, שלא תחזור ולא תהייה לו יותר (וכרגע בכלל לא מהותי אם זה עם מוהל או רופא, אם יש סיכון לסיבוכים או לא או אם זה כואב ועד כמה!), רק כי אולי יצחקו עליו בגללה בעתיד ואולי הוא יעלב מזה. אני חושבת שזה מסר נ-ו-ר-א-י לבן שלי וישמוט את הקרקע מתחת להרבה דברים שאנסה ללמד אותו(כמו למשל לא להכנע לבריונות, סחטנות, אספסופים, הקנטות, אלימות ולחץ חברתי).

 

[valeta]

עונה לך שוב, אחרי שקראתי

את כל השרשור:

הרושם שלי הוא שאת לא באמת מתלבטת, אלא שקרה לך משהו קצת מערער:
נדמה לי שעד לפני כמה ימים האופציה לא למול לא באמת הייתה על השולחן. אני מעריכה שאת התייחסת למילה כאל "רע הכרחי". בטוח שיש ושהיו לך חששות (שיכאב לו, שהוא יפגע), אבל בסופו של דבר הנחת המוצא הייתה שצריך להתמודד עם הפחדים ולמול.
כנראה שהשרשור בפורום ההוא "הפגיש" אותך באופן ווירטואלי כמובן עם אנשים ממשיים שלא מלו, וזה קצת זרק אותך לאזור לא צפוי. כי אני קוראת בדבריך בעיקר נסיון להמשיך ולאשש את תמונת העולם הקודמת שלך - שכולם מלים, שמדובר בסיכון רפואי קטן ביותר, שהנזק מאי המילה יהיה עצום (מחיר חברתי, רגשי, משפחתי) ושהדרך שלך להגן על בנך תהיה דווקא למול אותו. לא נראה לי שאת במקום אחר, אלא שאולי קצת קשה לך המחשבה שתאלצי לעבור את החיתוך, שבאמת מפחיד נורא המון אמהות (ובצדק).
אם את מחפשת הרגעות וצידוקים למול "בכל זאת" ועל אף הכל - חבל עליך ועל מה שאת עושה לעצמך. את מתקרבת ללידה, ואם את לא באמת מתכוונת או רוצה בסתר לבך להתניע מהלך לא מקובל, אז חבל על ההתייסרות והטרדה שאת גורמת לעצמך. יש שפע אינפ]ורמציה ברשת למה מילה היא בעייתית. יש המלצות רשמיות של ארגוני הבריאות, יש את הפורום הזה שגם בו יש מידע בשפע. המידע זמין, ואת יכולה לנבור. השאלה אם את בשלה בכלל לעשות אפילו את הדבר הלכאורה פשוט - ולהשהות את ההחלטה למול. גם ההחלטה הזו לחכות עד שתתגבשי, תעורר, ככל הנראה, גל תגובות מהמשפחה ומהסביבה הקרובה. אולי תהיה אופוזיציה מול בעלך? אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שהיכולת לעמוד מול זה תלויה במידת השכנוע הפנימי שלך. ולי את נקראית רחוקה מכל זה מרחק שנות אור. נראה לי שלזה התכוונת בתחושת ההתשה שלך. יש משהו מעיק בלהחשף לאלטרנטיבה כזו, בבחינת "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". יותר פשוט להשאר בקונצנזוס, אני מסכימה. ולכן אני אומרת לך ישירות, ואני מקווה שאת לא תחשדי בי בהתנשאות או בזלזול, אלא להיפך: תבדקי עם עצמך אם יש כאן התלבטות אמיתית, או שאת בעצם בעיקר מבכה את המובן מאליו - שתהיה ברית מילה. האם הביקור שלך כאן הוא לא לצורך הצדקה עצמית? (בנוסח "בדקתי, חקרתי, והגעתי למסקנה שעדיף למול). כי לי לא נשמע שאת מאוד בודקת, כי הנחות היסוד שלך נורא מקובעות וקשה לך לראות את האופציה ההפוכה.

ואני רוצה שיובהר: באופן אישי אני חשה כאב עצום על כל תינוק שנימול. אני מאוד רחוקה מהרעיון של חיתוך של איבר המין, ואצלי זה משהו שלא יכול להתרחש. ועם זאת - אני לא רואה כותבת לך מתוך ניכור, אלא מתוך תחושה שאת עושה לעצמך משהו חסר תכלית, ואולי עבור עצמך עדיף להרפות, אלא אם כן יש בך משהו יותר חזק נגד מילה, ורק את יודעת מה באמת מתחולל בתוך תוכך.
הרגעות תוכלי לקבל בלי סוף בפורומים האחרים של המשפחה. הרוב הגורף מלו וימשיכו למול, כך שתוכלי לקבל שפע עיצות טובות ממי שבעלי נסיון. ולהיפך - אם את באמת רוצה לעצור את ההחלטה ולבדוק - אז תעשי מה שצריך, אבל אני לא בטוחה שאת באמת רוצה להתמודד עם זה.
אני מכירה אגב משפחה עם שני בנים. הראשון - נימול והשני-לא. עם הראשון הייתה התלבטות, והייתה סערה פנימית גדולה (דווקא לא לחץ חיצוני, אלא ההורים מאוד "פרפרו"). בסוף הם מלו, כי הם לא היו בשלים להחליט אז על אי מילה. עברו כמה שנים. את הבן הצעיר הם לא מלו, וזה היה טבעי, בלי דרמות, בלי נסיונות שכנוע של מישהו. אולי את לא במקום הזה עדין, ואולי אף פעם לא תהיי, ואולי כן. אבל חבל סתם להכנס ללופים, אם אין מוכנות נפשית.
מקווה שעזרתי במשהו.

 

[הירושלמית מירושלים]

כן, אני חושבת שאת צודקת.

 

[rotemor10]

יש הרבה צדק בדבריך, ותודה לך ולכולם

כאן שבכל זאת ענו וחוו דעה.
בסופו של יום אני מוצאת עצמי ביומיים האחרונים, באמצע חודש תשיעי ומרגישה ממש רע. על הריבים עם בעלי והוריי ועל המטרד הפנימי הסבוך הזה שנכנסתי אליו.
זה נכון שאני לא רואה את זה כמוך כ "מעשה שלא יעשה".
בשלב זה נכון יהיה להוריד הילוך, לנסות לעבד עם עצמי את המידע ולהגיע להחלטה כלשהי.
שוב תודה על הדיאלוג.

 

[She Dolphin]

ברוכה הבאה (קצת באיחור, סליחה)

אני מורידה בפנייך את הכובע על הנכונות להיכנס לחשיבה ודיון בנושא כל כך טעון, וכל זאת כשאת בחודש תשיעי והנושא לא עלה אצלכם עד כה.

אני חושבת שנשים רבות היו מעדיפות פשוט לא לחשוב על זה מרוב שקשה להכיל את המשמעויות הרבות של מילה או לחילופין - אי מילה, בשלב כל כך מתקדם בלי שום הכנה מוקדמת.

אני מסכימה מאוד עם הניתוח של וולטה החכמה ושמחה לראות שהחלטת לעבד את העניין עם עצמך. כמו כן אני מסכימה עם הדברים שהגולשים כתבו כאן ורוצה להוסיף לגבי הילדים שלי:

יש לי שלושה, מתוכם שני בנים (בני 11 ו 6) שכמובן לא נימולים והם מאוד שמחים על כך (ואחותם שמחה בשבילם). אני מוחה בתוקף על ההנחה הנחרצת ש"ברור שכל ילד לא נימול יגיע לגיל 16 ויכעס שלא מלו אותו". במבחן המציאות זה פשוט לא נכון!

לדעתי המשפט הזה נאמר שוב ושוב (ושוב. ושוב.) על ידי אנשים שמחפשים הצדקה למילת תינוקות מסיבות שונות - בין אם הם מתפרנסים ממילות, נימולו בעצמם, או מתכוונים למול את בניהם. לכל אחד מהם יש צורך חזק מאוד להצדיק את המעשה וליצור אצל עצמם ואצל הסביבה תחושה שהמעשה מוצדק. זאת תכונה אנושית ולא בהכרח עומד מאחוריה זדון מכוון, אבל המציאות היא שהאמירות האלו, שחוזרות על עצמן כמו מנטרה מרפות את ידיהם של הורים שמרגישים שמילת תינוק היא דבר לא נכון בכל כך הרבה מובנים.

יש המון חומר בדפי הפורום אחורה וגם בארכיון ובכלי הפורום. אני ממליצה לך לשבת קצת עם עצמך, ולאחר מכן גם עם בעלך ולראות איך ניתן להגיע להחלטה רגועה בנושא.

והכי חשוב - בלי לחץ של זמן. את אמנם בחודש תשיעי, אבל תזכרי שעם המילה אפשר לחכות. אין הכרח לבצע אותה בגיל 8 ימים, ועדיף שתגיעו להחלטה כשאתם שלמים, מה שלא תחליטו.

מאחלת לך הריון טוב ורגוע ומקווה לראות אותך פה בהמשך

 

[fire snake]

היי-יפה אמרה דולפינה, מה יש למהר?

את יולדת, מגיע לך קצת פינוק! דחי את ההחלטה בכמה ימים, שבועות, חדשים או שנים... לחתוך הרי תמיד אפשר! זה לא שאם לא חתכת עכשיו עבר זמנו ובטל קרבנו! כל מוהל יקבל את בנך בזרועות פתוחות - ובסכין שלופה - בכל גיל!
פשוט עברי לנושאים אחרים, עד שתרגישי פנויה ובשלה להתמודד עם התיק הזה...
אני מאחלת לבנך שעד אז תתאהבי בשלמותו ולא תרצי לפגוע בה - אבל זה לא צריך להפריע לך. פשוט - קחי את הזמן!

כמו שאמר יצחק קלפטר:

אם אני רואה שוטר בסביבה
אני ישר מושיט לאזיקים את הידיים

...אם אני רואה אישה בסביבה
אני שואל אותה
מה בנוגע

אם אני רואה חתול
אני אתו -הו -הו-הו-הו
ואם אני רואה זמן בסביבה
אני לוקח ת'זמ ן
לוקח אותו
כן

 

[orelia1]

מתלבטת

היי רותם ,

אני חושבת שהשקלול של הבעיות החברתיות שיהיו לילד בגן ובבית ספר ואח"כ אולי בצבא ( אם יתגייס )

לעומת אם לחתוך פיסת עור קטנה שבגיל שמונה ימים אין לו בכלל מודעות אליה ... התשובה ברורה .

נכון שמזווית מסוימת פוגעים בגופו של אדם מבלי ידיעתו ודעתו אך אם ניקח את זה רחוק יותר את במהלך חייך עד גיל שמונה עשרה לפחות תחליטי מאות החלטות בשבילו ...

זה תפקידנו העיקרי כהורים . אז קחי את זה בפרופורציות , תשמחו בברית ותמשיכו הלאה . החיים קצרים .

טפי קטן : אם החלטתם על ברית עם מוהל ממליצה לך לבקש ממנו להשתמש בערכת ברית מילה סטרילית חד פעמית . מונע הידבקויות בנגיפים ועוד דברים לא רצויים .