מתלבטת

[חסרת שם היחידה]

מתלבטת ../images/Emo4.gif../images/Emo4.gif../images/Emo4.gif

יש לי בעייה,ואשמח אם תגיבו אולי סופסופ אחליט מה לעשות. אז ככה: בשבוע הבא ימלאו 11 חודשים לפטירתו של אבי. אחותו פנתה אליי וסיפרה לי שאצלם במשפחה ובעדה בכלל נהוג לציין את 11 החודשים באזכרה גדולה שכוללת סעודה. היא לא כ"כ ידעה להסביר לי למה דווקא אחרי 11 חודשים-רוב האנשים הנורמלים הרי מציינים שנה. שוחחתי עם אמא שלי ושאלתי מה הקטע,ואז היא אמרה לי שזו לא "הקרצה" של אחותו אלא באמת כך נהוג אצלם וכשאמו נפטרה וגם אחיו-אז הוריי היו נשואים עדיין,אז גם אבא שלי עשה להם אזכרות כאלו. העניין הוא כזה: אני בכלל לא בקטע של סעודות וקשקושים. זה נראה לי מנהג די לא הגיוני(סליחה אם אני פוגעת כאן במישהו זו לא הכוונה שלי חלילה) פשוט אני לא מבינה איך אפשר להכין את כל המאכלים שהנפטר אהב כל כך באזכרה שלו דווקא. רק המחשבה עושה לי בחילה נוראית. עזבו רגע את עניין האוכל,אני ואוכל אף פעם לא נסתדר כנראה,פתאום גם הרעיון של אזכרה גדולה כזו עושה לי ממש רע.אני אישית ממש לא בן אדם "מאמין" בתפילות וכאלו. גם במשך הזמן הזה שעבר לא בדיוק "התאבלתי" במונחי הדת כמובן!!! אני כן שרופה בתוך תוכי מהרבה בחינות ושום דבר לא ירפא את זה-גם לא הזמן. מצד שני, נורא קשה לי "לדלג" על משהו שהוא כן האמין בו. ואמא שלי לא תשקר לי. אם הוא עשה כאלו אזכרות לאימו ואחיו כנראה שחשב שזו דרך מכובדת להזכיר את הנפטר.אני לא זוכרת מה היה כי הייתי ילדה קטנה בשני המקרים. בקיצור אני אובדת עצות. מה גם, שבאמת ההחלטה מה עושים תלויה רק בי. שני האחים שלי צחקו לי בפנים כשאמרתי להם מה הקטע של אחותו,אני בכלל מקווה שאם תהייה אזכרה כזו הם יבואו,למרות ששניהם בחיים לא ישברו לי את המילה. בקיצור אני די בסרט-יותר נכון עוד סרט,יש לי מספיק בלגאן בחיים כרגע גם בלי זה אז היא עוד נפלה עליי עם הקטע הזה. אשמח לשמוע מה הייתם עושים במקומי. סורי על החפירה,לילה טוב,אני.

 

[אביב פרסקי 1]

שלום לך

אני חושב שלא כדי לך לדלג על האזכרה, זו מסורת ישנה וחשובה ביהדות. לדעתי, כחי יוזמה ותשני את האווירה באזכרה. אפשר ליצור מצב שיבואו רק המשפחה הקרובה לבית הכנסת או לאיזה בית של מישהו מצד אביך עם איזה רב נחמד שאתם מתחברים אליו. באזכרה תשלבו הספדות ונאומים שאתם כותבים על האיש,האבא,האח (אני בטוח שאת יכולה לקחת חלק בזה

) עם דברי תורה קצרים ומעניינם מפי הרב. תאמרי לדודתך שלא צריך אוכל מבושל (זה באמת מגעיל גם לדעתי) מספיק כיבוד קל (כמו פיצוחים,אגוזים,עוגיות) ואחר כך קפה ועוגה. ואם האחים שלך רוצים לומר קדיש הם יכולים ללכת באותו יום להתפלל במניין. לפי איך שאת מתארת את אביך הבנתי שהוא היה בן אדם בעד מסורת אז הינה סוג של שילוב בין המסורת לזיכרון העצוב.

. זה רעיון מאוד נחמד שלדעתי כדאי לך לאמץ אותו... תספרי לי מה היה בסוף.

 

[בייגלה עם מלח]

אני חושבת

שמנהג ציון שנת הפטירה ב11 חודשים לפטירה הוא מנהג יהודי, כי אני שומעת על זה הרבה, אנחנו אומנם חילונים לכל דבר, ואבי אף נקבר בטקס אזרחי ולא דתי, אך למיטב הבנתי מציינים את השנה הראשונה אחרי 11 חודשים. אני חושבת שבראש ובראשנה את צריכה לחשוב על עצמך. אם זה יקל עלייך או יקשה עלייך, תתעלמי מכל עניין הדת ומה "צריך" לעשות, בסופו של דבר מדובר במשפחה שמתכנסת לציין אירוע חשוב בחיים של כולכם, יש בזה משהו מקרב ומנחם, אבל אם את מרגישה לא נח עם הסיטואציה, זה בסדר. את אומרת שאת שרופה בתוכך מהרבה בחינות ושם הזמן לא ירפא את זה. ייתכן ואת סוגרת את עצמך, אני באמת מאמינה שאין דבר שלא ניתן להתגבר עליו. גם אירוע קשה כל כך כמו לאבד הורה. אולי את צריכה לפתוח את עצמך יותר, חבל שאת חיה את חייך באמונה הזאת, אני מאמינה שאם תשני את דרך המחשבה תוכלי להתגבר על הכל ותהיי חזקה יותר. סתם עוד נקודה למחשבה

 

[koopy]

שלום!

בעייני אזכרת ה11 חודשים מסמלת בעיקר את תחילת החיים בלי הנפטר... כי עד עכשיו סביר להניח שהיו לך תקופות שבהן התנהגת כרגיל (כלפי חוץ) ותקופות שבהן העצב שיתק אותך... אנשים שלא חוו אובדן אומרים שבשלב הזה דברים מתאזנים ואני כמובן(!) לא מסכימה עם זה אבל יש 1 אחוז של אמת באמירה הזאת- זאת התקופה שבה את מחליטה איך לחיות מעכשיו והלאה אחרי ששנה שלמה ניסית כל מיני דרכים לחיות בלעדיו (דרכים שבוודאי הכאיבו לך יותר ויותר כי גילית ששום דבר שאת עושה לא מחזיר לך את התחושה הכי טובה בעולם.. הכי מרגיעה בעולם של פשוט להיות איתו...) אני מקווה שאת מבינה שאני לא מתכוונת להגיד דברים נוראיים כמו-"הזמן הוא הרופא הטוב ביותר..." כי אצלי בכל אופן זה רק הולך וניהיה יותר גרוע אבל אני חוזרת שוב- 11חודשים אחרי אנחנו לומדים איך לחיות מחדש חיים שהם כ"כ הרבה יותר גרועים משהיו עד לא מזמן...אז אולי כדאי לציין את זה כדי להתחיל את החיים האלה...(בלעדיו) ולסגור את שנת האבל. וחוץ מזה בעוד שבועיים יש לאמא שלי אזכרה כזאת וחשוב לי מאוד שזה יהיה הכי גדול שאפשר כי זאת אולי ההזדמנות להפיץ ברבים את הדברים שהיא חשבה והאמינה בהם ואולי כך להודות לה טיפטיפונת על כל מה שהיא עשתה בחייה... מקווה שתעשי מה שנכון ומתאים לך,למשפחתך,לאביך(מה שהוא הכי היה רוצה).... ושתיהי שלמה עם זה

 

[רחוב האגס 1]

סעודה אינה בהכרח "חגיגה"

נכון שהמילה "סעודה" מטעה, כי בד"כ יש לה קונוטאציה חגיגית ומשתמשים בה לאירועים משמחים. אבל בהחלט יש גם סעודות אבל. לי זה דווקא נשמע מאוד סמלי ונכון להכין דווקא את המאכלים שהמת אהב - הרי מדובר כאן בהנצחת זכרו, וסעודה לפי טעמו יוצרת איזכור כלפי טעמו, בעיני זה דווקא דבר חיובי מאוד. זה הרבה יותר משרת את זכרו מאשר להכין מאכלים שאין להם כל קשר לאדם שאותו אנחנו רוצים להזכיר. לפי דעתי זה יעשה רק טוב לכל העניין אם תכניסי לאזכרה, או אפילו מחוץ לאזכרה, דרכים משלך להזכיר את אבא שלך אפילו אם הן לא "לפי הספר". הרעיון הוא לבטא את הזיכרון שלך אליו, זה מה שצריך להנחות אותך. גם לי אין מושג בקשר לעקרון 11 החודשים, אם כי גם אצלינו קיימנו את זה

 

[yaeli20]

דעתי

אני לא יודעת למה דווקא ב11 חודשים אבל את הרעיון של הארוחה אני מכירה מחברים שלי. אצלנו באופן אישי לא עשו משהו כזה אבל אני מכירה את זה מחברים שלי וההסבר שלהם היה שהארוחה הזו היא בכדי לציין את זיכרו של המת ולכן מכינים את המאכלים שהוא אהב, מספרים סיפורים,ף מסתכלים באלבומים וכד'. יש אנשים שממשיכים ועושים את זה כל אזכרה יש כאלה שעושים את זה רק פעם אחת. לדעתי כי זה היה חשוב לאבא ובשביל שתוכלי לבדוק איך את מרגישה עם זה תלכי הפעם. אם המשפחה שלך היא מהמשפחות שעושות את זה בכל אזכרה וזה לא ירגיש לך טוב אז אל תלכי שוב. מצד שני אם מרגיש לך כל כך חזק שאת לא רוצה ללכת אני מאמינה שאם כל איבר בגוף אומר לי לא לעשות משהו אני לא צריכה לעשות אותו.

 

[MeWithoutU]

לדעתי...

תעשי מה שנראה לך לנכון. תשאלי את עצמך - האם את יכולה להיתמודד עם זה? ואולי במקום ארוחה גדולה תעשו מה שאביב הציע...עוגיות קפה וכו' משהו קטן וקצר.

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo140.gif

אני אתייחס לחלק שכתבת כאן. ''מצד שני, נורא קשה לי "לדלג" על משהו שהוא כן האמין בו. ואמא שלי לא תשקר לי. אם הוא עשה כאלו אזכרות לאימו ואחיו כנראה שחשב שזו דרך מכובדת להזכיר את הנפטר''... אבא שלך שהיה אדם מאמין כנראה האמין שהאזכרה מכבדת את הנפטרה ואף מעלה את נשמתו [יש בה כל מיני טעמים דתיים שמעלים את נשמתו של הנפטר לפי האמונה היהודית ואותו דבר באזכרות גדולות עם תפילות]. אם זכור לי נכון, בחייו של אביך תמיד השתדלת לעשות מה שהוא רוצה ואת מה שטוב לו, להראות איך שהוא אהב שאת נראת למשל ובכלל לעשות את ההכי טוב בשבילו. אני חושבת שכדאי שתעשי כך גם אחרי מותו. אבל... אם זה דורש ממך כוחות נפשיים שאת יודעת שלא תעמדי אל תעשי את זה, אני חושבת שהוא היה רוצה את ההכי טוב בשבילך ולא היה רוצה שתתאמצי ותוציאי אנרגיות.

בכל אופן, בהצלחה בהחלטה.

את מוזמנת לעדכן אותנו.

 

[שבלולית U4]

זהו מנהג יהודי

לאשכנזים אין מנהגים מיוחדים ל-11 חודש, ורק לספרדים יש סעודת מצוה בליל יום 11 חודש. לגבי שנים עשר חודש כולם עולים לקבר בו ביום, והספרדים נוהגים גם לעשות סעודת מצוה בליל יום השנים עשר חודש.

 

[yaeli20]

../images/Emo24.gif ברוכה הבאה לפורום

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo140.gifברוכה הבאה לך.

את מוזמנץ לפתוח שרשור ולנציג את עצמך אם את רוצה. סוף שבוע נפלא לך.

 

[MoRoSH11]

לדעתי כן לעשות את זה

זה חלק המסורת של המשפחה של אבא שלך וזה לא חייב להיות חגיגי ושמח דווקא וזה גם נראה לי אישית כדבר יפה לזכור דרכו

 

[חסרת שם היחידה]

חברים יקרים,

אז באמת עברו עליי התלבטויות לא קלות. צריך להבין שגם לא משנה מה ההחלטה זה די כיתת יורים של כל מיני האשמות ודיעות של אנשים שהייתי צריכה להתמודד איתם. נתתם לי המון נקודות למחשבה-באמת תודה ענקית לכם!!! העניין הוא שבכל מקרה נראה לי שלא הייתי שלימה עם שום דבר, אבל השתכנעתי להכנע -וכמו שדעת הרוב כאן הייתה כן לכבד לפחות את מה שהוא היה רוצה\מרגיש וכן לקיים אזכרה. מאוד....קשה לי עם זה. אני מאוד...לא חד משמעית, וגם דיברתי עם איזה חבר ממש...טוב של אבא שלי שהם די היו כמו אחים ממש מגיל אפס שאמר לי שכמו שהוא הכיר אותו אבא שלי לא פספס אף פעם אזכרות של בני משפחה או חברים וחשב שזה חלק חשוב בזכר הנפטר. לא שלא ידעתי את זה, אבל הוא גם סיפר לי נגיד על האזכרה של אחיו , שזה אני חושבת היה האירוע הכי טראומתי בחייו, שאבא שלי ממש קרס ועדיין קיים את הסעודה הזו בסדר גודל של עשרות קרובים וחברים. מה שכן, החלטתי שהיות ואני קצת בבעיות עם עצמי כרגע,וחלק מזה קשור גם לבעיות פיזיות שקצת החמירו, אז אני מנמיכה פרופיל ולא מכינה שום דבר מיוחד שיכול לגרום לי להרגיש עוד יותר רע, אלא פשוט באה וזהו. אחרי כל השבוע המעצבן הזה זו פשרה שמקובלת גם על האחיות שלו (שיצאו די פוסטמות סורי) וגם על האחים שלי, שקצת "עושים לי טובה" אבל אמרו שיגיעו. טוב, יקיריי, תודה רבה על האוזן הקשבת ועל התמיכה וגם על העצות. תודה ענקית,אני.

 

[אביב פרסקי 1]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כול הכבוד! על הכוול!!