היי לכולם, אני חדשה וכואבת מאוד, אני חודש וחצי לאחר הפרידה הסופית, מתי מתחילים לעכל, מתי מפסיקים לחייג באמצע היום בכדי לספר משהוא משמח, להתייעץ וסתם לשמוע היי מותק,מתי מפסיקים להביך את הסובבים שפתאום זולגות הדמעות מעצמן.
ןאני מבינה זה טרי וקשה אבל תדי שזה קשה בכל מצב אני כמעט 3 שנים וכל דבר מזכיר. אין מה לעשות צריך להמשיך לא למען אף אחד רק לעצמנו כי אנחנו נשארות לבד הקן מתפזר . תהי חזקה מאיזה איזור את אני מהמרכז.
חודש וחצי זה זמן קצר מאוד . אני לא בטוח שאפשר לקבל ולהשלים ממש עד הסוף עם האובדן. אני כבר חמש שנים אחרי, וקרה שהילדה התקשרה, ואמרה "היי" , ונשמעה בדיוק כמוה, דבר שגרם לי לכמה שניות של בלבול. ושיהיה לכולנו ח ג פ ו ר ים ש מ ח !!!
נכון,קשה לעכל אובדן של מישהו יקר. בהתחלה התחושה היא ש........תיכף הוא יכנס הביתה והכל יחזור להיות כמו שהיה.זה אפילו מקל ומרגיע לחשוב כך.למרות ששכלית יודעים את האמת........כל כך הרבה זכרונות של הרבה שנים יחד. את לא מביכה אף אחד בדמעות שזולגות מעינייך.תבכי כי כך את מרגישה עכשיו.כואבת מאוד. תהיי חזקה.
אצל כולם ההתמודדות שונה אני מכיר אחת שכל יום הייתה הולכת משך שנים התחרפנה לגמריי בסוף יצאה מזה יש כאלה שאחר שנה יש חודשים אבל זה לא עובר יש השלמה פחות או יותר אך לא הבנה וזה בא ברגעים שהכי לא מצפים להם שפתאום כל כך שמח בלב ופתאום יש עצבות ושיש עצבות פתאום הפוך אין כלים ואין אימונים וזמן מרפא ?לא חושב אבל תמיד נזכרים בדברים היפים ולא בשלילי זה מה שמחזק ולא לחשוב אם היינו עושים ככה אז היה אחרת זה קרה כי היה צריך לקרות ואין מה לשנות ולא לבכות על חלב שנשפך פשוט להודות על הזמן שהיה לנו יחד ושזכינו להיות יחד תודה וסליחה ממי שנפגע