מתי נגמרות הדמעות?
כבר עברו חמישה ימים מאז הפרידה ואני לא מפסיק לבכות. זה בא בגלים, לבד, כשאין אנשים מסביב. המשפחה תיכננה היום ללכת לקיבוץ של סבתא לסדר ושעה לפני היציאה הגיעה עוד קריסה. טלפונים שאני לא מגיע, שאני לא מסוגל להתמודד עם אנשים (מזל שההורים מבינים ותומכים). עד עכשיו זה לא נגמר. מישהו יכול להגיד לי עד מתי אני אתאבל על הקשר הזה? במחשב מתנגן לו בלופ השיר של עידן רייכל "מדברים בשקט" עם המילים "תחבק אותי חזק ואל תרפה, ימים קשים עוברים, אני נופלת מהכובד על כתפי" וזה כל כך נכון. אני פשוט נופל ונופל ולא רואה את הסוף. הכל הגיוני - "עשיתם את המעשה הנכון", "אתם תתגברו", "מחר יום חדש"... אני יודע את כל זה בראש, אבל הלב לא קולט. הוא רעב לדמעות. ואני עדיין אוהב. מחר השמש שוב תזרח, ואני אקום ולא אדע מה יהיה - בכי, אפתיה, געגועים, שכחה, הדחקה...והאושר? מתי הוא יחזור להיות בלקסיקון האישי? נורא אירוני לחזור לפורום זוגיות ולהפוך ליחיד תוך 24 שעות
כבר עברו חמישה ימים מאז הפרידה ואני לא מפסיק לבכות. זה בא בגלים, לבד, כשאין אנשים מסביב. המשפחה תיכננה היום ללכת לקיבוץ של סבתא לסדר ושעה לפני היציאה הגיעה עוד קריסה. טלפונים שאני לא מגיע, שאני לא מסוגל להתמודד עם אנשים (מזל שההורים מבינים ותומכים). עד עכשיו זה לא נגמר. מישהו יכול להגיד לי עד מתי אני אתאבל על הקשר הזה? במחשב מתנגן לו בלופ השיר של עידן רייכל "מדברים בשקט" עם המילים "תחבק אותי חזק ואל תרפה, ימים קשים עוברים, אני נופלת מהכובד על כתפי" וזה כל כך נכון. אני פשוט נופל ונופל ולא רואה את הסוף. הכל הגיוני - "עשיתם את המעשה הנכון", "אתם תתגברו", "מחר יום חדש"... אני יודע את כל זה בראש, אבל הלב לא קולט. הוא רעב לדמעות. ואני עדיין אוהב. מחר השמש שוב תזרח, ואני אקום ולא אדע מה יהיה - בכי, אפתיה, געגועים, שכחה, הדחקה...והאושר? מתי הוא יחזור להיות בלקסיקון האישי? נורא אירוני לחזור לפורום זוגיות ולהפוך ליחיד תוך 24 שעות
