מתי מתערבים ומתי לא

[מיכל@ל]

מתי מתערבים ומתי לא

בת השבע שלי הוכתה היום בהסעה מבית הספר ע"י ילד שגדול ממנה בשנתיים. באותו הרגע שהיא סיפרה לי התחלתי סבב טלפונים כדי לאתר את הוריו של הילד, דיווחתי לאמו על המקרה והבהרתי שאני מצפה שזה לא יקרה שוב. אחרי שקצת נרגעתי,שאלתי את עצמי אם באמת הייתי צריכה להתקשר או שאולי לתת לה להתמודד היה נכון יותר. מתי לדעתכם צריך להתערב ? איפה הגבול בין לנשוך שפתיים ולכאוב עם הילד לבין התערבות ישירה ? אגב,הבת שלי ביקשה ממני להתקשר לאמו של הילד והרגישה טוב כשעשיתי זאת ותמכתי בה גם בפני אמו של הילד המכה.

 

[טל קר]

אהלן מיכל, ראשית לדעתי אלימות

זה קו אדום שצריך להתערב בו. שנית, לפי דבריך מסתבר שלא עקפת את ילדתך מעל ראשה, אלא נתת לה להתמודד בעצמה - אופן ההתמודדות שלה היה לספר לך ולבקש ממך להתקשר לאמו של הילד. לדעתי זו גם דוגמא טובה איך מתמודדים עם אלימות. לא חוטפים ומבליגים, לא נוקטים באלימות חזרה, אלא פונים לגורם האחראי ודואגים שיטפל בכך ויאכוף את הסדר. מה שנראה לי אולי בעייתי מלבד במקרים חריגים זה לעקוף את ראשו של הילד, למשל שהיא היתה מתחננת שלא תתקשרי לאמא, ואת היית עושה זאת בכל זאת על אף מחאתה. בקיצור - לדעתי התנהגת מצוין.

 

[נעה גל]

../images/Emo45.gif מסכימה לכל מילה!

אין דרך אחת של נכון או לא נכון לכל המקרים, יש מקרים שבהם הילד לא רוצה שההורים יתערבו ואז אולי היה נכון לא להתערב. אבל במקרה שלך, זה היה הפתרון שלה - ההתערבות שלך. לכן, לא יכלת ולא היית צריכה, לדעתי, לנהוג אחרת. זה נכון שיש מקומות בחיים שההורים לא צריכים "לחיות ולהתמודד" בשביל ילדים. כשזה מגיע לאלימות (או כל נושא אחר) בה הילד המוכה מרגיש חסר אונים ומבקש עזרה - צריך לעזור.

 

[לאה_מ]

גם אני מסכימה עם טל.

בכלל, ההסעות מבית הספר הן ממש "מלכודת אלימות". אצל עומר אמור להיות מלווה בהסעות, אבל מסתבר שיש מלווה אחד וארבעה אוטובוסים, כך ששלושה אינם מלווים. עומר חוזר מדי פעם עם סיפורים על הצקות, קללות וגם מכות באוטובוס. אני נוהגת להקשיב לו, לשאול אותו איך נהג בעת הארוע והאם יש דבר מה נוסף שהוא מתכוון לעשות, וגם האם הוא זקוק לעזרתי. עד כה הוא מעולם לא ביקש את התערבותי, ולכן לא התערבתי. אם יבקש, אני אתערב עבורו, ובעיקר משום שהוא לא מבקש בדרך כלל - אם הוא יבקש זה יהיה מקרה חריג, והוא יהיה זקוק לכל תמיכה שיוכל לקבל ממני. בכל מקרה, נראה לי שנהגת נכון, נתת לבתך את התמיכה שהיתה זקוקה לה וגם לא נשמע לי שהגבת מחוץ לפרופורציה.

 

[michal@gal]

היגבת בצורה נכונה

וגם אני מגיבה בצורה זהה במצבים כאלה. היו מקרים שבת השמונה שלי הוכתה ע"י ילד מבית הספר בדרך הביתה, והתקשרתי לאימו לידע אותה. אחת האמהות ביקשה ממני במפורש שאם זה קורה שוב, שאני אידע אותה מיד כדי שהיא תוכל לטפל בכך.

 

[מיכל@ל]

המון תודות לכולכן,חיזקתן אותי ../images/Emo20.gif

 

[noa_f]

לא רק שהגבת נכון, לדעתי אם לא היית

מתקשרת להורה של הילד המכה, אפילו מתוך מחשבה של התמודדות עצמית, הילדה היתה קולטת מהר שאין לה מה לספר לך כי את לא עושה כלום - וזה כבר הרבה יותר גרוע.

 

[מיכל@ל]

אני לא יודעת אם זה נכון

היא מספרת הרבה גם על דברים טובים שקרו לה וגם על דברים רעים ואני חושבת שהכי הכי חשוב זה קודם כל להקשיבולהיות עם הילד גם כשאנחנו לא חלק אקטיבי בסיפור. אני זוכרת מקרים שהיא ביקשה לפתור את הבעיות שלה בעצמה ולמרות זאת היא סיפרה לי ושיתפה אותי.

 

[noa_f]

אבל כאן היא בפירוש ביקשה שתתערבי

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif וזה בדיוק התפקיד שלנו -

להיות שם בדרך כלל כדי להקשיב להם ולהכיל את ההרגשות שלהם, לתת להם את החופש ואת העצמאות לפעול לבד, ותמיד לתת להם את ההרגשה שהם לא לבד, שאנחנו סומכים עליהם שהם ידעו לפתור את הבעיות לבד, אבל אם הם מרגישים שמשהו "גדול עליהם", אנחנו כאן כדי לעזור.

 

[מיכל@ל]

יותר יפה מזה

לא הייתי יכולה לכתוב בעצמי

 

[דברה]

מתי מתערבים ומתי לא

אימא יקרה!! נכון שכיף לבתך היקרה לקבל גיבוי ולדעת שהנה אימא שלי תתקשר לכל אחד שירביץ לי תדבר אם הוריו ובכך תפתור לי את הבעיה. לדעתי את טועה. במצב כזה את מורידה את הבטחון העצמי של הילדה. תני לה לדעת שהיא צריכה לדעת כיצד לגונן ולהתגונן על עצמה בפני אחרים שמציקים ומרביצים לה העלי לה את הבטחון והמורל אימרי לי שהיא מסוגלת לפחות אם מרביצים לה שגם הם יקבלו מכות (למרות שאני נגד אלימות) אבל מה לעשות לפעמים צריך. גם לי יש בן בן 8 שכל פעם שמשהו בכיתה הורס לו מחברת הוא בא הביתה בוכה אני בנתיים לא מתערבת ומסבירה שעליו לפנות למורה או לכל גורם חינוכי בבית הספר שינסה לפתור לו את הבעיה.

 

[חנה בית הלחמי]

מיכל, אם זה נתן לביתך תחושה של

ביטחון ורוגע הרי שמן הסתם זה היה הדבר הנכון לעשות.

 

[מיכל@ל]

אחרי שקראתי את התגובות

אני מרגישה עכשיו שלמה ויודעת שזה בדיוק מה שהייתי צריכה לעשות,כמו שאני לא הייתי מסוגלת להגן על עצמי מאדם שהוא כפליים מהגודל והכח שלי,גם הבת שלי לא צריכה להתמודד לבד עם ילד שגדול ממנה בשנתיים ובערך פי שתיים מגודלה הפיזי .