מה שאתם עושים כרגע זה להעלים מהילד מידע
על עצמו שכל הסיבה יודעת והוא לא. אין לכם שליטה על הסביבה ומה יאמר לילד ייפלט על ידו. חשוב שהוא ישמע את הדברים לראשונה מפיכם עם ההסבר שלכם כשאל ההסבר נילווים דברים חיוביים כמו ליטוף, חיבוק חם, הטבעת מלא נשיקות אוהבות, מבע פנים, אינטונציה של הקול. כשילד גדל עם הידיעה הוא מקבל את הדברים כמשהו טבעי ונכון יותר לקלוט גם את הדברים החיוביים שנאמרים לו. כשמנחיתים על הילד את המידע בגיל מבוגר יותר זו טראומה והוא עשוי לחשוב שאם לא סיפרו לו עד היום כנראה שאימוץ זה משהו שלילי. זה כמובן בנוסף למה שכתבו לכם כל קודמי. בת דודתי אומצה בארץ כתינוקת בשנות השישים. טרם אימוצה הוריה נסעו וחיו בחו"ל כמעט שנה וכשחזרו לא חזרו לביתם אלא חיו תקופה במלון ואחר כך ישר עברו לבית חדש ולכולם פרט לקומץ אנשים מהמשפחה סיפרו שהילדה נולדה בחו"ל. ובכל זאת כשהילדה הגיעה לגיל תשע או עשר באחד הימים תוך כדי מריבה עם חברה בבית הספר החברה צעקה לעברה שהיא יודעת סוד עליה שבת דודתי כלל לא יודעת, שאמא שלה היא לא באמת אמא שלה אלא היא אימצה אותה. אתם לא מתארים לעצמכם איזה משבר זה גרם. גם משבר אימון בין בת דודתי להוריה וגם בעיות רציניות בדימוי העצמי אצל בת דודתי שהצריכו שנים רבות של טיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על הטראומה. עוד גבר שאני מכירה שהוא היום כבן חמישים נודע לו על האימוץ מאימו כשהיה כבן שש עשרה. זה גרם לו לכאלה בעיות בזהות ולקשיים רגשיים כאלה שמתלמיד מצטיין הפסיק להשקיע לגמרי בלימודים, החל להפגין בעיות התנהגות נוראיות בבית ובכיתה עד שנפלט מהתיכון בכיתה יא'.
