מתי לומר סליחה?

תיור

New member
מתי לומר סליחה?

בני בן 3, לא רצה לומר עד לא מזמן (כ3 חודשים) סליחה. מאז שהחל לומר את המילה "סליחה" אני שמה לב שהוא מנצל את העניין. לדוג' מכה אותי או שבועט בי. לפני שהסכים לומר סליחה, הייתי מרחיקה אותו ממני, ואומרת לוש אני כועסת על הצעד המסויים שלו, והוא היה מתעלם מנסה להתקרב אליי מחבק או מנשק... ואני הייתי ממשיכה לומר שאני אוהבת אותו גם אך כועסת עליו מאד כי הרביץ/בעט/וכו ושלא אמר סליחה. כעת נראה לי שהבין את הרעיון אך הוא מנצל את המצב, למשל בועט ומיד אח"כ מבקש סליחה... ואחרי 5 דקות חוזר למעשיו. בהתחלה הבעתי שמחה על זה שידע לבקש סליחה. כעת המצב מסובך, אחרי שהוא חוזר על מעשיו ושוב מבקש סליחה,אני אומרת לו שלא רוצה לקבל את סליחתו, ומרחיקה אותו ממני, אך הוא מתקרב אליי מבקש שוב ושוב סליחה, מחבק ומבקש שאחבקו ואתן לו נשיקה... נראה לי שזה חוזר על עצמו. מה אפשר לעשות ? אני כעת מרגישה שכעת אני מלמדת אותו שבקשת הסליחה שלו לא שווה.
 

לאה_מ

New member
לדעתי הבעיה היא לא עכשיו אלא עוד

בשלב הקודם - הוא הבין שכשהוא אומר "סליחה" זה מוחק את המעשה שלו. הרי מה שמשנה באמת זו לא המילה - כן תאמר סליחה או לא תאמר סליחה - אלא החרטה, ההתנצלות, קבלת ההתנצלות. אני שמתי לב שכשאורי עושה משהו שהוא יודע שהוא לא בסדר (למשל, מרביץ לאחיו או לאחותו) הוא מתחיל לבכות. אם את שואלת אותו למה הוא בוכה הוא לא אומר שהוא מתחרט (למרות שברור לי שזה בכי של חרטה), אלא הוא אומר "כואב לי" (ואם שואלים אותו איפה הוא נוקב בשם איבר גוף כלשהו - רגל, יד...). לפני כמה ימים זה קרה, ובן זוגי שאל אותו למה הוא בוכה, וכשאורי אמר שכואב לו, בן זוגי אמר לו "אני מבין. כואב לך בלב. אתה מצטער שהרבצת לשירה. בוא תבקש ממנה סליחה, תתחבק איתה ותראה שזה יעבור" וזה באמת עבר
אני חושבת שזה מה שהמחיש לו את המשמעות של בקשת הסליחה, והפך את זה מ"סתם מילה" למשהו בעל משמעות.
 

תיור

New member
אז איך את מציעה שאנסה

לשנות את המצב? כי הוא ממש מנצל זאת.
 

לאה_מ

New member
אני לא בטוחה שהוא מנצל -

אולי הוא לא מבין את המשמעות. הוא למד שיש מילה שהוא צריך לומר אותה בסיטואציה מסויימת, והוא לא מבין מה עומד מאחוריה. זה לא שהוא עושה איזו מניפולציה, או מנסה לנצל את זה לצרכיו. לדעתי הוא באמת לא מבין. אני מצטרפת לשאלות - האם מבקשים גם ממנו סליחה? ואיך עושים את זה? אני מציעה לך לקרוא את המאמר של ד"ר חנה צור על האמפתיה - לילדים קטנים יש הרבה מאד אמפתיה, ובאמת כדאי לדעתי לפתח אצלם את היכולות האלה ולעודד אותן. אני מציעה לך להתנצל בפניו. לא סתם, כמובן. אבל מנסיון יש מספיק מצבים שמזמנים לנו את האפשרות הזו. להראות לו איך "צריך" להתנצל. ואולי גם לשוחח איתו על זה - קחי את הדוגמא שנתתי בהודעה הקודמת שלי בקשר לאורי ולאבא שלו, ותראי האם את יכולה למצוא דרך לתאר לו את תחושת החרטה באופן יותר מוחשי.
 

zorakani

New member
כמה שאלות ומחשבות

איך ניסיתם להרגילו לאמר סליחה? האם אמרו גם לו "סליחה" לפעמים? האם הוא מגלה אמפתיה לאחרים? כשאת אומרת שכואב לך זה אכפת לו? נשמע שהפכת את הסליחה למאבק. את "ניצחת" נצחון זמני אבל מהר מאד הוא מצא טריק לנצח אותך. אני חושבת על שתי אופציות: 1. הוא שקוע במאבק ביניכם וכלל לא פנוי לחשוב על משהו אחר (למשל על רגשותייך) 2. הוא מצטער; אבל מאחר ואתם במאבק אם הוא יאמר סליחה הוא יפסיד אפרתש
 

תיור

New member
תשובות

כשהוא הכאיב, אמרתי שכואב לי, היה ישר מנסה לחבק או לנשק את מקום המכה, כאן הייתי אומרת לו שיגיד סליחה, אולי כאן זו היתה הטעות שלי, איך לתקן אותה? לו אני אומרת סליחה, כמובן. כשאני נתקלת בו בטעות או משהו כזה. כשכואב לי ממכה שאני מקבלת, ושאינה באה ממנו, כמו שולחן או משהו כזה, הוא מגלה אמפתיה, מנשק את מקום המכה, אך כשהמכה באה ממנו, זה לא מזיז לו במיוחד. בקיצור, אני חושבת שהאופציה הראשונה היא נכונה, אך איך אפשר לתקן את המצב?
 

zorakani

New member
השיטה הפולנית?

במקום לנזוף או לדרוש, להתמקד בכאב שלך. תאמרי שאת עצובה. "אני עכשו לא יכולה לחבק כי כואב לי". ואל תצפי לסליחה. אם יביע צער בכל דרך אחרת (ליטוף, ייתן לך פתאום צעצוע אהוב) תקבלי את זה. וכמו אבא של אורי, אפשר לעזור לו להתבטא. "אני רואה שאתה מצטער". וגם אל תדרשי שיגיד סליחה לאחרים. תנטרלי את שדה הקרב הזה.
 

תיור

New member
השיטה הפולנית נראית לי מאד

ובכלל תודה על כל התשובות... אנסה לשנות את גישתי ותגובותיי.
 

irisgh

New member
'לאמר שכועסים ואוהבים'..

אני אישית, לא אוהבת את זה. ראיתי מסביבי הורים שאומרים 'אני כועס עליך אבל/ו אני אוהב אותך'. ברור שאני אוהבת אותו. והוא גם שומע את זה מספר פעמים ביום. אבל דווקא אחרי שהוא הרביץ לי? מה נזכרתי בזה באותו רגע? ההרבצה שלו הזכירה לי שאני אוהבת אותו? זה באמת מוזר. או שעד כדי כך קשה לי עם עצמי, על זה שאני כועסת עליו, שמיד אני צריכה לכפר ולהגיד שאני אוהבת אותו? כשאני כועסת אני כועסת וזהו. מעבר לזה, אני מקבלת את הצעות התיקון שלו. למשל, כשהוא מנשק לי את המכה. אבל, היתה תקופה בה הוא התנהג בדיוק כפי שאת מתארת, (תוך ליווי במילים 'סליחה', 'זה לא בכוונה' או נשיקה שטחית, חיוך, ומיד חזרה על זה). הוא פשוט מנסה מה יכול לעבוד. אמרתי לו, כפי שהוצא כאן 'עכשיו עוד כואב לי'. או שלא נעים לי לשבת ככה לידו ואני עוברת לכורסא / חדר אחר. או, שיבחר אם הוא יכול לשחק איתי יפה בסלון, או שהוא מעדיף ללכת לשחק בחדר שלו. אפילו: שיבחר אם הוא יכול לשחק איתי יפה בסלון, או שהוא מעדיף ללכת להשתולל ולהרביץ בחדר שלו. זה עבר. לרוב
 
דוגמא אישית

אין כמו דוגמא אישית,נכון הוא לא יתחיל להגיד סליחה מיד אבל הוא רואה איך האנשים סביבו נוהגים והוא יפנים. שלך חנה גונן
 

יעל11כהן

New member
לא לומר...

מנסיון שלי עם אחייני ש"תורגלו" לומר "סליחה" - הגעתי למסקנה שלילדים צעירים אין מושג מה זה אומר. וזה שאני אדרוש "תגיד/י סליחה" - לא משנה כלום. אז הוא אמר. ואז מה??? זכור לי שאחת מאחיניותי התנהגה שלא כראוי ואמרתי לה "אם תמשיכי בזה אני לא אדבר איתך - אפילו אם תבקשי סליחה". היא הביטה בי בהלם ואמרה : "למה???"- היא גדלה שכשהיא מבקשת "סליחה" זה מוחל הכל... האמת שהיא ניסתה אותי, ולא סלחתי לה - רק בערב. זה היה לקח חשוב עבורה - כי אצלם כל התנהגות פרועה נתקלת במשפט :"תבקשי סליחה". מה סליחה? היא עוד לא קלטה שהיא לא בסדר. סליחה צריכה לבוא מבפנים ולא מן השפה לחוץ. לכן אני בעד התגובה של "אמא עצובה. כואב לה" ועד "ככה לא מתנהגים. עשית מעשה לא יפה. אני כועס". אבל לא "תבקש סליחה"...
 

תמר,

New member
נכון. ועל זה נאמר "אחרי המעשים

נמשכים הלבבות". אם ילד מתרגל להודות ולהתנצל, בסוף הוא יפנים את זה מבחינה מוסרית. בעניין התנצלויות, לא קרה לי שהכו אותי (או את אחד האחים) כדי לבקש סליחה, או שחשבו שסליחה תמחל על הכל. אם אחד הילדים פוגע בי (לא עולה על דעתי דוגמה כרגע), ואני מאוד נרגזת מזה, אני אומרת שאני לא מוכנה לשמוע סליחה, אלא אחרי שאפסיק לכעוס (כי אני לא יכולה לסלוח כשאני כועסת). אם אחד הילדים מכה את אחיו, אני לו לפייס את אחיו: לחבק ולבקש סליחה, כך הילד מבין שמדובר בפיוס ולא במילת קסם. בעניין "תודה" ו"בבקשה", אני עומדת על כך שישתמשו במילים אלו, בייחוד אחרי בקשות בטון ציוויי: "תעשי לי שוקו" "תני לי לשתות" וכדומה. מילת הבקשה, ולאחריה מילת התודה מלמדים אותם לשנות את טון הבקשה, להבין שמדובר בבקשה ולא בציווי.
 
סליחה מבקשים על פגיעה בטעות

מכות זה לעולם נשלט ו"בכוונה" - ואז הסיפור מורכב יותר. לכעוס שהוא לא ביקש סליחה זה אומר שמותר להרביץ בתנאי שיאמר סליחה. נראה לי שיש לך ילד חכם שהבין יפה את המסר
כדאי לתת לו תחזית התרחשויות כדי שידע לעצב את התנהגותו בהתאם. למשל - חשוב שאם פגעת בלי לרצות לפגוע, תבקש סליחה. אבל זה לא מצדיק פגיעה מכוונת ובפעם הבאה שתכה נצטרך לחשוב על תזכורת שתעזור לך לא להרביץ (למשל - אם הוא התרגז עליך כי לא נתת לו ממתק - אין ממתקים היום. משהו שקשור הגיונית ומוסרית לסיבה להכאה או לתגובתו האגרסיבית). בהצלחה....
 
למעלה