כן
"גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת. י וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ. " (זכריה ט': 9-10) פסוק 9, מתאר את הופעותו הראשונה של המשיח, בעוד פסוק 10 מתאר את מלכות 1000 השנים שהמשיח יכונן לאחר ביאתו השנייה. "וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה....בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד--וּשְׁמוֹ אֶחָד." (זכריה י"ד: 3,4,8,9) הפסוקים מתארים את הגעתו השנייה של המשיח. לא נכון לאמר שהיהודים לא קיבלו עליהם את ישוע, יותר נכון לאמר שראשי העם לא קיבלו את ישוע והסיתו את העם נגדו. כיוון שרבים מהעם היהודי, למעשה אלפים האמינו בישוע ובבשורה לאחר תקומתו מבין המתים ועלייתו למרום לימינו של האב. בינהם כוהנים ופרושים רבים. אך לאורך הזמן באמת הבשורה הייתה נעדרת מהעם היהודי, והעם לא קיבל את המשיח שלו. בנביאים כתוב:
ישעייה נ"ג: 3 ...ולא חשבנוהו.. כלומר לא חשבנו שזה הוא. ולאחר מכן כתוב שאכן חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם...
ישעיה נ"ג: 6 כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו.
ישעיה נ': 2 - מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה.
ישעיה ח': 13-15 - אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת, אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ; וְהוּא מוֹרַאֲכֶם, וְהוּא מַעֲרִצְכֶם. יד וְהָיָה, לְמִקְדָּשׁ; וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ--לְיוֹשֵׁב, יְרוּשָׁלִָם. טו וְכָשְׁלוּ בָם, רַבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.
ישעיה כ"ט: 10 - כִּי-נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת-עֵינֵיכֶם: אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים, כִּסָּה.
ירמיה ה': 11-12 - כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי, בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה--נְאֻם-יְהוָה. יב כִּחֲשׁוּ, בַּיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לוֹא-הוּא;
ירמיה ה': 21 - שִׁמְעוּ-נָא זֹאת, עַם סָכָל וְאֵין לֵב: עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ. וישנם עוד הרבה מראי מקום, המצביעים על כך שהעם היהודי ידחה את המשיח. אבל ישנם פסוקים אחרים שמצביעים על כך שתהייה שארית שכן תקבל את המשיח וכן תוושע. בברית החדשה כתוב, שהעם היהודי דחה את ישוע, בכדי שהבשורה תוכל לצאת אל הגויים, ובמלוא עיתות הגויים, כלומר כשבכל עם ועם תהייה שארית קדושה שתאמין בישוע המשיח(תהליך שעומד להסתיים), אז העם היהודי יקבל את ישוע המשיח. בברית החדשה מודגש, שהעם היהודי לא אבוד, ושכל ישראל יוושע. ישוע לא סתר כפי שכתבת את האמונה היהודית, אך הוא כן הגשים ומילא את התפקיד של המשיח, והם לא הכירו אותו. הטענה הגדולה ביותר של היהודים בתקופתו של ישוע שהוא הפר את השבת בכך שריפא בשבת. טיעון מגוחח שהיום כל רב יאמר לך שמותר לרפא ביום השבת. למעשה ראשי הכהנים והפרושים, פחדו לאבד את סמכותם הרוחנית על העם, כיוון שהם ראו את רוב העם נוהר אחרי ישוע המשיח. ולכן הם פעלו נגדו. לא טובת התורה עמדה לנגד עיניהם, אלא תאוות השלטון והשררה.