מתי יוצאים מהבית?

[dify]

מתי יוצאים מהבית?

יש גיל / שלב חיים / אילוץ מצד ההורים / מצב זוגיות שבו צריך לצאת מהבית?

יש כאלו שאומרים שצריך לצאת מהבית מיד כשמתחילים להרוויח משכורת עצמאית, יש כאלו שאומרים שצריך לצאת מהבית אחרי שמגיעים למקצוע רציני, יש כאלו שבעד לצאת מהבית רק אחרי שחוסכים חסכון משמעותי לתחילת חיי משפחה, ועוד ועוד'....

מה גישת החיים שלכם? האם מימשתם את זה? האם ההורים שלכם ראו את זה באותה צורה כמוכם?
להורים שביננו, מה אתם חושבים/אומרים לילדכם?


היום יש מין אווירה חברתית שכזו שעם מחירי הדיור לדור הבא יהיה מאד קשה לקנות דירות משלהם והם ישארו לגור אצל ההורים ולגור במין "שבט" שכזה, מה דעתכם? חשבתם על האפשרות שאתם תהיו פעם זקני השבט שכולם יגורו אצלכם? אתם הייתם מוכנים לחיות כשבט אצל דור ההורים?

 

[elena20]

אני עזבתי אחרי שסיימתי את התואר ויכולתי

למצוא עבודה במשרה מלאה. מאוד לא אוהבת את הקטע שגרים אצל ההורים, במיוחד כאלה שלא באמת יכולים לעזור כלכלית זה נראה לי נטל מטורף.
אני רואה את עצמי גרה עם הוריי/הורי בעלי רק אם ממש אבל ממש אין ברירה (כמו מחלה של אחד מאיתנו חס וחלילה וכד') כנ"ל באופן הפוך.

 

[פרפרי אהבה]

יצאתי בגיל 23 מבית הוריי

בכל מקרה תכננתי וחסכתי כסף לכך, בסוף אחרי שנה ביחד החלטנו לעבור לגור ביחד.

בעיני לא פשוט לקנות דירה וגם השכירות והמחייה זה עניין יקר מאוד.
הרבה בוחרים להישאר בבית הוריהם אבל הבחירה הזו לדעתי יותר מקשה עליהם מבחינה חברתית,זוגית וכו' מאשר תורמת בפן הכלכלי.

מי שבוחר לגור בבית הוריו בגיל מבוגר לרוב לא לומד להתנהל כלכלית בצורה נכונה כי רק כשאתה לבד צריך להתמודד עם ההוצאות של מיסים, חשבונות, קניות בסופר וכו'-אתה לומד איך להתנהל כלכלית בצורה הנכונה לך.

 

[Deanna2688]

לא חושבת שזה נכון.

יש לי חבר שגר אצל ההורים שלו (כשהוא בארץ, לומד בחו"ל) ושהוא כאן הוא גר אצלם, וגם לפני שהוא למד, והיה כאן, הוא בעצם ניהל את הבית בצורה כלכלית, קניות,סידורים,טכנאים הכל.

זה מאוד תלוי באדם.

 

[nate2000]

בפעם הראשונה שעברתי לגור לבד הייתי בת 18

התחלתי ללמוד וגרתי במעונות. חזרתי הביתה כמעט כל סוף שבוע, כשאת רוב הכביסות עשיתי בבית וגם לקחתי אוכל מהבית. ככה שהעזיבה לא הייתה מוחלטת לא הרגשתי שהחדר במעונות הוא הבית שלי. מצד שני את תחושת החופש והעצמאות הרגשתי היטב.
היה לי מאוד קשה לחזור הביתה אחרי שסיימתי את התואר והתגייסתי.
לאחר3 שנים כשהייתי כמעט בת 24 עזבתי שוב והפעם עם הבן זוג שלי. אם לא הייתי מכירה אותו באותה התקופה סביר להניח שהייתי שוכרת דירה עם שותפות בעיר שבה למדתי.
אולי בגלל היחסים הדיי מתוחים שיש לי עם ההורים פלוס הרצון לפרטיות (לא רוצה לתת דין וחשבון על כל גבר שאני מביאה הביתה או שאני ישנה אצלו...) רציתי לעזוב בהזדמנות הראשונה שהייתה לי. מצד שני אני מאוד מאמינה שחשוב להתחיל חיים עצמאיים כמה שיותר מוקדם. ככה שברגע שיש עבודה קבועה ומשכורת שמאפשרת זאת לצאת מהבית.
אח שלי למשל עזב רק בגיל 28 עם החברה הרצינית הראשונה וסביר להניח שאם לא היא אז הוא היה חיי עם ההורים עוד הרבה זמן.
בן דוד שלי כבר מתקרב ל 40 ועדיין חיי עם ההורים שלו.
ההורים שלי דווקא הציעו לי ולבעלי לגור אצלם תקופה כשגרנו בשכירות לא יודעת עד כמה זה היה רציני. יש לי הרגשה שברגע שהיינו מביאים מוביל ומתנחלים בחדר הילדות שלי פלוס 3 חתולים שכבר אימצנו- הרעיון כבר לא היה כל כך קסום להם.... לפעמים אני מרגישה שההורים שלי דיי אמביוולנטים מצד אחד אומרים שצריך לצאת מהבית ולהתחיל חיים עצמאיים בדירה משלך ומצד שני עושים ריגשי ברגע שההחלטה מתקבלת....
לגבי יוקר המחייה והדיור- בהחלט על מנת לקנות דירה צריך לחסוך לא מעט ואנחנו קנינו בזכות עזרה מאוד נכבדה מההורים שלי. דירה של 3 חדרים במרכז עולה דיי הרבה כסף וכשיש ילד אז כבר לא מתפשרים על אזור המגורים.
אגב אנקדוטה בנושא יוקר הדיור. בעוד כחודש- חודשיים אנחנו נעשה מחזור למשכנתא על מנת להעלות את ההחזר החודשי בכמה מאות שקלים. נכנסתי לאתר רשות המיסים על מנת לבדוק מה מחיר הדירות באזור במידה ונעשה מחזור חיצוני ונצטרך הערכת שמאי. מאז שקנינו את הדירה המחיר של דירות דומות עלה ב 100K וביד 2 כבר לא מתפרסמות דירות מתחת ל 1.2 מליון באזור שלי... ומדובר בדירה בקומה 3 ובלי מעלית...

 

[dify]

ינחם אותך לדעת

שבשכונה הקודמת שבה גרנו, רצו על דירת 35 מ"ר שזקוקה לשיפוץ רוצים 1M שח (זו הדירה שעזבנו, הם מוכרים אותה תמורת מליון שח, לא כולל שיפוץ מהיסוד שהיא זקוקה לו החל מרמת הצנרת..)

ועל דירת 3 חדרים בבניין מתפורר למוות לידנו רצו 1.6M...
איך מישהו בכלל קונה דירות בשכונה ההיא, בבניינים המתפוררים הללו??
לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן (ר"ג..)

כן המחירים משוגעים, אין ספק.

 

[nate2000]

מטורף לגמרי

אני עוקבת אחרי הפורום של ייעוץ משכנתאות פה בתפוז ונדהמת כל פעם מחדש איך אנשים לוקחים משכנתאות מטורפות מעל מליון ש"ח עם משכורות ממוצעות ומטה.... לפני כמה שנים משכנתא כזאת הייתה נחשבת לענקית והיום נראה כאילו זה הסטנדרט.
מצד שני הדירות באזור המרכז עולות המון וגם עם הון עצמי מכובד צריך משכנתא גבוהה. ובנתיים העלייה במחירי הדירות לא ממש נבלמת והאמת מפחיד אותי מה יקרה לכל אותם משקי הבית שמינפו את עצמם ככה ולקחו הלוואות ומשכנתאות כאלה כשהריביות יעלו ויהיה מיתון.

 

[dify]

זה משהו שאני תוהה לגביו כל הזמן

במקום שאני גרה היום יש תנופה ענקית של מגדלי יוקרה (בעצם זה נכון גם לשכונה המתפוררת ההיא שעזבתי בר"ג, כל בניין שני שם עובר היום תמ"א ומשודרג לבניין בוטיק ב2.5M לדירת 4 חדרים...)

איך? איך יש כל כל הרבה אנשים שיש להם 2M לשים על דירה??? איך? איך הם לוקחים משכנתאות ענק, הרי החיים גם עולים כסף, המכונית, הילדים, החופשה שהם ירצו לקחת מתישהו. איך אפשר להתחייב לכאלו משכנתאות? איך הם לא מתים מפחד?

ומה יקרה לכל אלו עם משכנתא בריבית משתנה כשהריבית תתחיל לעלות?? מה יקרה למדינה הזו אז? ממש ממש מפחיד אותי לחשוב לאיזה מפולת אנחנו עלולים ליפול. אחרי הכל ראינו מה קרה ביוון, וגם בספרד המצב קשה וגם באנגליה יש ערים עם אחוזי אבטלה מטורפים ובארה"ב המשבר הכלכלי גרם לאנשים למצוא את עצמם ברחוב. אנחנו בדרך לשם? איך אנשים לא מפחדים ליפול חזק בהתחייבויות כאלו משוגעות?

כל פעם שאני עוברת ורואה עוד מגדל בבניה (ותמיד יש פה עוד מגדל בבניה) אני מנסה להבין מאיפה האומץ/הטיפשות לקחת כאלו התחייבויות כספיות??

והקטע הוא שכל עוד יהיה מי שמוכן לשלם המחירים יעלו.

וכן יש אלטרנטיבה, מחירי הדירות יד שניה באיזור פה זולים בלפחות 30% אם לא יותר יחסית למגדלים. ועדיין למגדלים יש כל כך הרבה ביקוש, שבאמת, כל הזמן בונים פה ועוד ועוד כאלו..

כמה משלמים אחזקה על דירה במגדל (ועד בית)?

לפעמים אני תוהה מה יקרה כשהבניינים יהיו בני 20++ ואנשים לא יסכימו לשלם לשיפוצים וההזנחה תהיה בולטת, כי לך תביא להסכמה 200 דירות... כל השיטה הזו של מגדלים עלולה יום אחד להתפוצץ לנו בפנים בצורת סלאמס שאף אחד לא מוכן להשקיע בתיקונים בו.

 

[nate2000]

לגבי מגדלי יוקרה שהפכו לסלאמס

יש לא מעט תקדימים בעולם. בנו בניינים ענקיים לגובה ועם השנים השכונות האלה הפכו לשכונות מצוקה עם בניינים מוזנחים.
מצד שני לעיריות זה כנראה מאוד נוח שתהיה בנייה צפופה ומאסיבית לגובה כי גם בערים יותר חלשות כמו אשדוד, אשקלון ונתניה יש את התופעה הנ"ל.

לגבי משכנתאות מטורפות, אני קוראת הרבה בפורום של ייעוץ משכנתאות ותמיד תוהה איך ומהיכן צעירים בני גילי שכבר יש להם ילדים ועם הכנסה משותפת דומה לשלנו, מגייסים הון עצמי של קרוב למיליון שקל.
לפעמים אני תוהה האם כל אותם האנשים לא מביאים את המשפחה שלהם וההורים שלהם למצב של עוני מחפיר בגיל מבוגר. לא מעט מהחברים שלי וגם אח שלי נעזרים מלא בהורים ביום יום, בין אם זה קניות או העברת כספים או שמירה על ילדים (בייביסיטר עולה לא מעט כסף שסבתא וסבא חוסכים בשמירה חינם על הילד). ואני לא אתפלא אם אחוז כזה או אחר וכנראה כבר לא כזה זניח של משכנתאות הן ביחד עם ההורים בין אם כערב או שחלק ניכר מההון העצמי מגיע ממשכון הדירה של ההורים.

 

[מסטיק אורביט ירוק]

ממש לא יכולה לדמיין את זה

עזבתי את הבית בגיל 20 כשנסעתי ללמוד בארה״ב, ואני לא יכולה לדמיין לגור שוב עם ההורים.

אולי זה יותר חכם מבחינה כלכלית להשאר אצל ההורים יותר זמן ואז לקנות לדירה (כי תאכלס, לשכןר זה פשוט לזרוק כסף לפח), אבל מבחינת השקט הנפשי והעצמאות, זה לא שווה את זה.

קשה להגיד מה השלב האידיאלי; זה הרי כל כך תלוי-מקרה. תלוי מה היחסים עם ההורים, מה הרצונות של ההורים (ההורים מרוצים מזה שהילד/ה בבית או לא?), מה המצב הכלכלי, אם עובדים או לומדים, אם זה אפשרי או נכון לעבוד בזמן התואר, וכו׳.

 

[הברווזה עליזה84]

אני עזבתי בגיל 18 כי אחרת הייתי משתגעת

לא הסתדרתי עם ההורים שלי בכלל, רק אחרי שעזבתי הקשר ביננו נעשה שפוי
בנוסף, לא היתה לי שם טיפת פרטיות (7 נפשות בדירת 3 חדרים שלך פחות מ70 מ״ר).

אם הבית נעים וחם, אם יש מקום ויש יחסיתם תקינים עם ההורים- אני לא מוצאת סיבה למהר ולעזוב את הבית בגיל צעיר. קשה לי להגיד ש״בגיל כך וכך חייבים לגור לבד״ זה נראה לי לא נכון, לכל אחד התנאים שלו והצרכים שלו.

 

[הברווזה עליזה84]

והלוואי והילדות שלי יגורו איתי כשאזדקן

אני ממש אשמח. כשתכננו את הבית שלנו תכננו אחד כזה שמראש יש לו אישורי בניה על הגג, למקרה שמישהי תרצה...

 

[dify]

יש לי חברה בת גילי

אוטוטו 40.. לפני איזה שנה היא שקלה לחזור לגור אצל ההורים ביחידה שיבנו לה על הגג (בדיוק כמו ברעיון שלכם

) כדי שיעזרו לה בגידול הילדים
(בסוף הם הסתבכו עם ענייני אישורים וכד' והחליטו שכבר יהיה יותר פשוט לקנות 10 דקות נסיעה משם וזהו).

 

[מרים 882]

עזבתי כשהתחתנתי

מתביישת לספר

אבל בנינו יחידת דיור כדי שהגדולה תוכל ,אם תרצה לגור אצלינו אחרי שתתחתן.

 

[maybesure]

יצאתי מהבית לחיים עצמאיים

מייד אחרי הצבא, בגיל 21. עבדתי ולמדתי
אח"כ עברתי לגור עם החבר שהיום הוא בעלי, במרכז כי שם היו לימודיו.
אח"כ התחתנו וקנינו בית.
בין לבין חזרנו ל 2 תקופות מגורים קצרצרות אצל ההורים שלי ביח' דיור שיש להם בקומה הראשונה.

הבת שלנו יצאה בגיל 18 כעתודאית, למעונות באונ' העברית. חזרה הביתה כל סופ"ש, ואחרי הלימודים גרה בדירות חיילות. כשיצאה מהפרוייקט שלמענו למדה והתקבלה לעבודה עם יציאות יומיות חזרה לגור בבית, ואז הכירה את החבר הנוכחי - וכשהיא רצתה לחפש לעצמה דירה בשכירות, והוא בדיוק הצטרך לפנות את יח' הדיור בה התגורר בשנים האחרונות ולחפש לו דירה - המלצנו לה שיעברו לגור יחד וזה הצליח להם. הם גרים כעת בשכירות. את החדר שלה בבית הסבנו לחדר אירוח נוח ומעוצב. מדי פעם היא מגיעה ללון אצלנו כשיש לה עיסוקים/סידורים ביישוב שלנו.

כמי שיצאה בגיל צעיר יחסית לחיים עצמאים אני מעודדת גם את הילדים שלנו לקפוץ למים העמוקים. אני מאמינה שעודף נוחות של לגור אצל ההורים לא תורמת לחינוך לעצמאות והישרדות בג'ונגל של החיים.
תמיד תהיה להם רשת הבטחון הזו, אבל לא כמשענת קבועה. חשוב לנו שילמדו להסתדר בעצמם כי הרי יום אחד כבר לא נהיה בעולם הזה כדי לתמוך בהם.

אני לא הייתי מוכנה לחיות אצל ההורים בעיני זה מפריע ומעיק - וכמובן שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יחיו אצלנו באופן קבוע. מגיע זמן שגם ההורים רוצים קצת חופש - במיוחד לפני שמתחילים להגיע נכדים.
מה שכן, נחמד אם הם יגורו קרוב. אני גרה כיום מאוד קרוב לאמי וזה נוח אבל כל אחת בבית משלה.

 

[אגסית ירוקה1]

הגיל משתנה בהתאם לנסיבות

אבל חייב להיות גיל מקסימלי, מבחינתי הוא 30 שאפילו צועק הצילו.
יש מי שמרגיש שלא טוב לו בבית וכשהוא בגיר לא משנה מה מצבו הכלכלי ואם יש עבודה קבועה בלית ברירה יוצא מהבית.

יצאתי בגיל 23 כשהיתה לי עבודה לא ממש מסודרת.
על אף שהיה לי נעים ונוח בבית וכמובן גם פרטיות הרגשתי שהגיע הזמן שאני חייבת לצאת.
במחשבה לאחור היה נכון יותר להישאר בבית עוד קצת (שנה/כמה שנים) עד שהיתה לי עבודה מסודרת ויותר חסכונות.

בשום אופן אני לא מוכנה שילדיי ימשיכו לגור איתי אחרי גיל 30, זה לא נכון לחיים שלהם נפשית, כלכלית ופוגע בי.