מתי יודעים שזה הסוף?

[שוקלת לוותר]

מתי יודעים שזה הסוף?

הי לכולם..חדשה כאן.. בכל יום שעובר התחושה שעשיתי טעות והתחתנתי איתו הולכת וגוברת... אומנם, אנחנו נשואים תקופה קצרה..מאוד קצרה.. חודשיים בלבד שמתוכם חודש היינו בירח דבש ואז הכל היה מושלם.. אבל מהרגע שחזרנו לארץ החיים שלי הפכו לגיהנום.. כאילו חזרנו למציאות והכל השתבש. אני לא מאשימה רק אותו במצב, גם לי יש חלק בזה אבל הכל תגובות למעשים שלו. למעשה, אני חושבת שאני כבר לא אוהבת אותו.. איך מקבלים את ההחלטה הגורלית? איך מספרים למשפחה? לחברים? במיוחד שמדובר פרק זמן קצר כל כך לאחר החתונה.. יש לציין שהוא לא מוכן לשמוע על טיפול זוגי וטוען שכל האשמה במצב עלי, וכמו כן גם לפני החתונה ככל קשר גם הקשר שלנו ידע עליות ומורדות, אנחנו ביחד שנתיים, בשנות העשרים המאוחרות לחיינו.. תודה מקרב לב

 

[aviavram]

חודשיים?נו לא מהרת קצת?

 

[שוקלת לוותר]

זה הרבה זמן שכל יום עובר כמו גיהנום..

 

[ramoni1]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

לשאלתך, חודשיים הכן לא הרבה זמן, אבל אם את מחליטה להיתגרש אז תעשי את זה ליפני הולדת ילדים אבל אם את רוצה בכול זאת לתת היזדמנות לחיים זוגים איתו תעשי את זה ליפני הולדת ילדים. כי ליפעמים נוטים לחשוב שאם יהיה ילד יהיה טוב יותר וזה לא תמיד נכון. תישקלו את צעדיכם בחוכמה. אצלכם כרגע זה הרבה יותר פשוט להיתגרש , כשאין ילדים במישוואה בהצלחה לך בכול אשר תלכי

 

[א פרסקי]

../images/Emo45.gif

 

[מפתח של חביתוש]

כתבת - "מאז שחזרנו למציאות הכל השתבש".

אבל זו המציאות. המציאות הם החיים המשותפים. לא ירח הדבש. אני לא יודע מה עומד מאחורי הגיהנום הזה כפי שאת מתארת - אבל קחי בחשבון שיש ירח דבש - ויש שיגרה. תמיד בסוף הירח דבש יש שיגרה. גם בנישואין הבאים שלך, אם תחליטי להתגרש בסופו של דבר, יהיה את ירח הדבש ולאחר מכן המציאות הרגילה, הלפעמים אפורה.. החיים האמיתיים. עד כאן לגבי מה שכתבת בפתיח. עכשיו לגבי מה שכתבת בסוף. אם הוא טוען שכל ה"אשמה" עלייך, תסבירי לו שבכל מקרה, האחריות על הקשר הזוגי הזה, אם הוא מעוניין בו, היא גם עליו וגם עלייך - אין "אשם" ואין "זכאי". יש זוג שנמצא במצב לא טוב, ואולי אפשר עוד לתקן. להתגרש, כמו שכתבו לך, אפשר תמיד. עדיף עוד לפני שיש ילדים, אבל מצד שני גם לא צריך למהר. בדיוק היום ראיתי כתבה ב YNET על הנושא - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3465186,00.html

 

[שחR]

עשי לעצמך טובה רק אל תיכנסי להריון.

תלכו ליועץ, תבררי , תשברי את הראש עם עצמך..אבל בלי ילדים בשבל זה. גירושים עם ילדים זה אופרה אחרת לגמרי. ילדים זאת חתונה קתולית. עד כאן עיצת מפתח. לגבי שאלתך, שאת כמה בבוקר תשאלי את עצמך, אם זה האיש ששגורם לך להיות מאשרת או עצובה. זה כלל אצבע, למי שהתחנה לפני כל כך מעט זמן. בהצלחה, שחR

 

[וואלה10]

אין חכם כבעל ניסיון

ברגע שזה לא זה גם בעוד חודש , שנה תחשבי שעשית טעות ונישארת . יכול להיות שהכל יסתדר ותמשיכו לחיות ביחד והכל יהיה בסדר , אך בכל ריב קטן תעלה ההרגשה , שאולי עשיתי טעות ונשארתי . לא רוצה לבאס ומאחל בהצלחה אך עדיף לגמור ולחתוך כמו שאמרו החכמים לפני , כל עוד אין ילדים ואז הכל מסתבך יותר ומנסים להשאר בשבילם , שזו טעות נוספת . בהצלחה .

 

[שוקלת לוותר]

תודה לכולכם..

הסיפור מורכב ומסובך וכמו תמיד יש גם צד שלישי שמלבה את העניינים... ואת ההתנהגות של בעלי שהשתנה לרעה לאחר החתונה.. בזמן הקרוב ילדים לא בתיכנון.. נראה שאתן לעניינים הזדמנות אחרונה של מס' שבועות/ חודשים ואח"כ מי יודע.. תודה לכם

 

[מיצה נבים]

חודשיים זה ממש מעט זמן- אולי אתם צריכים עוד

קצת זמן בשביל להתרגל לסטטוס החדש? סך הכל, אחרי החתונה משתנה הסטטוס וגם דרך החשיבה, אולי אתם צריכים עוד קצת זמן? למה את מתכוונת כשאת מדברת על גהנום? האם יש אלימות בבית? מילולית או פיזית, זה לא ממש משנה... אולי שניכם צריכים לקחת אוויר ולהירגע, ואולי באמת זה לא זה- לדעתי תמיד אפשר לפרק- להרכיב מחדש או לשמור על הבסיס הקיים ולטפח אותו- יותר קשה.