מתי זה נהיה קל?

[חמודית271]

מתי זה נהיה קל?

פליז תגידו לי את האמת, מתי זה נהיה קל? בנות 5 וחצי חודשים, קשה לי. ילדים ראשונים ככה שאני לא יודעת מתי נהנים ומתי חוזרים לחיים. אין לי כוח כבר ללילות והימים עוד יותר קשים. כל יום הוא אותו דבר. רוצה להיות שמחה ומאושרת אבל במקום עייפה כועסת ושומרת את כל העולם..

 

[רינת1200]

אצלנו הם בני שנה ותשעה חודשים

וממה שחוויתי עד כה - ככל שהזמן עובר, בסך הכל - למרות הקשיים הספציפיים של כל שלב - זה נהיה יותר קל.
השנה הראשונה היא בהחלט הכי קשה, אני חושבת
כשהן יתחילו ללכת אני חושבת שתרגישי הקלה (למרות שתצטרכי לרדוף אחריהן), כי הן פתאום יהיו שני בני אדם קטנים שהולכים ולא שתי יצורות סיעודיות (גם אבל לא רק )
אני לגמרי מבינה אותך ומזדהה עם כל מילה, זה אכן מאוד קשה וטוב שאת מודעת למה שאת מרגישה ופורקת כאן.

יש לך עזרה מהבעל/בן זוג? (בהנחה שיש בן זוג בתמונה)
עזרה בתשלום אולי במהלך היום? אם את יכולה להביא מישהי לכמה פעמים בשבוע, שתעזור כמה שעות ואחרי שתתרגלי - תשמור עליהן לבד ותשחרר אותך לסידורים/לישון/לפגוש חברות לבד - תעשי את זה, אני התחלתי עם זה רק לקראת גיל שנה וזו היתה הצלה ענקית ושינה לי הכל!!

ככל שתיעזרי יותר באנשים חיצוניים ותאפשרי לעצמך שעות מרובות יותר של חופש, עד כמה שניתן, יהיה לך טוב יותר.

שולחת חיבוק גדול

 

[דונלה]

כמה עצות

- צאי מהבית עם הבנות. תחרשי את העיר. תהני מהאביב ומהמחמאות שתקצרי ברחוב. זה טוב להן ובמיוחד לשפיות שלך!
- כשהבנות שלי היו בנות שבעה חודשים מתוקן לקחתי יועצת שינה (שלישה שלנו). תוך כחודשיים הבנות ישנו לילה שלם בלי הפרעות ובלי לקום לבקבוק. ואז איכות החיים והשפיות חזרו לחיי (מציינת שאני יחידנית ללא כל עזרה). מומלץ ביותר!!!
- במהלך היום ניסיתי להפריד ביניהן מבחינת השעות. כשאחת ערה השניה ישנה. זה יצר מעין הרמוניה ושקט בבית והפחית מהטרוף.
מעבר לכל זה לדעתי הטרוף אוטוטו מאחורייך. עוד קצת סבלנות.

 

[רינת1200]

אני דווקא העדפתי לאחד להם את השינה

עד כמה שאפשר כמובן. יותר קשה כשהם ערים, אבל כשישנים-יש לי לרוב הפוגות לעצמי ושקט... אבל כל אחת ומה שמתאים לה.

 

[רינת1200]

אני דווקא העדפתי לאחד להם את השינה

עד כמה שאפשר כמובן. יותר קשה כשהם ערים, אבל כשישנים-יש לי לרוב הפוגות לעצמי ושקט... אבל כל אחת ומה שמתאים לה.

 

[רינת1200]

אני דווקא העדפתי לאחד להם את השינה

עד כמה שאפשר כמובן. יותר קשה כשהם ערים, אבל כשישנים-יש לי לרוב הפוגות לעצמי ושקט... אבל כל אחת ומה שמתאים לה.

 

[shigatox]

רוצה שאספר לך על היומיום שלי

הילדים בני שלוש וחצי
אחר הצהריים אני אוספת אותם מהגן, מדליקה להם את האור בחדר משחקים והם מעסיקים את עצמם לבד, אני בינתיים שותה קפה ומעסיקה את עצמי. כל איזה רבע שעה יש צעקות של הוא לקח לי היא לקחה לי, אם אני שומעת שזה מתעצם והם לא מצליחים למצוא פתרון אני מנסה לתווך. אחרת הם עצמאיים. אם יש לי מצב רוח או רגשות אשם אני יוזמת משחק משותף ומופתעת כל פעם מחדש כמה שהם מבינים מהר ואיזה אנשים קטנים וחמודים שהם.
לשירותים הם הולכים לבד, מדי פעם עוד צריכים עזרה בניגוב, בבוקר אני מוציאה בגדים והם מתלבשים לבד, במקלחת מסתבנים לבד ואני עוזרת לשטוף.
ההרדמות עדיין קשות כי כל ערב מסיבת פיגמות, אבל לא מתעוררים באמצע הלילה אלא לעיתים רחוקות.
הכי כיף בשבתות, הם לרוב נרדמים מאוחר בשישי אז גם קמים מאוחר בשבת, מדליקים לעצמם את האור משחקים לבד ולנו יש יקיצה טבעית בסביבות תשע וחצי עשר.
בקיצור זה משתפר, וממש. זה כל הזמן משתפר, הם נהיים פחות תלותיים ויותר מגיבים (ומגניבים) והחיים נהיים קלים יותר, התפנית הגדולה היא בסביבות גיל שנתיים אבל גם בגיל 4 חודשים יוצר קל מהחודש הראשון ובגיל שנה יותר קל מבחצי שנה, ויום אחד אחרי גיל שלוש כל החברות שלך עם הילד האחד מסתכלות בך בקנאה כי להן יש עכשיו עוד תינוק קטן ולך כבר יש שתי פעוטות חצי עצמאים שאף פעם לא משעמם להם כי תמיד יש להם אחת את השניה

 

[חמודית271]

תענוג!!! בא לי להריץ את הזמן קדימה!

 

[מצפה ומייחלת]

אמנם עכשיו קשה, אבל אל תשכחי להינות מהרגעים היפים שכן יש.

יש לי ג"כ תאומים בני 7.5 חוד', ונכון, זה קשה, אבל הולך ונהיה יותר קל. ויש לי הוכחה: הזג הקודם שלי ( כן, עוד תאומים

) בני 6, וזה ממש כיף!
מהרגע שהם מתחילים לזחול ונהיים יותר ניידים ומעסיקים את עצמם, נהיה יותר קל והולך ומשתפר.
אז תשתדלי להינות מהגיל הזה, כי דבר אחד בטוח: זה לא חוזר!!! וזה כזה גיל מתוק!
מה שכן, אולי שווה לך להשקיע ביועצת שינה, שלפחות בלילה תהיה לך שינה רציפה. אם את רוצה תנברי בהודעות הקודמות שלי, נתתי כמה טיפים למשהי פה איך להרגיל אותם לישון יותר טוב בלילה (אני לא יועצת שינה, אבל קראתי הרבה בנושא).
תשתדלי להתאוורר קצת. לקחת עזרה מידי פעם (בתשלום או לא) ותצאי קצת בלעדיהם. גם איתם תצאי במשך היום, זה יקל מעלייך מאוד! אוטוטו הם מגיעים לגיל הזה שנורא אוהבים לטייל בעגלה ובשנייה שרק קושרים אותם בעגלה הם נרגעים, וגם הקיץ מגיע

, אז תנצלי את זה.
ותשתדלי לישון מתי שרק מתאפשר לך ונהיה קצת שקט. זה עוזר מאוד. לפעמים קשה רק כי יש עייפות מטורפת ואחרי שישנים קצת, לוקחים הכל בפרופוציות הרבה יותר נכונות!

 

[נטע ארגס]

תאומים

נכון. הכל כפול. לטוב ולרע. אבל האמת שמגיל שנה מתחילים לחזור לחיים. שלי כבר בני 18.

 

[אIרה הכפIלה]

אני חושבת שאת בסופה של התקופה

הכי קשה ובאמת שזה אמור להתחיל להשתפר ממש עכשיו
הן יתחילו לזחול ולנוע במרחב וזה יהיה טיפה יותר קל
ואחכ יתחילו ללכת ותהיה עוד הקלה
ומהר מאד הן כבר ישחקו אחת עם השניה ואת תוכלי לנוח בצד עם הקפה והעיתון

מניסיון של גידול ילדים בודדים ואחכ תאומים - זה פשוט תענוג איך הם מצליחים להעסיק את עצמם בעוד שעם הגדולים הייתי צריכה להיות קצין בידור
התאומות שלי אוטוטו בנות 3 ואיך שהזמן עובר מהר ...

 

[תאומה10]

זה הולך ונהיה קל ככל שהם גדלים

האמת שגם אצלנו זה הולך ונהיה קל עם הזמן. התאומים שלי בני אוטוטו שנתיים (2 בנים שובבים) ואני גם זוכרת את החודשים הראשונים כטירוף וככל שהם גדלים סה"כ נהיה קל יותר. עכשו הם כבר מקשקשים עם עצמם ואיתנו, מבינים, יודעים להגיד מה הם רוצים / מציק להם וגם מעסיקים את עצמם לבד לפעמים. אנחנו תמיד השתדלנו לסנכרן את הזמנים שלהם (אוכל, שינה וכו') כדי שגם אני אוכל לנוח / לאכול / להתקלח כשהם ישנים. וגם אני מאוד אוהבת לטייל איתם בעגלה וגם הם מתים על זה! מאז שהם קטנים אם הם היו בוכים ולא נרגעים - הייתי שמה בעגלה ויוצאת איתם לטיול ובחוץ הם היו נרגעים. לדעתי גם עזרה בתשלום (אפילו אם רק בשביל שתוכלי לישון כמה שעות) יכולה לעשות את ההבדל.
ברור שיש שעות / ימים / תקופות קשות אבל בסוף הכל עובר. ואני לא יודעת אם את מתכננת לחזור לעבודה בקרוב אבל כשאני חזרתי לעבודה (בגיל 5 חודשים) זה עזר לי לחזור לחיים ולשמור על שפיות.
בקיצור יש תקווה ותשתדלי להנות מהדברים הקטנים.

 

[z551]

מצטער להגיד אבל שלנו כמעט בני שלוש והדעת ניטר

אמרו בהתחלה בגיל שנה אחר כך שנתיים אבל כניראה רק בסביבןת גיל 5 הם נירגעים ואולי מבינים יותר אז עושים פחות דברים מסוכנים
עד אז אנחנו רוב הזמן במירדפים אחריהם קשה לצאת איתם לגן שעשועים לבד כי הם שניים בקיצור טירוף הדעת אבלל שווה והסיפוק לא משתווה לשום דבר טוב אחר בעולם הזה