מתי אפשר להשאיר לבד?

[בבה יגה]

מתי אפשר להשאיר לבד?

זאת שאלה להורי הילדים המעט גדולים יותר; שאלתי אותה בפורום להיות הורים, אבל יש שם בעיקר הורים לקטנטנים, אז אני מפנה אותה אליכם: באיזה גיל לדעתכם ניתן להשאיר ילד לבד בבית, לזמן קצר (15 -20 דקות), ומתי לזמן ארוך יותר? יש לי ילדה בת 5.5, שמעולם לא היתה לבד בבית יותר מהזמן שלוקח לי לצאת לאוטו ולחזור - 3-5 דקות. אני לא מחפשת הזדמנות להשאיר אותה (וגם אם כן היא ודאי לא תסכים), אבל תהיתי מתי זה כבר סביר. וגם - מתי הפסקתם להשגיח באופן רציף על ילד שיושב באמבטיה? היא עצמאית לגמרי מבחינת חפיפה וסיבון, ויודעת גם לכוון לעצמה את חום המים. למרות זאת אני משתדלת לשבת לידה, אבל לפעמים עוזבת אותה לפרקי זמן לא ארוכים, ואז אני לחוצה ומוודאת איתה בדיבור שהכל בסדר. (אתמול למשל היתה אצלה חברה, והן עשו לי "הפתעה", כשעשו אמבטיה לבד. היה לי חבל לקלקל להן את הכיף, ולכן הסתפקתי בהקשבה מדי פעם ליד הדלת - וגם סמכתי על כך שהן שתים

) אמנם היא יודעת לצלול וגם לשחות קצת, אבל נראה לי שלטביעה באמבטיה חו"ח אין בהכרח קשר ליכולות הללו. אז אני לחוצה מדי או דוקא מזניחה?

 

[מירי,]

לדעתי זה תלוי בילד...

אנחנו כבר משאירים גם את בן לבד באמבטיה... והוא רק בן 3.2, אנחנו תמיד בקשר עין או שמיעה , הבית קטן והוא שר ומשחק, שקט של שבריר שניה מריץ אותנו אליו.... פעם אפילו דודו (5) "היטביע" אותו לשבריר שניה אבל היספקנו להציל אותו....

לגבי להשאיר לבד בבית... את דודו 5.5 משאירים לכמה דקות בבית (משהוא כמו רבע שעה) בערך מגיל 5 כשאין ברירה אבל רק אם הוא ישן או בוהה בטלויזיה, הוא ילד מאוד אחראי אבל גם מאוד סקרן , ואני לא רוצה להסתכן במה הוא יחקור כשאני לא נמצאת... אני יודעת שאם יש לו אפשרות לישון עוד הוא יישן ואם הוא בוהה בטלויזיה הוא לא יקום ממנה סתם כך...

 

[לאה_מ]

גם לדעתי זה תלוי בילד.

עומר ביקש להשאר לבד למספר דקות כבר בגיל 4 (נניח, כשירדתי למכולת), ובגיל 4.5 הרשיתי לו לרדת לדשא עם חברים לבד (ואני השגחתי מלמעלה). שירה גם היום לא ממש אוהבת להשאר לבד בבית. לפעמים היא רוצה, אבל לרוב היא מעדיפה להתלוות אלי.

 

[דליה.ד]

הילד גם יומר לך מתי...

הם בדרך כלל יגידו לך: אמא זה בסדר, אני מסתדר לבד! אצל כל ילד זה כמובן בגיל שונה. אצלינו בקיבוץ נהוג להביא את הילדים לגן וללכת להחזיר אותם (למרות שהמקום קטן ומוגן יחסית). בני לפני מספר שבועות אמר:" אמא, אני מהיום הולך לבד בבוקר לגן וחוזר לבד...." בימים הראשונים עשיתי מעקב אחריו (והרגשתי כמו בלש גשש...) אבל, ראיתי שהוא הולך יפה, מכיר את הדרך, נזהר בכביש ומאז הוא עצמאי. הוא גם הולך אחה"צ לחברים באופן עצמאי. בכלל הילד הזה, שעולה לכיתה א´ לוקח על עצמו כל מיני פרוייקטים שמבחינתו הם שלב בהכנה לכיתה א´: הוא למד לכפתר לבד את מכנסיו ("כי בכיתה א´ לא אבקש מהמור לסגור י את המכנסיים, נכון?"), לרכוס שרוכים, לסבל לעצמו את ילקוט הגן, להגיש לעצמו אוכל, לקחת מגש באופן עצמאי בחדר האוכל וכו´. ואני חושבת שזה קשור בכלל להבשלה הרגשית והנפשית שילד המוכן לקראת כיתה א´ עובר. הוא נהיה עצמאי יותר ואחראי יותר. אבל שוב, לא כל הילדים כאלה ויש ילדים בני 8-9 שהם עדיין תלותיים וחוששים וזה בסדר מצידי, אם זה בסדר מצד הוריהם. בסופו של דבר הם מגיעים לתיכון עצמאיים לחלוטין בדרך כלל! אז...קצת סבלנות....

 

[מירי,]

או שכן או שלא...

אין ספק שיש בשלות של הילד לעשות דברים באופן אצמעי , אבל יש גם החופש שאנו נוץנים להם לעשות את הדברים הללו..... בימי שישי כשאני עם הילדים בבוקר , דודו תמיד מתלבש לבד , וכשלא , הוא במפורש אומר "בא לי להתפנק תלבישי אותי" , כשהילדים איתי באופן די טיבעי כאשר מתפשטים לוקחים את הבגדים לסל הכביסה (טוב לא בדיוק לסל ,אבל ליד...) כשאבא נמצא תמיד צריך להזכיר להם , אבא בד"כ עושה את זה במקומם.. בן הזוג שלי היה לא עצמאי גם בצבא - וזה למרות שאת שנות התיכון כבר העברנו בפנימיה... (טוב הוא ידע לשרוך את השרוכים..). הילדים ינסו להיות עצמאים , אבל אם ההורים לא יאפשרו להם... ובאותו עיניין סיפרתי בפורום להיות הורים - לפני 5 שנים בערך (כשכבר היינו הורים בעצמנו) באחד הביקורים חמתי אמרה לו (והוא כבר בן 28) בוא אני אחפוף לך את השיער, אני ברחתי לחדר השני לצחוק , גיסתי (אחותו) לא התאפקה ועשתה זאת במקום...

 

[בבה יגה]

אני התכוונתי בעיקר מהבחינה הבטיחותי

לאו דווקא מבחינת המוכנות הרגשית שלה. אבל הסבתם את תשומת ליבי לעובדה שאמנם היא לא מוכנה להשאר לבד בבית, אבל אין לה (ולי) שום בעיה שהיא תשחק בחוץ (ישוב כפרי קטן עם דשא בחוץ) עם חברה או אפילו לבד, אבל אז אני בסביבה - בתוך הבית, וזמינה לקריאה. בפעולות היום יום היא מאד עצמאית כבר מגיל צעיר (שריכה, כפתורים וכד´) ולאחרונה גם מגלה עצמאות בדברים נוספים, כמו שדליה תיארה - רוצה לקנות לבד דברים בקיוסק למשל. רק שלהשאיר אותה לבד בבית מפחיד אותי מהבחינה הבטיחותית. אמנם היא לא שובבה מאד - אני לא מניחה למשל שהיא תחליט לנסות להדליק גפרורים דווקא כשאני לא בבית - אבל בכל זאת היא עוד קטנה, ומי יודע מה יכול לקרות כשאין מבוגר בסביבה (אפילו למשל שהיא תנסה להוריד משהו ממקום גבוה עם כיסא ותמעד, או משהו בדומה). אז אני בכל זאת היסטרית?

 

[דנה השניה]

נזכרתי בילדותי

כל כך הרבה פעמים השאירו אותנו בבית לבד (שלושה ילדים ביחד, אחים, נדמה לי שהייתי בת 10 ואחי ואחותי בני 8 ו 6 בערך) - באמת המון פעמים עשינו דברים בעלי פוטנציאל מסוכן שכשאני חושבת עליהם עכשיו בתור אמא - אני לא מאמינה שהייתי מאפשרת את זה לילדים שלי. אולי בעצם כן. בכל אופן, את לא נשמעת היסטרית בכלל. אין שום סיבה שלא תדאגי אם את לא יודעת איך הבת שלך מתנהגת לבד, ומן הסתם מדאיג לחשוב מה עלול לקרות לה.