מתייעצת

מתייעצת

בכל פעם שהילדה שלי לא מרגישה טוב (חום, נזלת, שיעול) וזה היום בו היא אמורה לשהות עם אבא שלה אני נכנסת לבלבלות. אסביר: תקראו לזה אינסטינקט אימהי , תקראו לזה אהבה, דאגה ..לא משנה איך, אני פשוט רוצה אותה לידי, אני רוצה לטפל בה , לראות כל רגע מה איתה, זו אני! ולמען הסר ספק האבא שלה מטפל בה מאוד יפה , ואין לי זכות לומר לו "היא חולה אז שתשאר איתי...", מה גם שקבלתי כבר עיצה אחת ממשהו קרוב שזה גם לא כדאי כבייכול "להרגיל " אותו לזה כי היא בת שלו ויכול לטפל בה יופי! ובנוסף כשהיא חולה היא עוד יותר מחפשת את קרבתי ואת הנוכחות שלי..... מה אתן עושות במקרים הללו? האם גם אתן מרגישות כך? מה אתם עושים? האם נתקלתם בזה מצד הגרושות שלכם? שניהיה בריאים.
 

Rtitan

New member
ילדים להורים גרושים...

זו אולי הנקודה הכי רגישה אצלינו... הילדים. כ אחד מאיתנו רק רוצה אותם קרובים קרובים, בעיקר כשהם חולים ופגיעים כל כך... לפני כחודש, בני הגדול היה מאושפז בבית החולים - אימו לקחה אותו לשם, אני הגעתי לישון איתו אחר הצהריים ובלילה, והיא חזרה למחרת בצהריים- חלוקת עבודה שבה שנינו נטלנו חלק בטיפול בו. למחרת היום שהוא יצא, הבן הקטן חטף שפעת... זה היה סוף שבוע שלי. אימו רק בדקה מדי פעם איך הוא מרגיש, אבל היה מאד נעים להבין ולהרגיש שהיא סומכת על הטיפול שלי בו. מאחר והוא היה אצלי בסוף השבוע, כבר הארכתי את הטיפול בו עוד יום ליום ראשון. הפסדתי עבודה די חשובה, והפסדתי עוד משהו מאד חשוב שלא כאן המקום להזכיר... אבל כשהם חולים, האמת היא שפשוט אינני רואה ממטר... אבא שלה, מאד מאד יעריך את ההרגשה שאת סומכת עליו. לנו האבות, קשה מאד עם הריחוק מהילדים. קשה מאד לא להיות חלק רציף בחיים שלהם. ולי למשל, חשוב מאד כאבא, לדעת שאם ילדי סומכת על שיקול דעתי ושיפוטי ולהפקיד בידיי את הילדים גם כשהם חולים. בנוסף, הטיפול האינטנסיבי, הקירבה שיש כשמחבקים ילדי חולה - כל זה מאד מקרב, לאבות ולילדים זה חשוב - ולאימהות, זה נוח... תארי לך שלא תסמכי עליו ותיאלצי להישאר בבית בכל פעם שהם חולים? לך - חשוב מאד לבנות לעצמך את היכולת לסמוך עליו ולדעת להתנתק ולהמשיך את חייך כשהילדה חולה, ולהשאיר אותם יחדיו. פשוט - מצב של win-win. אני יודע על אבות שרואים את ילדיהם מעט מאד, לא מתעניינים, לא מעורבים... תגידי תוה לאל שהמצב שלך כל כך טוב - ותלמדי לסמוך עליו ולהתנתק.
 
החוק היבש לא נרטב אף פעם?

האם ההסכם יותר חשוב מטובת הילד? זה ככה בגדול-לא דווקא למקרה הזה.. את האמת שאראה איך היא מרגישה אחר הצהריים , אשתף אותו בלבטים אם יהיו לי ..ונראה.. (אגב כבר היו מצבים שהעדיף שתשאר אצלי-טען שרוצה אותי/נורא מתגעגעת..אז..) ת ו ד ה בכל אופן-בגדול מסכימה איתך..
 

shon שון

New member
גם אני מעדיף שהיא תהיה אצלי כשהיא

חולה , אבל לא יוצא תמיד אז מוסיפים עוד שיחת טלפון בזמן סביר וזהו
 

הילה301

New member
וואו כמה אני מבינה אותך.

בפעם האחרונה שפיץ היתה חולה היא העלתה אצלו חום ואני מייד רציתי אותה אצלי ואמרתי לגרוש שאני בדרך. ואז הגרוש אמר לי שהוא לא מפסיק להיות אבא כשהיא חולה ושזאת זכות עבורו לטפל בה ולהיות ליידה. וזה נכון, הוא צדק. אז שלחתי כל 12 דק' בממוצע SMS , התקשרתי כל 15 דק', ולא באותם מרווחים, אבל היא היתה אצלו. זאת זכותו כאב בדיוק כמו שזאת חובתינו כאמהות. מה שכן, הוא הבטיח לי שאם היא תבקש אותי הוא לא יריב איתה ומייד יביא אותה אליי. מסתבר שהיה לה נעים הטיפול שלו. תחזיקי את עצמך. יודעת שזה קשה נורא
 
מבינה אותך

עם כל האינסטיקנט האימהי שלך , את צריכה כן לשלוח אותה לאבא שלה , בעיקר כשציינת שהוא מטפל בה היטב. יש לה שני הורים , ושניכם אחראים על הטיפול בה ואם הטיפול לא לקוי מצידו אין שום סיבה שהיא לא תלך אליו.
 
כשהילדים חולים

צריך להיות קשובים יותר לצרכים שלהם ולשים בצד הן את ההסכם והן את האינסטינקט. לילדים גדולים הרבה יותר קל לבטא את רצונם מין הסתם, אבל גם ינוקות יודעים לבטא טוב מאוד היכן הם רוצים להתפנק.
 
גם לטעמי

מה גם שהיו מקרים שהייתה שם ומאוד בכתה שרוצה אותי.....והוא הרים לי טלפון וסיפר. אז אם זה מקרה רגיל...הוא צריך להתגבר אבל כשחולה?....מממ..מתלבטת..
 

שרשירית

New member
דעתי

במקרה שלי, כשהיינו נשואים האקס שלי היה נשאר עם הילד בכל פעם הילד היה חולה. אני הייתי הולכת לעבודה והוא מתוקף היותו עובד בערבים היה נשאר איתו במשך היום. הטיפול המסור שהוא העניק לילד שלנו היה מעל ומעבר למה שאני הייתי מסוגלת לתת. האקס שלי הרבה יותר רגיש וסובלני ממני, הוא היה יושב איתו כשהקטנצ'יק מעורסל בין ידיו במשך שעות (מה שאני לא הייתי מסוגלת). היום כשאני הרבה יותר עם הילד פיתחתי סובלנות גם כשהילד חולה, אבל עדיין תקופות המחלה הן קשות אצלי. אני סומכת בעיניים עצומות על האקס שלי שידע לטפל, לשים נר, למדוד חום, לרוץ לרופא, לחבק, להעניק מעל ומעבר. אז נכון שמתוקף היותי עם הקטנצ'יק במשך כל השבוע אני סופגת את ימי המחלה ונשארת בבית ואני לא אשלח אותו חולה מראש לאקס (נראה לי לא הגיוני לטלטל ילד חולה לצפון הרחוק רק כדי ששניהם יסבלו שם) אבל אם הוא פיתח מחלה בזמן שהוא אצלו (וקרה כבר כמה פעמים) - סומכת בעיניים עצמות. אני יודעת גם מהחבר שלי, שגם הוא היה נשאר עם הילד כשהילד היה חולה. למעשה הילד מעדיף להיות אצלו בזמן מחלה. וכן היא הבת שלו בידיוק כמו שהיא הבת שלך, אבא שלה רוצה להיות איתה בטוב וברע, את אומרת שהוא מטפל בה טוב - לא רואה שום בעיה.
 

גילי74

New member
כמה שאני מבין אותך

כל הורה רוצה את הילד הכי קרוב אליו, בטח כשהוא חולה (כנראה יש גם אינסטיקנט אבהי
). אבל הסטטוס שלנו לא תמיד מאפשר את זה, אז מתקשרים יותר, "מציקים" יותר וכו' סה"כ אם יש הבנה בינכם וסומכים אחד על השני בקטע הזה - אז מה שנשאר זה רק לפנק את האוצר עד שיבריא
והכי חשוב, שנהיה כולנו בריאים.
 

Bubble Girl 27

New member
אצלך האינסטיקנט האבהי הוא

חזק יותר מכל אחד אימהי.. ולא בצחוק. לראות כמה אהבה וכמה דאגה שיש לך למקסימון שלך... זה קסם בפני עצמו. לא מפליא אותי שאתה מרגיש ככה... אתה אבא מדהים! תגיד אתה עושה ביקורי בית? אולי תדביק את הדביל שלי? יש לו המון מה ללמוד ממך...
 

ליאהה

New member
אצלי,ילד/ה חולה..

לא הולך אל האבא. הוא לא מוכן לטפל בהם כשהם חולים...
 

שפי אחת

New member
אצלי זה בדיוק הפוך- כשהקטנה שלי חולה היא -

מיד רוצה את "אבוששששששש" כנראה שהיא מודעת לעובדה ותמיד היתה מודעת לכך שאין לי סבלנות גדולה למחלות, התמרחויות, תרופות, קופת חולים.... אז יצא שלרוב ה-X שלי היה זה שדואג לטיפול חולים.. וחס וחלילה שישמע שאני לא דואגת או מזניחה, כן? אני תמיד עם האצבע על הדופק, בודקת, מקדישה, דואגת לנטילת התרופות בזמן וכיו"ב... דווקא כמה שבועות אחרי שהגרוש שלי עזב את הבית היה לנו - "יום קופ"ח" נשבעת שעמדתי בזה בגבורה... ככה זה שמתרגלים לסטטוס החדש - יש צורך להתמודד גם עם הדברים ה"לא נעימים". והעיקר שנהיה בריאים.
 

רק שיר

New member
שתבריא זה קודם כל

נכון זה אינסטינקט אמהי. אני גם מרגישה הרבה יותר בשליטה כשהם חו"ח חולים והם על ידי. בסופשבוע האחרון, כשהם היו איתו, הם חזרו חולים וביום א' גם לא הלכו לגן. זה גורם לי לרגשות אשם איומות אך אם הם חולים שיהיו איתו ושילמד לטפל בהם ולהיות אבא גם ברע. אין ברירה. אני מוכנה לשים את הרגישות בצד למען חינוך נאות.
 

Bubble Girl 27

New member
בטח שמרגישה כמוך

אבל לצערי גם אין לי תמיד ברירה... האמת שהבאבל בוי חולה בדיוק עכשיו... אתמול למרות שלא היה היום של האבא לקחתי אותו להורים של האבא כדי שיטפלו בו כי אני חייבת לעבוד... היום הוא עם מטפלת עד הצהריים ואז הולך עם אבא... כמה שאני מעדיפה להיות איתו (והוא גם ביקש הבוקר עם פרצוף של מסכנוני "אימא אל תלכי היום") אין לי תמיד ברירה ואני גם חושבת כמו שייעצו לך... אל תרגילי... אני אישית חושבת שלמרות שקשה לי לשחרר כשהוא חולה ובד"כ משתדלת שישאר בבית (גם ברוב המקרים האבא שלו מעדיף שלא לקחת) עדיין אם אין ברירה נותנת לאבא שייקח. בכלל עד שהוא מוכן להיות איתו מי אני שאעצור אותו?
 
למעלה